נחלת יהושע רכג

ששב והוא אומר הולך ותן לה א"ר אבא נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספקא לי' לרב אי הולך כזכי דמי או לאו כזכי דמי והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריות ואם בא לחזור אינו חוזר. והקשו הראשונים ז"ל דמאי פריך הש"ס מחוב אגט הא אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי ע"ש מה שתירץ הר"ן והרמב"ן דהא דאמרינן בגיטין דהולך לאו כזכי היינו אם לא עשתה אותו שליח דאם עשאתו שליח דמי לפקדון. ולכאורה צריך להבין דמי דמי גט לפיקדון או חוב אך הענין הוא דבכל מקום שיש שליחות ע"כ אם אומר הולך הוי כזכי וע"כ בחוב או פקדון שיכולים לעשות שליח דהא החוב והפיקדון שלהם ע"כ יכולים לעשות שליח ואפי' אם לא עשה אותו שליח הוא מעצמו יכול להעשות שליח לחבירו לזכות וע"כ בחוב או פיקדון אמרינן דהולך כזכי משא"כ במתנה דאפי' עשה אותו שליח לא מהני משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ע"כ הולך לאו כזכי וכמו שכתב הנ"י הטעם דמגביה מציאה לחבירו לא קני חבירו שא"א לזכות לחבירו מתורת שליחות אלא א"כ נעשה שלוחו של בעל הממון ובמציאה ליכא בעל הממון וא"כ כיון דליכא שליחות ע"כ הולך לאו כזכי משא"כ בגט שהתורה זיכתה אותה והיא יכולה לעשות שליח. וע"כ כיון שיש שליחות ע"כ קולך כזכי דמי וע"כ אמר שם בירושלמי דבמתנה מן הדא דאמר ר' יוסי ר' יעקב בר זבדי כו' אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור חוזר בו כו' קם ר' יעקב בר זבדי א"ל והיינו הין צדק אמרו בשעה שאמר הין צדק הי' וא"כ כיון שיכול לחזור בו לא דמי לחוב וע"כ כיון שלא דמי לחוב ע"כ אינו יכול להעשות שליח וע"כ הולך לאו כזכי משא"כ אם אמר לו זכי בודאי זוכה ג"כ במתנה ע"י זכייתו

ולכאורה צריך להבין דאע"פ שאין הכהן יכול לעשות שליח לקבל מתנו' דבר שאינם שלו אעפ"כ מ"ט אינו יכול לזכות לו ואפ"ל דהטע' דכיון דט"ה אינה ממון ע"כ לא יוכל לזכות לו דהא אין לו בה ממון וכ"ת הא קיי"ל המגביה מציאה לחבירו קני חבירו היינו משום כיון דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' אבל הכא ליכא למימר מיגו דזכי לנפשי' דהא השליח אינו כהן (וכה"ג אמרי' בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' רדיפא אמר אתפלגין ר' ירמי' ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחד אמר הראוי ליתן זכה כו' והא מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה דתנינן תמן עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו ור"ע ראוי ליטול הוי פי' דאיך זכה לעניים ע"י ר' עקיבא הא ר' עקיבא אינו ראוי ליטול מעשר עני שהי' עשיר אלמא דלא בעינן רק שיהא ראוי ליתן) פתר לה קודם שהעשיר (פי' שאז הי' יכול ליטול לעצמו בתורת עני וע"כ הי' יכול לזכות ע"י ואפי' תימא משהעשיר יד פרנס כיד העני מילתי' דריב"ל אמרה הראוי ליטול זכה דאמר ריב"ל בבע"ה עשיר נחלקו אבל בבעה"ב עני מתוך שראוי ליטול זכה) וע"כ אינו יכול ליתן לשליח כיון דשליח ממש לא הוי דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ומתורת זכי' לא יוכל לזכות כיון דטובת הנאה אינה ממון

וע"כ כיון דסתם ר"ע הגינה והי' צריך ראב"ע לילך דרך בית הקברות ולא הי' יכול לילך ושליח לא יכול לעשות דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו וע"י ישראל לא מצי זכי דהא הוא לאו בר זכי' שאינו ראוי ליטול לעצמו וכהן אחר נמי לא מצי לילך וע"י בן לוי נמי אי אפשר דלבתר דקנסינהו עזרא לא שקלי לוים כלל כמו שכתבו התוס' בכתובות (דף פו) דמשני התם אין בתר דקנסינהו עזרא ועיין ביבמות (דף פו) וע"כ כיון שביארתי שטובת הנאה אינה ממון וע"כ לא יכול לזכות ע"י שליח ועיין בגיטין (דף ל) במזכה להם ע"י אחר ובאמת כתבו האחרונים דזהו דוקא אי אמרינן טובת הנאה ממון

ולפ"ז הוא דלא כמו שכתב הפר"ח והביאו הפמ"ג ביו"ד (סי' סא) דע"י שלוחו של כהן יוצא ידי נתינה. ובספרי דאמר ונתן לכהן לעצמו ולא לשלוחו כדאיתא בפסיקתא היינו בסתמא אבל אי הכהן שלוחו ש"ד וכתב הפמ"ג דהכי מסתבר ולפי מה שכתבתי אפי' אם שלח הכהן לא מהני משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו והא דאמרינן בחולין (דף קלג) האי כהנא דאית לי' צורבא מרבנן בשבבותי' ודחיקה לי' מילתא טובא ליזכי לי' מתנתא ואע"ג דלא אתי לידי' במכירי כהונה ולוי' אלמא דיכול לעשות שליח היינו דוקא במכירי כהונה ולוי' וע"כ יכול לעשות שליח וכמו שכתבו התוס' בב"ב (דף קכג) הכא במכירי כהונה ולוי' וכתבו התוס' דבכל דוכתא עביד מכירי כהונה מוחזק בפ' כל הגט (דף ל) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו כו' עי"ש אלמא דמכירי כהונה הוי כמו מתנה מועטת ומשמעות הירושלמי (פ"ד דמעשרות) שע"כ אינו עושה שליח לקבל מתנה דבר שאינו שלו היינו משום דיכול לחזור בו וכמו שאמר שם ועוד מן הדא דאמר ר' יוסי כו' אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור חוזר בו קם ר' יעקב בר זבדי א"ל והיינו הין צדק אמרו בשעה שאמר הין צדק הי' משמע דאם אינו יכול לחזור הוי כמו חוב ובחוב יכול לעשות שליח וע"כ במתנה מועטת שאינו יכול לחזור בו יכול לעשות שליח וכמו שביארתי בספרי ע"י דבצדקה הולך כזכי והטעם כמו שכתב המ"א דכיון דנתחייב בדיבורו לתת לעני זה ה"ז זוכה לעני דהולך בחוב כזכי דמי. ולפי מה שביארתי א"ש דבכל מקום דיכול לעשות שליח הולך כזכי דהוא בעצמו נעשה שלוחו לזה וכמו דאמרינן בגיטין (דף יד) חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וע"כ הולך כזכי וה"נ במכירי כהונה יכול לעשות שליח אבל בשאינו מכירי כהונה אינו יכול לעשות שליח משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו

ולפ"ז במתנות כיון שטובת הנאה אינה ממון אינו יכול לזכות אבל בצדקה שהממון שלו ודאי יכול לזכות ועיין בספרי ע"י [וכן תמהתי על מה שהשיג בקצה"ח (סי' רמג) על הפר"ח בקונטריס מים חיים שכתב דמותר ליתן לכהן קטן פדיון חמש סלעים דבדעת אחרת מקנה אית לי' לקטן זכי' מן התורה והשיג שם הקצה"ח דהא טובת הנאה אינה ממון עי"ש ולפי מה שביארתי יכול לזכות מעות של פדיון הבן לקטן דהמעות הם שלו והוי דעת אחרת מקנה וכה"ג כתב המ"א בהא דאמרינן בבכורות (דף מט) ר' חנינא הוי רגיל דהוי שקיל ומהדר חזי' לההוא גברא דהוי אזיל ואתי מקמי' א"ל לא גמרת ויהבת מדעם ביש הילכך אין בנו פדוי והקשו האחרונים דלמה צריך להחזיר מי גרע מהא דאמרינן בפ"ק דב"מ תקפו כהן אין מוציאין מדו וא"כ יזכה בלא"ה ע"י תפיסה ותי' דה"מ בתרומות ומעשרות שהם מסויימים ואין לו בהם רק טובת הנאה ע"כ אמרינן תקפו כהן אין מוציאים מידו משא"כ בפדיון הבן שהמעות הם שלו דהא יכול לפדותו במעות אחרות ולפ"ז אע"ג דלא מהני שליחות בזה אפ"ה יוכל לזכותם ע"י שליח. וא"כ בצדקה שהמעות הם שלו אע"ג דצריך ליתן צדקה אעפ"כ אינם מסויימים המעות משא"כ במעשר שהם מסויימים ואין לו בהם רק טובת הנאה וע"כ במתנות כתיב ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן דבמתנות צריך לקיים בעצמו המצוה שאין בזה בושה לכהן אם נותן לו מתנות כהונה דהא הבעלים אין לו בהם רק טובת הנאה אבל בצדקה אם נותן לעני והעני מתבייש ע"כ מוטב דלא יהבת לי' מהשתא דיהבת לי' וכספתי' משא"כ במתנות. אע"פ שלגבי המקבל הוא מתנה מרובה אעפ"כ מצד הנותן הוא מתנה מועטת וטובת הנאה אינה ממון

וע"ז אומר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים אע"פ שאנו עושין צדקה מביטים אנו במעשינו ויש לנו בושת פנים והטעם מפני שאין המצוה בשלימות והוא שצריך ליתן צדקה שלא יראה הנותן למי הוא נותן והמקבל לא יראה ממי הוא מקבל וע"כ כיון שגרמנו בושה להעני ע"כ יש לנו בושת הפנים ועיקר מצות הצדקה הוא ע"י גיזבר וכמו דאמרינן דממונה עליהן כר' חנני' בן תרדיון אבל במתנות כהונה דעיקר מצותן הוא להכהן בעצמו והטעם דהכהן אינו מתבייש ואם נותנים לו הוא כאלו שמשלמים לו את שלו דהא טובת הנאה אינה ממון והב"ה רואה את הכהן והכהן רואה את הנותן כיון שנוטלן בשכר כהונתו והמתנות הם שלו וע"כ הוי מדה כנגד מדה. שכשאנו באים לבקש שכר בעד מעשרותינו אנו באין בזרוע ואנו אומרים השקיפה ממעון קדשך כו' שהי' מתברכים