נחלת יהושע רכא

המעות או דאלים כח הלוקח וצריך הלוקח לעשות משיכה בהחפץ אז ולפ"ז כסף גבי הקדש דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו משמע דווקא כסף לאלומי כח הקדש למעט משיכה וע"כ ליכא למילף בהדיוט שיהי' מעות קונות ע"ש

ויש לי להביא ראי' לדעת המקנה מהירושלמי (פ"ח דשביעית) המוכר מוכר לעצים והלוקח לאוכלין (פי' דאם לוקח לעצים אין בו קדושת שביעית ואם לאוכלים יש בה קדושת שביעית) תפלוגתא דר"י ור"ל דר"י אמר אין המעות קונות ד"ת דמי אוכלים נתנם לו על דעתי' דרשב"ל דו אמר המעות קונות ד"ת דמי עצים נתנם לו (צ"ל בהיפוך דר"י אמר המעות קונות ד"ת ורשב"ל אמר אין המעות קונות ד"ת) ולכאורה צריך להבין דמאי נ"מ אם המעות קונות ד"ת או שהמשיכה קונה ד"ת **(כל הדברים הנאמרים כאן המה רק לברר ענין הקדש מעשרות שביעית והדומה אבל גוף עניני מכידה וקנין וכדומה כמו כל ענינים הנוגעים לדיני ממונות הולכים בזמה"ז כפי חוקי המלכות יר"ה:)** אבל לפי מה שכתב המקנה ניחא שפיר דלמ"ד מעות קונות אלים כח המוכר ולמ"ד משיכה קונה אלים כח הלוקח וע"כ אומר הירושלמי דהמוכר מוכר לעצים והלוקח לאוכלים תלי בהא דאי מעות קונות אלים כח המוכר וע"כ דמי אוכלים נתנם לו שהוא חישב לאוכלים ואי אין מעות קונות ד"ת א"כ כח הלוקח אלים טפי והוא חישב לעצים [ובזה איפשר לדחות מה שראיתי בס' ח"ש שהשיג על המק"ח שהשיג על המ"ב שכתב דחמץ כיון שרוצה להקנות מחמת איסור חמץ בגילוי דעתא סגי ומהני בכסף לחוד וכתב ע"ז המק"ח דצריך דעת קונה ובהקונה לא שייך סברת המ"ב והכריח בס' ח"ש מהא דקידושין (דף כו) דאיבעי להו קרקע לזה ומטלטלין לזה מהני באגב והשתא אי נימא דמצד הקונה צריך קנין א"כ נראה פשוט דלא מהני דלגבי הקונה לא הוי אגב ע"ש אך לפי מה שביארתי אין מזה ראי' דכיון דהא דפליגי אם כסף קונה או משיכה קונה היינו מי הוא העיקר אם הקונה או המקנה וע"כ אי אמרינן דמשיכה קונה העיקר הוא בתר הקונה וע"כ יפה השיג המק"ח דמאי מהני אם המקנה מקנה מחמת איסור חמץ אפ"ה אולי הקנין הוא במשיכ' וא"כ בעינן דעת הקונה ואזלינן בתר הקונה והא שהביא ראי' מקנין אגב שאני דאגב הוא ודאי מצד המקנה וכמו שביארתי לעיל בתשובה (סי' כג) דקנין אגב מהני בגט לדעת רש"י עי"ש

אך לפי דעת המקנה לא יתיישב דזהו דווקא אם פודה מן ההקדש אז הוא ודאי פודה במעות שההקדש היא עיקר אבל גיזבר הקונה מן ההדיוט א"כ צריך שיקנה במשיכה לאלומי כח הקדש וא"כ אמאי אמרינן בפ"ק דקידושין (דף כה) כיצד רשות הגבוה בכסף גיזבר שנתן מעות בבהמה אפי' בהמה בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך ובס' המקנה בקידושין (דף כט) נדחק בזה עי"ש וע"כ נראה לי עיקר כמו שכתבו התוס' דמהקדש ליכא למילף שיקנה בכסף דהא התם ליכא משיכה דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וכן רשות הגבוה בכסף דגיזבר שנתן מעות בבהמה אפי' בהמה בסוף העולם קנה נמי דכיון שנתן מעות ממילא הבהמה קיימ' ברשותא דהקדש דכתיב לה' הארץ ומלואה והכי אמרינן בירושלמי (פ"ק דקידושין) רשות הגבוה בכסף כו' כיצד גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכל מקום שהוא שנאמר לה' הארץ ומלואה כו' ע"ש שור זה עולה ובית זה קרבן קנה הקדש בכל מקום שהוא דכתיב לה' הארץ ומלואה ובהדיוט לא קנה עד שיחזיק עכ"ל וע"ז אמר דוד כי ממך הכל ומידך נתנו לך שהי' מקדיש מיד בתוך ד' אמותיו וכיון שאמר שיזכה להקדש זכה לו משום דממך הכל וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא

ע"כ אחיי ורעיי התעוררו נא למצות הצדקה לצעקת עניים ואביונים ובזכות שנשמע זעקת עניים ואביונים לרחם עליהם יקוים בנו מקרא שכתוב כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקיך כשמעתו ענך ויובן ע"פ הגמ' בב"מ (דף נ"ט) מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפילה ואע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו וע"ז אומר בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקיך פי' אפי' לקול זעקיך חנון יחנך ולא ינעלו שערי תפלה עוד וציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה ובא לציון גואל אמן

דרוש ב למצות צדקה

איתא במדרש פ' כי תשא הבאתיו בספרי ע"י (דרוש ט) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים א"ר נחמי' אפי' בשעה שאנו עושין צדקה אנו מביטין במעשינו ויש לנו בושת פנים אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו שנאמר כי תכלה לעשר מה כתיב בסוף השקיפה ממעון קדשך מן השמים ע"ש מה שביארתי ע"ז

והנה איתא במדרש עוד שם א"ר אלכסנדרי' גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם הופכין את הקללה לברכה אתה מוצא כ"מ שכתוב בתירה השקיפה לשון צער הוא כמד"א וישקף ה' אל מחנה מצרים וכן בסדום שנא' וישקף ה' על פני סדום. חוץ מזו א"ר אלכסנדרי' גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם מהפכים דבר ארירה לברכה שנא' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וכן הוא בירושל' (פ"ה דמעשרות). ולכאורה צריך להבין דהא כבר אמר גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם מהפכים את הקלל' לברכ'. ובפשיטות יש לפרש ע"פ מאי דכתיב (מלאכי ג) היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומ' במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים כו'. ולכאורה קשה דהל"ל במה קבענוך התרומ' והמעשר דהא תרומ' קודמת למעשר ואמאי אמר המעשר תחיל'. אך יובן ע"פ מה דאמרינן בסוטה (דף מח) אף הוא כו' וגזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומ' גדולה בלבד ומעשר ראשון ומ"ש מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין אמר להם בני באו ואומר לכם כשם שתרומ' גדול' יש בה עון כו' והנה בפשיטות י"ל נזהרו בתרומ' משום שתרומה חטה א' פוטרת את הכרי ולא נזהרו במעשר ובתרומת מעשר וע"ז אומר המעשר והתרומה שפי' מעשר ותרומת מעשר אבל בתרומ' נזהרו

והנה בב"מ (דף מב) אמרינן ת"ר ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון שתשלח לי ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואח"כ בירך ה"ז תפלת שוא לפי שאין הברכה מצוי' לא בדבר המדוד ולא בדבר השקול ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. וכתב המהרש"א בח"א בשם הרמב"ם כתב הכסף משנה שלא חייבו ברכה אלא בהולך להפריש תרומות ומעשרות שנא' והביאו את המעשר כו' והריקותי לכם ברכה כו' ואיכא למימר דמשום מדידה אחרת כגון למכור כיון דלא חייב בה לא תיקנו בקשה זו כו' אבל במעשרות כיון דע"כ חייב במדידה משום מעשר כדי שלא תבא תקלה ע"י מדידתה (דלא ניתן במאומד) תיקנו הבקשה והברכ' שיחול הברכה קודם המדיד'. ולפי זה אפשר לומר דמה"ט לא הי' רוצים להפריש מעשר ותרומת מעשר משום שצריך למדוד וכמו דאמרינן בקידושין (דף נא) המרבה במעשרותיו פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלין וע"כ לא הי' רוצים למדוד שהמדידה גרעון להברכה שאין הברכה מצוי' לא בדבר המדוד ולא בדבר השקול אלא בדבר הסמוי מן העין אבל תרומות הי' מפרישין שבתרומות א"צ מדיד' ע"ז הוכיח אותם הנביא במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו שאתם אינם רוצים להפריש המעשרות שהמדידה הוא מזיק להברכ' ע"ז אומר שאדרבא כעת שאין אתם מפרישין במארה אתם נארים שאין שום ברכה ואותי אתם קובעים ע"כ הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת פי' אע"פ שלפי דעתיכם שהמדיד' הוא גרעון אדרבא הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת כו' אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די שכיון שהמדיד' במעשר היא מצוה ע"כ אינה מזקת ואדרבא משבחת ומוספת ברכה

וכמו דאית' במדרש (ס' נשא פ' יב) מה שמו כו' אברהם הפריש מעשר תחיל' שנאמר ויתן לו מעשר מכל כו' ומה שם בנו זה יצחק שנתן מעשר ונתברך שנא' ויזרע יצחק כו'