נחלת יהושע רכה

לאו וראו מה פירש דוד אבא פיזר נתן לאביונים צדקתו עומד לעד קרנו תרום בכבוד

והנה תחילה צריך לבאר מה שהבאתי בספרי ע"י (סי' יז) לענין אם מהני שאל' בתר דמטא ליד גזבר וחילקתי שם בין קדשי מזבח לקדשי ב"ה דבקדשי מזבח שיש לבעלים חלק בו ואפי' אם נתן ליד גזבר ע"כ מהני שאלה אח"כ ג"כ וכמו דאמרינן בב"ק (דף עח) בשלמא אטביח' לא לחייב דכי קא טבח דהקדש קא טבח לא דמרי' קא טבח אלא אהקדש לחייב מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ומשני דהתם מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן וע"כ לא הוי מכיר'. וכתבו התוס' דהא אמרינן לקמן גנב והקדיש חייב ד' וה' דהוי כמוכרו להדיוט היינו בקדשי ב"ה דלא מקרי על שם בעלים וע"כ כיון שהגיע ליד גזבר לא מהני שאל'. וע"ש שהארכתי בזה הרבה

ובזה יתיישב קצת הירושל' (פי"א דכתובות ה"ד) הדא מסייע לר"ל דאמר אין למקח הוני' לעולם א"ר יוחנן אם הי' המקח מופלג יש לו הוני' כו' פדה שוה מנה במאתים ר"י אמר אינו פדוי רשב"ל אומר פדוי מתניתא פליגא על ר"י אמר טלית זה תחת חמור זה יצא לחולין וסיפא פליגא על ר"ל צריך לעשות לו דמים א"ר יוסא כל גרמא אמר שצריך לעשות לו דמים מה פליגין להביא מעיל' ר"י אמר מביא קרבן מעיל' ר"ש ב"ל אומר אינו מביא קרבן מעיל' ותמה הק"ע דאמאי לא מקשה ממתניתין דפ"ה דתמור' (דף כו) אם הי' בעל מום יוצא לחולין וצריך לעשות לו דמים ועיקר פלוגתא בש"ס דילן בתמור' (דף כז) ובב"מ (דף נו) אמתניתין דר"י סובר יצא לחולין ד"ת וצריך להעשות לו דמים מדבריהם ור"ל אמר אף צריך לעשות לו דמים ד"ת (והוא בהיפוך מן הירושל' ובש"ס דילן קאמר נמי איפוך) ע"כ נ"ל דבירושל' מקשה טפי מטלית זה דנראה להירושל' דפליגי לענין מכיר' דהקדש כמו לענין מכירה דקרקעות דאימעוט מאונאה ופליגי אם בדבר מופלג יש לו אונא' וא"כ לענין קדשי מזבח דההקדש לא הוי כמכיר' דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן וכמו שהבאתי בספרי ע"י שם ובדרוש א' מה דאיתא בירושל' (פ"ז דב"מ ה"ד) ר' יוסטא ב"ר מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתטבל למעשרות (פי' דקיי"ל מקח טובל למעשר וקא מבעי לי' אם הפדיון כמקח מתיב ר"ל והא תנינן גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר תמן המקדיש אינו כמוכר דכוותי' הפודה אינו כלוקח) אלמא דלדעת הירושל' ההקדש אינו כמכיר' והפדיון אינו כלקיח' אבל לר"י לפי מה דמשמע בש"ס דילן בקדשי מזבח לא הוי כמכיר' והפדיון אינו כלקיח' משא"כ בקדשי בדק הבית דהוי כמו מכיר' והפדיון הוא כלקיח'. וע"כ אפשר לומר לשיטת הירושל' דפליגי דוקא בקדשי ב"ה דבקדשי מזבח דלא הוי כמכירה והפדיון אינו כלקיחה בודאי דלכתחיל' צריך לפדותו בשוי' אבל בדיעבד הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל דהא הפדיון אינו בתורת לקיחה דהא ההקדש אינו כמכיר' דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן והפדיון אינו אלא לאפקועי איסורא אבל בקדשי ב"ה דהוי כמכירה לדעת ר"י ע"כ אומר דפדה שוה מנה במאתים ר"י אמר אינו פדוי וכמו דאמרינן בקרקע דאמעט מהוני' דאם הי' דבר מופלג יש לו עליו אונאה ה"נ בהקדש ור"ש בן לקיש אמר פדוי דר"ל לטעמי' דס"ל דאפי' בקדשי ב"ה אינו כמכיר' והפדיון אינו כלקיחה אלא לאפקועי איסורא וע"כ הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל וע"כ מייתי מהברייתא טלית זה תחת חמור זה יצא לחולין ולא מקשה ממתניתין דתמור' דהתם בקדשי מזבח ובקדשי מזבח הפדיון היינו רק לאפקועי איסורא. ואפשר שזהו הטעם שחילקו התוס' בתמורה (דף כז) בין אחר הפודה לבעלים דבאחר אינו מחולל בשוה פרוטה משא"כ בבעלים והארכתי בזה בספרי ע"י ע"ש אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דבאחר הפודה הוא בתורת לקיחה וע"כ הוי כמו מקח טעות משא"כ בבעלים דהוי כשלו דהא הי' שלו מתחילה אלא דהוי כפדיון דהיינו לאפקועי איסירא ע"כ אפילו חיללו על שו"פ מחולל (וע"ש בתוס' דאם ידע שהוא שו"פ ע"כ הוי כפדיון אבל אם טעה במקח אינו מחולל) וכה"ג אמרי' בספ"ק דבכורות (דף יב) איבעי להו מהו לפדות בבהמת שביעית כו' כיון דמפריש טלה והוא לעצמו לאכלה קרינ' בי' או דילמא דכיון דכמה דלא מפקע איסורא כאחר דמי. ת"ש דאמר ר"ח בהמת. שביעית אין פודין בה את הודאי אבל פודין בה את הספק ע"ש: ובזה יתיישב הא דאמרינן בירושלמי (פ"א דקידושין ה"ו) רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה כיצד גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכל מקום שהוא שנאמר לה' הארץ ומלואה כו' פדה מן ההקדש במנה הדא הוא דכתיב ויסף חמשית כסף ערכך וקם לו. ולכאורה צריך להבין דאמאי לא קאמר נמי גבי גזבר שקנה מן ההקדש נמי משום דכתיב ונתן הכסף וקם לו אלא ודאי דדוקא גבי פדיון הוא אבל לא מטעם קנין. ובזה יתבאר מה שכתב הכ"מ ברמב"ם פ"ט מה' מכירה דדוקא לקנות מן ההקדש קנה הכסף אבל לא מוכר להקדש ובמ"א ביארתי באורך

עכ"פ נתבאר בספרי ע"י בארוכה דלר"י קדשי מזבח לא הוי כמכיר' רק קדשי ב"ה [רק מהירושל' הבאתי דס"ל לר"ל דאפי' קדשי ב"ה נמי לא הוי כמכיר' והפודה אינו כלוקח. ובזה יתיישב הא דאמרינן בב"מ (דף מו) אר"י ד"ת מעות קונות ופירש"י בב"מ (דף מו) כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו פירש"י דיליף מהקדש ולכאור' קשה לר"ל דמ"ט לא יליף הדיוט מהקדש וכבר ביארתי לעיל משום דבהקדש ליכא משיכה דכל היכא דאית' בי גזא דרחמנא איתא כמו שכתבו התוס' בקדושין דמשיכה ליכא בהקדש אבל מ"מ נילף הדיוט מהקדש אבל לפי שיטת הירושל' ניחא שפיר דר"ל לטעמי' שסובר דבהקדש נמי לא הוי כמכירה והפדיון אינו כלקיחה אלא גזרת הכתוב הוא שיוצא לחולין ואפי' בקדשי ב"ה דלא אמרינן מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ומהא דהקדש קונה בכסף נמי לא יליף דהתם אפי' בדיבור אם מקנה להקדש נמי קונה ההקדש מטעם דכתיב לה' הארץ ומלואה כמו דאמרינן שם בירושל' שור זה עולה ובית זה קרבן קנה ההקדש בכל מקום שהוא דכתיב לה' הארץ ומלואה. ואין כאן מקום להאריך בזה עוד ועיין בר"פ שלוח הקן (דף קלט) פלוגתא דר"י ור"ל בענין קדשי בדק הבית. ובירושל' (פ"ב דשקלים) הפריש שקלו ואבד ר"י אמר חייב באחריותו עד שימסור לגזבר רשב"ל אמר הקדש ברשות הגבוה בכל מקום שהוא. ובחולין (דף קלט) מסיק דקא סבר ר"ל דאפי' אמר עלי, ה"מ דמת השור ונפל הבית כו' אבל היכא דאיתנהו כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא וא"כ כיון שביארתי דקדשי מזבח אפי' מטא ליד גזבר מהני שאלה משא"כ בקדשי ב"ה דלאחר שמטו ליד גזבר לא מהני שאלה

והנה בספרי ע"י ביארתי שם בענין צדקה אם דומה לקדשי מזבח או לקדשי ב"ה וכתבתי שם דזה תלוי בהא דאיתא בנדרים (דף ס"ה) נימא לי' כל דמעני לאו עלי נפל ופי' הר"ן דאמאי קתני דפותחין לו שמא יעני ויהא צריך לפרנסו והלא כל דמיעני לאו עלי נפל אלא על הגבאי והוא יתן להגבאי והגבאי נותן לו דכיון שאם ירצה הגבאי ליתן לאחר רשאי ע"כ מותר ליתן לו אע"פ שאסר עליו הנאתו דהוי לי' כהא דתנן נותן לאחר לשום מתנה והלה מותר בה כן פי' הר"ן אבל הרא"ש פי' דהאי דכל מיעני לאו עלי נפל פי' שהוא יתן להגבאי מעותיו ומה שהוא נותן ליד הגבאי יתן לעניים אחרים ולאותו עני יתן לו מה שיתנו לו אחרים. והטעם של הרא"ש הוא דלא דמי לנותן לאחר לשום מתנה דהתם הוא נותן במתנה לגמרי והכא נהי דביד הגבאי ליתן למי שירצה אעפ"כ לא פקע כח הבעלים לגמרי עד שיתן לעניים דאין לומר דכל שנתן ליד גבאי ליתן לעניים שירצה סילק עצמו מהם והגבאי זכה בהם כדי ליתן לעניים שירצה דאדרבא סתמא דמילתא כל אדם רוצה לעשות צדקה בנכסיו ושיהנה העני ממנו וכמו דאמרינן בפ' השותפין (דף מח) דאפי' למ"ד קני ע"מ להקנותו קנה הכא שאני דסעודתו מוכיח עליו וכתבו הראשונים דמסתמא ניחא לבן שיהנה מנכסי אביו וה"נ לנידון דידן עכ"ל בספרי ע"י שם ע"ש. וא"כ אי אמרינן שכבר סילק כחו מהם א"כ נסתלק מן המעות ולא באו מידו ליד העני אבל אי אמרינן דלא פקע כח הבעלים ע"כ אע"פ שהם בידו של