נחלת יהושע רכד

התבואה שבשדות בשביל מעשר ובבית היו מתברכין בשביל זכות החלה וכמו דאמרי' בירושלמי (פ"ג דמעשרו') מעשרו' מהיכן ניטלים מן הבית או מן השדה ר' חנינא בשם ר' פנחס שמע לה מהדא עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה לעניים הדא אמרה מן הבית (פי' מדלא תיקנום בשדה קודם שהכניסן לבית) ר' אבא בר מרי שמע לו מן הדא מן הבית זו חלה (פי' דמשנה הוא בסוף מ"ש לגבי וידוי בערתי הקודש מן הבית וקאמר דמן הבית זו חלה

) והנה המפרש מהרא"פ פירש וז"ל עישור שאני עתיד למוד מתניתין היא במעשר שני לענין ביעור שצריך לבער מן הבית והי' ר"ג והזקנים רחוקים מפירותיהן שבאו בספינה ותיקן אותם שם ואמ' עישו' שאני עתיד למוד נתון לעקיב' בן יוסף שהי' ר"ע גבאי צדקה ויזכה בהם לעניים ש"מ שלא תיקנו בשדה קודם שהכניסן לבית והנה הוא עירב שני הפירושים ביחד פירש"י דמפרש לענין הפרשה בפ"ק דקידושין (דף כו) ופי' התוס' שהקשו על פירש"י. ופי' ר"ת שזמן הביעור הי' שצריך לבער מעשרותיו מן הבית וליתנם לבעליהן ע"ש

ובאמת מוכח מהירושלמי כפירש"י שר"ג לא תרם. ושכח ולא נתן רשות לתרום והי' ממהר לתרום בעודו בספינה שהי' ירא שמא יאכלו בני אדם ממנה כו' וע"כ מוכיח הירושלמי שפיר מדלא תיקנום תחיל' בשדה אלמא דמן הבית ולא מן השדה דאי כמו שפירשו התוס' דשעת הביעור הי'. א"כ לא מוכח שלא תיקנום תחיל' בשדה דאפשר לומר דתיקנום אלא דלא ביערום עד שעת הביעור ובירושלמי (פ"ה דמ"ש) א"ר חנניא הדא אמרה שהי' ר"ג צריך לזכות א"ר יהושע בפירות מחוברין לקרקע אילו קופתו של ר"ג נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע ואמר יזכה למעשר שבה כלום עשה עד שיסיים ועיין מה שפי' מהרא"פ ודבריו דחוקים למאוד

ואפשר לומר דהא דקאמר בירושלמי עד שיסיים הוא ע"פ מה שכתב המקנה לתרץ על מה שהקשו התוס' על רש"י בקידושין דאי משום שהי' צריך להפריש למאי נתנם לר' יהושע הא בהפרשה סגי ועוד הקשו דהא בעינן מסויים דהיינו עד שיקבע מקום בצפונו או בדרומו ע"ש ותירץ שני הקושי' דהא דבעינן מסויים היינו כשהוא ברשותו עדיין לא מינכרא מילתא אבל כיון שנתנם לר' יהושע ע"כ אין צריך מסויים ע"ש. ולפ"ז א"ש בפשיטות דמהירושלמי מוכח דס"ל כפירש רש"י שר"ג לא הפריש עדיין והי' רוצה להפריש וכמו שהוכחתי תחילה וא"כ לא הי' צריך ליתנם לר' יהושע כלל וכמו שהקשו התוספת וכל עיקר הפרשתו הי' משום דלא קבע מקום ולא הי' מסויים וע"כ נתנם כדי שיהי' מסויים ע"ז אומר הדא אמרה שהי' ר"ג צריך לזכות אע"ג דעיקר הכוונה הי' להפריש אפ"ה זיכה לר' יהושע כדי שיהי' כמו מסויים ע"ז אומר בפירות מחוברין לקרקע מיירי דאלו קופתו של ר"ג נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע כלום עשה ער שיסיים פי' דודאי לא הי' ר' יהושע זוכה ואע"ג דלא איכפת לן בזכותו דעיקר הכוונה הי' להפריש אבל מ"מ לא הי' מסויים וע"ז אומר לא עשה כלום עד שיסיים וע"כ מוכיח שהיו פירות מחוברים לקרקע וזכה בהם ר' יהושע וע"כ לא הי' צריך לסיים

וא"כ לכאורה קשה מזה הירושלמי על התוס' בקידושין (דף כו) שכתבו שהכוונה הי' משום ביעור אך אפ"ל דבזה פליגי שם דאמרינן ר' אבא מרי שמע לה מן הבית זו חלה הדא אמרה מן השדה דכיון שאמר מן הבית זו חלה ש"מ שמעשרות מן השדה וא"כ קשה דלמה לא תיקנום בשדה הלא שמפרש כפירוש התוס' שכבר הפרישם אך שהי' שנת הביעור. ושהי' רוצה לבערם והכי משמע בירושלמי שאומר שהי' צריך לזכות משמע שהעיקר הי' משום ביעור

ע"כ אחיי ורעיי בקשו צדק והתעוררו נא למצות הצדק' וכדכתיב (ישעי' ג) ה' במשפט יבא עם שריו כו' וצריך להבין מהו בערתם הכרם דוקא גם מהו גזילת העני בבתיכם אך הענין יובן ע"פ מאי דאמרינן בחולין (דף קל) המזיק מתנות כהונ' כו' דפטור מלשלם משום דהוי ממון שאין לו תובעים ועיין בתוס' חולין (דף קלא) ד"ה יש כו' שפירשו דמה שיש לו טובת הנא' הוא שיוכל להוציא אח"כ מן העני שנטל שלא ברשותו ומה שאין לו טובת הנא' היינו שאינו יכול להוציא אח"כ מן העני שנטל שלא ברשותו ומיהו אם לא לקחו ובא עני ושאלו ממנו אם ירצה לא יתן לו דקרי לי' לעיל ממון שאין לו תובעין כו' ע"ש. אבל משמעות הרמב"ם ממה שכתב בה' מתנות עניים (פ"א ה"ח) כל מתנות אלו אין בהם טובת הנא' לבעלים אלא העניים באים ונוטלים על כרחן של בעלים ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו וא"כ משמע דדעת הרמב"ם דבדברים שאין לבעלים טובת הנא' העניים באים ונוטלים בע"כ. והכי משמע כדעת הרמב"ם מהא דאית' בנדרים (דף פד) כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות כו' ע"ש. אלמא דבמ"ע המתחלק בתוך הגרנות יכול' ליהנות וא"כ ק"ק לפי מה שכתבו דלכתחיל' יכול לעכב שלא יטול העני אפי' במה שאין לו טובת הנא' א"כ מ"מ מתהנית ואמאי יכול' ליהנות במעשר עני. ודוחק לומר דכיון שאם נוטלת אין יכול להוציא מידה ע"כ שרי. אלא ודאי דהעיקר הוא כמו שכתב הרמב"ם דבדבר שאין לו טובת הנא' יכול ליטול בע"כ. ומה שהקשו התוספ' דא"כ איך קרי להו ממון שאין לו תובעים אפשר לומר דהגמ' פריך בחולין (דף קל) מהא דקאמר סתם בעה"ב שהי' עובר כו' וצריך ליטול כו' ומעשר עני משמע דאפי' מעשר עני המתחלק בתוך הבית אע"פ שיש לו בהן טובת הנאה

ובזה יתבאר הכתוב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו ואתם ביערתם הכרם פי' כיון שביערתם הכרם דשם אין לו טובת הנא' וא"כ הוי ממון שיש לו תובעים דהא עניים באים ונוטלים בע"כ וא"כ הוי גזילה ממש דהא הוי ממון שיש לו תובעים, וע"ז אומר גזילת העני בבתיכם [ובמ"א ביארתי הא שאומר היקבע אדם אלקים כו' כי אתם קובעים אותי היינו בתרומות ומעשרות שיש לבעלים טובת הנא' וא"כ אינו מתחייב רק לצאת י"ש וע"ז אמר היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ומבואר במ"א] והשתא א"ש הא דקאמר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו. ואמרינן בשבת (דף נד) אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא על זקנים שלא מיחו בשרים והוא משום דעל מצות הצדקה אפשר לומר דאין הזקנים מוזהרים למחות משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דב"ב (דף ח) אך זהו דוקא במצות הצדקה אבל במתנות אמרינן בחולין (דף קל) וזה יהי' משפט הכהנים מלמד שהמתנות דין כו' ע"ש וכמו דאיתא ברמב"ם שמוציאין ממנו בע"כ וע"כ יבא במשפט עם זקני עמו ושריו על זקנים שלא מיחו בשרים [ובמ"א תירצתי מה שהקש' הט"ז ביו"ד (סי' שלא) על הב"ח שכתב שמעשר ממון שלנו אין בו לא חיוב מן התורה ולא מדרבנן. ותמה שהרי בסי' רמ"ט מבואר שחיוב גמור הוא וביארתי שם דהא דאמרינן דחייב במעשר עני מן הממון היינו בתורת צדקה אבל לא בתורת מעשר עני דבמעשר עני כופין כמו דאמרינן מוציאין כו' אבל במעשר עני מן הממון אינו רק בתורת צדקה ועיין בכתובות (דף נ) ע"ש ואין ב"ד שלמטה מוזהרין עלי'. ועיין בתוס' ב"ב (דף ח) דהא דאין ב"ד מוזהרים היינו דאין נענשים כו' ע"ש

וע"כ צריך כל א' לרדוף אחר מצות הצדק' והחסד ורודף צדקה וחסד ימצא חיים וכמו דכתיב (משלי כא) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח והוא כמו דאמרינן בר"ה (דף יח) לכן נשבעתי לבית עלי אם נתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה. ואמרינן ע"ז בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובג"ח וע"ז אומר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח היינו צדקה וג"ח והי' מעשה הצדקה שלום

דרוש ג למצות צדקה

גרסינן בפ"ק דב"ב (דף י) אמר ר' אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להן