נחלת יהושע כב

סימן ב

שאלה אם קיים נדרי אשתו ונתחרט ונשאל לחכם על הקמתו והתיר לו אם יכול להפר אפילו אחר יום שמעו או לא

תשובה הטור כתב ביו"ד הלכות נדרים (ס' רלד) קיים נדרי אשתו או בתו ונתחרט נשאל לחכם על הקמתו ומתיר לו. ויש לדקדק אם צריך לשאול ביום שמעו דאיכא למימר דלא גרע משתיקה, ומיהו נראה כיון שאינו יכול להפר הוי כמו שאינו יודע שיכול להפר שאין שתיקתו קיום ומיפר אפילו לאחר כמה ימים עכ"ל

וא"כ לפי זה מוכח דכיון שאינו יכול להפר הוי כמו שאינו יודע שיכול להפר שמיפר אפילו לאחר כמה ימים אך לכאורה עדיין צריך לבאר דגרסינן בירושל' (פ"י דנדרים ה"ח) נשתתק וחזר לדבורו על דעתי' דר"י בר"י נותנין לו כ"ד שעות, על דעתי' דרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד, נשתתק וחזר לדבורו על דעתי' דר"י בר"י מצרפין לו כ"ד שעות, על דעתי' דרבנן לעולם מיפר והולך עד שיחזור לדבורו לפני שקיעת החמה שעה אחת עכ"ל (פי' דלרבי יוסי ב"ר יהודה דאמר בנדרים (דף עה) דהפרת נדרים מעל"ע ע"כ אינו תלוי דוקא בסוף היום ובעינן שיהא ראוי להפרה כל כ"ד שעות אבל לרבנן דסברי שאינו מיפר אלא אותו היום בלבד ע"כ בעינן שיהא ראוי להפרה בסוף היום)

והק"ע תמה על שלא הביאו הפוסקים לדין זה ע"ש. ונעלם ממנו הא דאית' בפ"י דנדרים (דף עא) איבעי להו גירושין כשתיקה דמי או כהקמה דמי למאי נ"מ כגון דגרשה ואהדר' ביומא אי אמר כשתיקה דמי מצי מיפר לה ואי כהקמה דמי לא מצי מיפר לה. וכתב ע"ז הרא"ש ובארוסה מיירי דאין הבעל מיפר בקודמים כדמסיקנא ובלא אהדר' נמי הוי מצי למימר דאי כשתיקה דמי נתרוקנה רשות לאב ומיפר והאי דנקט אהדרה לאשמועינן דוקא דאהדרה ביומא אבל אם עבר היום לא מצי מיפר לה אפילו הי' גירושין כשתיקה אע"ג דלא הי' תחתיו בסוף היום ומיהו בירושל' דפירקין לא משמע הכי דגריס בירושל' גבי פלוגת' דריב"י ורבנן אי הפרת נדרים הוי מעל"ע או עד שתחשך דוקא נשתתק וחזר לדיבורו על דעתי' דריב"י נותנים לו כ"ד שעות, ולרבנן לעולם הוא מיפר והולך עד שיחזור לדבורו לפני שקיעת החמה, חזר לדיבורו לפני שקיעת החמה שעה א' שוב אינו יכול להפר, אלמא שעות שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין עכ"ל, וכן כתב הר"ן וזה לשונו ואהדרה ביומא להכי נקט ביומא דאי אהדרה למחר פשיטא דלא מצי מיפר כיון שעבר יומו של שמיעה ואע"ג דבסוף יומא לית' ברשותא דבעל ע"כ, אלמא דשעה שאינו ראויה להפר נמי מן המנין ודלא כהירושל' וע"כ נקט דוקא דאהדר' ביומא ולפ"ז ניחא מה שלא הביאוהו הפוסקים דהא הרא"ש והר"ן כתבו דהש"ס דילן לא סביר' לי' כהירושל', וא"כ לפ"ז כיון דהש"ס דילן לא סבר כמו הירושל' וס"ל דשעה שאינו להפר נמי עולה מן המנין א"כ לפ"ז אם נשאל לחכם על הקמתו אינו מועיל רק ביום שמעו דאע"ג דלא היה יכול להפר אעפ"כ לא דמי לאם אינו יודע שיכול להפר שמיפר אפילו לאחר כמה ימים כמו דאית' בנדרים (דף פז) דהתם לא דע כלל וע"כ לא מקרי ביום שמעו אבל הכא לא היה יכול להפר מחמת הקמה ואם נשאל על הקמתו שוב מהני הפרה ועוד שאפילו אם היפר מיד לאחר הקמה ואח"כ נשאל על ההקמה מהני ההפרה למפרע, דהה בנשתתק אינו יכול להפר כלל, וכן באשה לאחר שנתגרשה ואפ"ה עולה מן המנין, וא"כ מכש"כ שאם הקים לה נמי עולה מן המנין ואינו יכול להפר לאחר מעל"ע אעפ"י שנשאל על הקמתו

והא דמשמע דעת הרמב"ם דמהני אפילו לאחר יום שמעו אפשר לומר דהרמב"ם לטעמי' שכתב בפי"א מה' נדרים (ה' יז) גירשה הארוס אחר ששמע ה"ז ספק אם הגירושין כשתיקה ויפר האב עם הבעל האחרון שיארס בו ביום או הגירושין כמו שקיים הארוס הראשון כו' ותמה הלח"מ שם דאמאי לא נקט כלישנא דגמר' דגרשה ואהדרה ביומא להשמיענו החידוש שכתב הרא"ש והר"ן ולפ"ז היה אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל כמו הירושל' דשעה שאינו ראוי להפר אינו עולה מן המנין והא דנקט ואהדרה ביומא הוא משום דהרמב"ם ס"ל (בפי"ב מה' נדרים) נערה מאורסה שנדרה ושמע אביה והיפר לה ולאחר ימים שמע הארוס והיפר ביום שמעו אין זה מופר כו' וכתב הלח"מ שהב"י הביא ראיה בשם הסמ"ג ז"ל דהכי משמע בגמ' פ' נערה המאורסה (דף עא) גבי בעי דגירושין כשתיקה דמי או כהקמה דמי כו' ע"ש משמע מזה דלהכי נקט ואהדרה ביומא וכמו שכתב הט"ז ביו"ד (סי' רלד) דבעינן שישמעו שניהם ביום א', וע"כ כתב הרמב"ם בארוס אחר, וכתב דיפר עם הבעל שיארס בו ביום, דאל"ה לא מצי מיפר, וא"כ אין ראי' מזה שהש"ס שלנו אינו סובר כהירושל' וא"כ כיון דס"ל כדעת הירושל' דשעה שאינו ראוי להפר אינו עולה מן המנין ע"כ סובר נמי דאם הקים לה ונשאל על הקמתו יכול להפר אפילו אחר כמה ימים, אבל לדעת הרא"ש והר"ן דהש"ס שלנו חולק על הירושל' וס"ל דאפילו שעה שאינו ראוי להפר נמי עולה מן המנין דלא כהירושלמי א"כ איך פסק הטור דלא כדעת אביו הרא"ש דאם נשאל על הקמתו יפר אפילו לאחר כמה ימים דמי עדיפא הקמה שאיננו יכול להפר מאם גירשה ואפ"ה בעינן דגירשה ואהדר' ביומא

והנה לכאורה יש להוכיח כדעת הרא"ש והר"ן דשעה שאינו ראוי להפר. עולה מן המנין דהא תנן בפ"י דנדרים (דף עו) הפרת נדרים כל היום ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד נדרה בליל שבת יפר בלילי שבת ויום השבת עד שתחשך כו', ומסיק שם (דף עז) דאם הפרת נדרים כל היום מפירין בין לצורך בין שלא לצורך משום דלא יכול להפר אחר השבת, והשתא אי אמרינן דשעה שאינו ראוי להפר אינו עולה מן המנין א"כ קשה אמאי התירו לו בדבר שהוא משום שבות להפר בשבת הא אם לא יתירו לו חכמים להפר בשבת יהיה שעה שאינו ראוי להפר ואינו עולה מן המנין וכה"ג אמרינן בספ"י דנדרים (דף עט) דאמר ר"ח השותק ע"מ למיקט מיפר ואפילו מכאן ועד י' ימים כו' מתיב רבא נדרה עם חשיכה מיפר לה עד שלא חשכה שאם לא היפר לה וחשכה אינו יכול להפר אמאי להוי כשותק ע"מ למיקט ופי' הר"ן דאי אמר בשותק ע"מ למיקט מצי מיפר לפי שאותה ההקמה לא היה על דעת שיתקיים הנדר כ"ש דאי הוי אמרי רבנן דאינו מיפר נדרים שאינם לצורך השבת דהוי מצי להיפר משחשיכה דהא מאי דשתיק בשבת לאו משום קיום אלא מפני שאינו יכול להפר אלא ודאי משמע דכל שתיקה מקיימת עכ"ל וא"כ ה"נ אי הוי אמרי רבנן דאינו יכול להפר א"כ הוי שעה שאינה ראויה להפר ואינו עולה מן המנין אלא ודאי דאפילו אינו ראוי להפר אפ"ה עולה מן המנין ואם לא הפר לה ביום שמעו אינו יכול להפר למחר דאי שעה שאינה ראוי להפר אינו עולה מן המנין אמאי התירו להפר בשבת אפי' שלא לצורך, כמו דאמרינן בירושל' תמן תנינן מפירין נדרים בשבת כו' ונשאלים לנדרים שהן לצורך השבת זקן שאינו יכול להפר למחר, וכר"י בר"י דאמר הפרת נדרים מעל"ע (פי' וא"כ אמאי התירו להפר בין לצורך השבת בין שלא לצורך, ומשני) תיפתר ד"ה בתחילת ליל שבת, פי' דע"כ אפילו אי הפרת נדרים מע"ל לא יוכל להפר אחר השבת ע"כ התירו בין לצורך בין שלא לצורך [ומה שהקשה הק"ע דלוקמי בשנדרה מע"ש וכלים הכ"ד שעות ביום השבת, ביארתי לקמן בתשובה (סי"ד) דהירושל', סבירא לי' דאם הי' לו פנאי קודם השבת לא מיקרי אנוס והי' לו להתיר מע"ש. ועיין בספרי ע"י (סי' יט) מה שביארתי בירושלמי (פ"ק דר"ה) שלמה שנתו בעצרת ע"ש, ומבואר לקמן (סי' ד) בארוכה ע"ש והש"ס דילן (דף עז) סביר' לי' דאפילו היה לו פנאי מבעוד יום כמו דאמרינן התם דאיזדקקי לי' רבנן לברי' דרב זוטרא בר' זעירא אפילו