נחלת יהושע רכב

מהו וימצא בשנה ההיא מאה שערים מלמד שמדדן לעשרן וכן הזהיר הקב"ה כו' ברכם בעושר שנא' עשר כו' ועיין במפרשים דאל"ה איך מדד יצחק הא אין הברכה מצוי' לא בדבר המדוד ע"ז אומר שמדדן לעשרן ובמעשר אין המדיד' מגרעתו ועשר בשביל שתתעשר

וע"ז אומר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים וכמו שביארתי בע"י שאע"פ שאנו עושין צדקה מביטים אנו במעשינו ויש לנו בושת פנים שהצדק' אין לה שיעור ולפום גמלא שיחנא וע"כ אולי לא יצאנו ידי חובתינו אבל המעשרו' א"א לרבות ע"כ אין אנו מתייראים מפני מידת הדין ואנו אומרים השקיפה ממעון קדשך אע"פ שלשון השקפה הוא בכל מקום לשון קלל' אעפ"כ אנו אומרים השקיפה, וע"ז אמר ר' ברכי' גדול כחן של מוציאי מעשרות שמהפכין דבר ארירה לברכ' שהכח של המעשרות הוא שמהפך דבר ארירה לברכ' שאע"פ שבכל מקום המדיד' מזקת להברכ' אך כיון שבמפשרות יש לה קצבה וצריכין למדוד דהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין ע"כ מצוה למדוד וע"כ כיון שהוא מצוה אין המדידה מזקת וע"ז אומר גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם מהפכין דבר אריר' לברכה דהיינו המדיד' אע"פ שאינו סמוי מן העין והעין רואה וכן נמי מהפכת ההשקפה אף שהוא לשון קללה אך ע"י מעשרות נתהפך

[ואיפשר עוד לומר שהיו אומרים שכ"ז שהיו מתודים והיו אומרים השקיפה ממעון קדשך מן השמים שיהי' מהפכים דבר ארירה לברכה אך זה דוקא כשהי' עושין כמצותן והי' אומר עשיתי ככל אשר ציותני השקיפה ממעון קדשך מן השמים אבל לאחר שקנס עזרא את הלוים והיו נותנים לכהנים וכמו דאמרינן ביבמות (ד' פו) וכמו שכתבו התוס' שם דנפקא לן מדכתי' (מלאכי ג') הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובית האוצר הוא לישכה שתיקן עזרא לתת שם תרומת כהנים כדכתיב (עזרא י) וע"כ אמרינן בסוטה דיוחנן כה"ג העביר הודיית מעשר. מ"ט אמר ר' יוסי בר' חנינא לפי שאין נותנים אותו כתיקונ' כו' וע"כ הי' אומרים דאפי' בזמן עזרא לא הי' מועיל הוידוי לפי שאין עושין כתיקונה וע"ז אמר להם היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה שלא הי' רוצים להפריש מעשרות ותרומת מעשר מחמת המדידה ועל הוידוי שהיו אומרים. השקיפה ממעון קדשך מן השמים שמהפך דבר ארירה לברכה לא הי' סומכין מפני שאין עושין אותו כתיקונו ע"ז אומר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר כו' לא כמו שאתם אומרים שזה מגרע להוידוי ולא תתהפך הארירה לברכה מפני שאין עושין כתיקונו. ע"ז אומר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ועוד יש לומר שבזמן שהי' המעשרות מדאוריית' היו מפרישין והיו אומרים שהמדידה אינו מגרע כיון שמחויבין מדאוריית' רק בזמן הבית השני דפליגי בזה אמוראי בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ט) הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע כו' ריב"ח אמר מד"ת נתחייבו כו' הקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מד"ת אף ירושתך מד"ת (וכמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (דף פב) ע"ש) אמר ר"א מאליהם קיבלו את המעשרות מ"ט ובכל זאת אנו כורתים אמנה וחותמים מה מקיים ר"א את בכורות בקרינו וצאננו מכיון שקיבלו עליהם דברים שלא היו חייבין כו' העלה עליהם המקום כאלו מאליהן קיבלו עליהן. מה מקיים ר' יוסי בר' חנינא ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וחותמים מכיון שקיבלו בספ"י העלה עליהן המקום כאילו מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות ובמ"א ביארתי ע"פ מאי דכתיב (נחמי' ט) הנה אנחנו היום עבדים כו' ותבואתה מרבה כו' ובבהמתינו כרצונם כו' ובכל זאת אנן כורתים אמנה וכותבים כו' ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דפסחים (דף ו) בעא מיני' מרבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה או אין חייבת כל היכא דמצי מסלק לי' בזוזי לא קא מיבעי לן דחייב כו' התם דמצי מסלק וע"ז אומר הנה אנחנו היום עבדים כו' ותבואתה מרבה כו' (וא"כ אפשר לומר דפטור וכמו שכתבו התוספת בפ' ר' ישמעאל (דף נט) דקרקעות שלנו כו' אך בא"י אפשר לומר דאין קנין כו'. ויש בזה להאריך ועיין בסנהדרין (דף כז)) (וע"ז אומר ובבהמתינו כרצונם ולא מצי מסלק ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה פי' אע"פ שהם פטורים עכ"פ ר"א ס"ל דבבית שני מעשרות אינם אלא מדרבנן וכן פסק הרמב"ם וע"כ הי' אומרים כיון שאינם חייבים מדאורייתא א"כ המדידה חסרון הוא להם וע"ז אמר במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו מחמת שאתם אומרים שהמדידה מגרע הביאו את כל המעשר אל בית האוצר כו']

ובאופן אחר יש לבאר הא שאומר לך ה' הצדק' אע"פ שאנו עושים צדקה מביטין אנו במעשינו ויש לנו בושת פנים והוא כמו דאמרינן בפ"ק דחגיג' (דף ה) ר' יוחנן כי מטי להאי קרא בכי כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו מאי על כל נעלם כו' אמרי דבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסי' כי הא דר' ינאי כו' מוטב דלא יהבת לי' מהשתא דיהבת לי' וכסיפתי'. וע"כ צריך ליתן צדק' כדי שתציל ממית' משונה באופן שלא יתבייש העני אלא ע"י ארנקי של צדקה שיתקנו גזברים שיחלקו הצדקה כדי שלא יבאו במשפט על כל נעלם וע"ז אמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים אע"פ שאנו עושין צדקה מביטים אנו במעשינו ויש לנו בושת הפנים מחמת שיש בה שגגות שלא עשינו כראוי וכמו דאמרינן בחגיגה (דף ה זה הנותן צדקה לעני בפרהסי' וע"ו אומר אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא כשאנו מפרישין מעשרותינו וע"כ כשאנו מפרישין מעשרותינו אנו אומרים השקיפה ממעון קדשך מן השמים

ולבאר זה יובן ע"פ מה דאמרינן בספרי ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן. ולכאור' צריך להבין דמ"ט במצות הצדק' אמרו שצריך ליתן דוקא ע"י גזבר והגזבר יתן לעני שלא יתבייש ובמתנות כהונה אמרינן ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן ויתבאר ע"פ הירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' אבהו אמר אתפלגין ריב"ח וראב"ע ריב"ח אמר אין נותנים מעשר לכהונ' וראב"ע אמר נותנים מעשר לכהונ' מתיב ריב"ח לראב"ע והא כתיב ואכלתם אותו בכל מקום בא ואוכלו בקבר א"ל מהו בכ"מ בעזר' ר' בא משתעי ההן עובדא ראב"ע הוה יליף מיסב מעשרתא דחדא גינה והי' לאותו גינה שתי פתחים א' למקום טומא' וא' למקום טהר' נפק ר' עקיבא לגבי' א"ל פתח הכין וסתום ההין אי אתא א"ל בא בדרך הזה אין שלח תלמידי' א"ל אתם כתיב שמע ר' אליעזר בן עזרי' א"ל מרצע דעקיבא בן יוסף בא לכאן עכ"ל וכה"ג איתא בש"ס דילן ביבמות (דף פו) ולכאור' צריך להבין דהא מרבינן מדכתיב אתם גם אתם לרבות השליח וכמו דאמרינן בקידושין (דף מא) (ואפשר לומר דסמוך אהא דדריש בספרי מדכתיב ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן. וצריך להבין מהו הטעם שאין נותנים לשלוחו של כהן ואין לומר דבעינן שיהא הוא דוקא עושה המצו' ולא שישלחם ע"י שליח דמ"מ אמאי לא יתן ליד שלוחו של כהן דכיון דמטי ליד שלית הרי הוא כאלו מטא ליד כהן ולמה לא יתנו ליד שלוחו של כהן. ואפשר לומר דהירושל' לטעמי' כמו דאמרינן בירושל' (פ"ד דמ"ש) בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה כן (פי' אם עושה שליח לקבל מתנ' וזה אמר לו הולך אם הוי כזכי) אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו א"ל תמן התור' זיכתה אותה בגיט' היא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנ' אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו אלמא דס"ל להירושל' דבמתנה לא יוכל לעשות שליח משום דאינו עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו (ואע"ג דהירושל' ודאי ס"ל דיכול לזכות מתנ' ע"י אחר היינו מתורת שהוא מזכה אבל לא מתורת שליחות משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו) וע"כ אם אמר לו הולך במתנ' אע"פ שזה עשה אותו שליח אין אדם עושה שליח במתנ' וע"כ אם אמר לו הולך הולך לאו כזכי דהא מתורת זכי' לא הוי דלא אמר לו רק הולך וע"כ אמרי' בגיטין (דף לב) נקטינן שליח מתנ' הרי הוא כשליח הגט למאי נ"מ להולך לאו כזכי

ובזה יתיישב הא שהבאתי בספרי ע"י (סי' יז) על מה שהקשו הראשונים הרמב"ן והר"ן בפ"ו דגיטיו (דף סג) איתמר התקבל לי גיטי אשתך אמרה התקבל לי גיטי