נחלת יהושע כא

אינו חוזר דתני מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחבירתה קרא השם ומפני שקבע ב' שמות כאחת הא זה אחר זה אינו תופש אלא ראשון ראשון בלבד פי' שתחילה הי' סבור דהטעם דסובר ר"מ תפוש לשון ראשון היינו משום שאינו יכול לחזור בו וכמו שסובר אביי בזבחים (ד' ל) דלחצות היום חיילו תרווייהו דאע"ג דאמר תמורת עולה תחילה אפ"ה כיון שקודם חצות היום לא חל עדיין הא דאמר תמורת עולה ובחצות היום חיילו תרווייהו ע"כ מודה ר"מ דלא אמרינן תפוש לשון ראשון דכל עיקר הטעם הוא משום שאינו יכול לחזור בו וע"כ סובר דלחצות היום חיילו תרווייהו וכן הוי סבר ר' יוסי וע"כ הי' סובר דכל פלוגתיי' אינו אלא לאחר כ"ד דאינו יכול לחזור אבל תכ"ד שיכול לחזור בו אינו סובר תפוש לשון ראשון אבל מכי שמע דמתני' דמעשרותיהן מעשרות כלכלה בחבירת' אתי כר"מ ודוקא אם אמר מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחבירתה אבל אם הקדים תחילה תפוש לשון ראשון אלמא דאין הטעם משום דחל הדיבור הראשון תחילה דא"כ אמאי צריך לומר ועשרותיהן מעשרות כלכלה בחבירתה דלא אמר שום שם תחילה לאשמועינן דאפי' תכ"ד נמי חיילו תרווייהו

אלא ודאי דהטעם כמו דס"ל לרבא דאפי' בלחצות היום דהחיילות הוא בב"א אפ"ה כיון שאמר תחילה תמורת עולה ואח"כ תמורות שלמים דעתו ורצונו שיחול הדיבור הראשון תחילה

וע"כ אומר הירושלמי דמודה ר"מ דוקא באומר ה"ז תחת ב' זבחים דלא אמר שום דיבור ראשון, והוי כמו שאמ' מעשרותיהן מעשרו' כלכל' בחברת' קר' השם מפני שלא אמ' שום דיבור תחילה משא"כ תכ"ד אעפ"י שיכול לחזור בו אעפ"כ כיון שאמר דיבור ראשון תחילה סובר ר"מ דתפוש לשון ראשון ולא גרע מחצות היום דבודאי חיילי תרווייהו בב"א אעפ"כ כיון שאמר תמור' עול' תחיל' כוונתו שיחול הדיבור הראשון ואח"ז הקשה לא כן אמר דאם אמר תמורת עולה דיכול לחזור בו וא"כ בודאי תפוש לשון אחרון דהא חוזר בו מדיבור הראשון ומשני כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף דאימתי אמרינן דהוי חזרה אם חוזר בו לגמרי אבל אם מתכוין להוסיף בודאי חל הדיבור הראשון דאמרינן תפוש לשון ראשון

והא דפליגי אביי ורבא בלחצות היום ואמאי לא פליגי בתכ"ד דאם הטעם משום דחל דיבור הראשון הרי יכול לחזור בו משא"כ לרבא וכמו שביארתי בהירושלמי דלשיטת הש"ס דילן וכן מסיק בירושלמי דאין שאלה בתמורה וכיון דאין שאלה בתמורה אינו יכול לחזור אפי' תכ"ד וכמו דמסיק בירושלמי שם אמר ה"ז תמורה אפי' תכ"ד אינו חוזר אדם נשאל על הקדישו ואינו נשאל על תמורתו וכן כתבו התוס' רפ"ב דנזיר (ד' ט') דלב"ש דלא מהני שאלה בהקדש לא מהני חזרה בתכ"ד וע"כ פליגי בלחצות היום דוקא דהדיבור קדם תחילה והחיילות הוא בב"א ודו"ק

וכן מסיק בירושלמי שם דבתמורה לא מהני חזרה תכ"ד והא דקאמר תחילה דבתמורה מהני חזרה תכ"ז אפשר לומר משום שבירושלמי איכא פלוגתא הא דתמורה קדשה בטעות דהאי בעל המימרא בירושלמי הוא ר' יוסי ור' יוסי לטעמי' (בפ"ה דנזיר) דאמרינן התם א"ר ירמי' בא לומר חולין ואמר עולה קדשה א"ר יוסי במתכוין להקדיש אנו קיימים אלא שהוא טועה משום דבר אחר ואמרינן התם מתניתא מה היא (פי המשנה דהמתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים. שלמים ואמר עולה. דלא אמר ולא כלום כמו דאיתא בפסחים (ד' סג) על דעתי' דר' ירמי' במחלוקת. על דעתי' דר' יוסי ד"ה פי' דלר' ירמי' שסובר דב"ש סברי הקדש בטעות אפי' אם בא לומר חולין ואמר עולה וא"כ לא אתי האי מתניתא כב"ש דהמתכוין לומר עולה ואמר שלמים דלא קדוש משום דבעינן פיו ולבו שוין ולא אתי אלא כב"ה וע"ו אומר על דעתי' דר' ירמי' במחלוקת על דעתי' דר' יוסי ד"ה דלר' יוסי אפי' לב"ש הקדש בטעות לא הוי הקדש אלא בטועה מחמת דבר אחר אבל לא בטועה בעיקר הדבר וע"כ אתי ככ"ע דאם נתכוין לומר עולה ואמר שלמים הוי כטועה בעיקר הדבר וב"ש נמי מודה

והנה הא שסובר ב"ש דהקדש בטעות הוי הקדש יליף מתמורה כמו דאמרינן בתמורה (ד' לא) מ"ט דב"ש דילפי תחילת הקדש מסוף הקדש מה תמורה אפי' בטעות אף הקדש אפי' בטעות והכי אמרינן בירושלמי (פ"ה דנזיר) תמן תנינן ריב"י אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין חזקי' אמר לשוגג בל"ת ולמזיד בל"ת אבל אם בא לומר חולין ואמר עולה לא קדשה אמר ר' יוחנן בא לומר חולין ואמר עולה קדשה אבל אם בא לומר עולה ואמר חולין לא קדשה ותיי דר' יוחנן בר"י ב"י בתמורה כפתרה דר' ירמי' על עתי' דב"ש במוקדשין (פי' דאתי דר' יוחנן דקאמר בר"י ב"י דאפי' בא לומר חולין ואמ' עולה קדשה כפתר' דר' ירמי' שסובר דאפי' בטועה בעיקר הדבר כגון שבא לומ' חולין ואמ' עולה דקדוש ע"כ בתמורה נמי סובר דאפי' בטועה בעיקר הדב') וכמו דאמרינן דבא לומר חולין ואמ' עולה וכן הכי נמי אם רצה לומר תמורת עולה ואמ' תמורת שלמים וכמו דאמרינן בש"ס דילן בתמורה (ד' יז) ה"ד שוגג כמזיד אמר חזקי' דסבור שהוא מותר להמיר גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ר"ל ור"י אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמ' תמורת שלמים והוא כפתרא דר' ירמי' אבל לפתר' דר' יוסי שסובר דדוקא בטועה מחמת דבר אחר כהא דתנן כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון וא"כ ה"נ בתמורה לא קדוש אלא ג"כ בטועה מחמת דבר אחר (ובזה יתיישב הל"א בתמורה שם כסבור לומר שחור ואמר לבן. גבי תמורה לקי כו' פי' שזהו לדעת ר' יוסי דבהקדש לב"ש הוא רק דוקא בטועה מחמת דבר אחר ולא בטועה בעיקר הדבר ומחמת דבר אחר היינו שור שחור ואח"כ יצא לבן) וע"כ אמר בשור שחור וא"כ לדברי ר' יוסי אם הי' טועה מתמורת עולה לתמורת שלמים לא הי' קדוש וכן הכי נמי בחזרה רק לדברי ר' ירמי' לא מהני חזרה בתמורה כלל אפי' תכ"ד דהא ס"ל דאפי' בטועה בעיקר הדבר (ולא מהני שאלה בתמורה אלא א"כ שואל בעיקר ההקדש ועיין בנזיר (ד' לב) א"ר ירמי' מדב"ש נשמע לב"ה כו')

ולפי"ז הי' אפשר ליישב הא דבסוגי' דב"ק (ד' עב) מוכח דס"ל דמהני חזרה בתוך כדי דיבור דזהו לדעת ר' יוסי בירושלמי דאם טועה בעיקר הדבר לא הוי תמורה לב"ש משא"כ אנן קיי"ל כר' ירמי' (ואלולי מסתפינא הייתי מגיה בירושלמי ר"י אמר ה"ז תמורה כו' ועכ"פ הא דאמרינן דאין שאלה בתמורה ואין חזרה תכ"ד הוא לדעת ר' ירמי' וע"כ לא פליגי אביי ורבא אלא בלחצות דבתוך כדי דיבור מהני חזרה וא"כ בודאי לר' מאיר תפוש לשון ראשון וע"כ פליגי בלחצות היום דהדיבור של תמורת עולה קדים ואפ"ה חיילי בבת אחת ואפי' בכה"ג נמי אמרינן תפוש לשון ראשון וע"כ סבירא לי' להרמב"ם בקיים ומופר ליכי אע"ג דאמרן בבת אחת וחיילי תרווייהו אפ"ה כיון שקדם ואמר קיים תחילה תפוש לשון ראשון וע"כ חל ההקמה ולא ההפרה והא דאמר דכל שאינו בזה אחר זה היינו לרבה ואביי דס"ל דהטעם כיון שחל קדוש' א' שוב אינו יכול לחול קדושה ב' משא"כ הכא הוי כמו בת אחת וכמו שביארתי לעיל

הרי נתבאר דנדר ושבועה חלים בבת אחת וגם ב' שבועות חלים בבת אחת דכל שאינם סותרות זו לזו לא אמרינן דכל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו וכמו שבארתי, כן נראה לי: