נחלת יהושע ריט

פסול'. וכן כתב בטור יו"ד (ס"ה) כו' וא"כ באומר לעולי נמי הוי עולה והאי דבעלת מום שאני כיון דבעל מום לא מיתפס בעול' א"כ כשאמר ה"ז עולה לא אמר כלום ובאומר לעול' כונתו לדמי עול' אבל במתפיס בהמה תמימ' אפי' אמר לעול' נמי כונתו על גוף השור שיהי' עולה

ולי נראה דודאי הכי הוא דאם אמר על בהמ' תמימ' ה"ז לעול' ודאי דהוי עול' וכמו דאמרינן בפ"ק דחולין ואעפ"כ ניחא מה שהביא המהרי"ט ראי' דאם אמר לקידושין דלא מהני דהטעם הוא אם אמר לעול' דמהני אע"ג דאם אמר לעולה משמע לדמי עול' וכמו דאמרינן בבכורות שם דאם אמר על בהמה טמא' ובעלת מום הרי אלו עול' לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולה. והא דאם אמר לעולה דקדוש קדושת הגוף היינו כמו דאמרינן בתמור' (דף יט) הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף וע"כ נתפסת הקדוש' להיות קדוש דאפי' אם כונתו לדמי נמי פשטה קדושת הגוף. ועיין בנדרים (דף כט) במאי דמשני הכא במאי עסקינן דאמר לדמי וכתב הר"ן דמיירי בבעל מום דאילו תם אפי' אמר לדמי נמי קדוש קדושת הגוף ורק אם אמר עלי בהמ' טמא' ובעלת מום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה משום דא"א להתקדש קדושת הגוף וע"כ אם אמר הרי אלו עולה לא אמר כלום ואם אמר לעול' ימכרו ויביא בדמיהם עול'. והכי אית' להדי' ברמב"ם (הל' מעה"ק ה"ה) האומר דמי בהמ' זו עולה או ה"ז לעולה אם הי' ראוי' ליקרב עולה נתקדשה קדושת הגוף והיא עצמה תקרב עולה ואם אינה ראוי' תמכר ויביא בדמי' עול' אמר הרי אלו לעול' ימכרו ויביא בדמיהם עולה אלמא דהטעם הוא משום דהקדיש זכר לדמי' קדוש קדושת הגוף אבל אם אמר לעול' ודאי כונתו לדמי אלא שקדוש קדושת הגוף משום דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף אבל לענין קידושי אשה ודאי דלא מהני בזה האופן ואע"ג דבקדושי אשה נמי אמרינן בפ"ק דקידושין (דף ז) ונפשט' קידושי בכולה וכתבו התוס' משום דאמר בלשון הקדש היינו משום דהקדיש חצי' ע"כ הוי כמו הקדש אבל לדמי לא שייך בקידושין וע"כ אם אמר לקידושין לא מהני וא"ש מה שכתב מהרי"ט]

וע"ז אומר וכי מי אני ומי עמי כי נעצור כח להתנדב כזאת וכמו שביארתי על הא שאמר ואני בעניי הכנותי דהיינו שלא זכה הוא בעצמו ולא אמר שהוא הקדש ע"י פעולתו שלא רצה להחזיק טובה לעצמו אלא שהקדיש ע"י ד' אמותיו שלא באמצעיתו וא"כ הי' ע"י שאמר זה הקדש סתם ולא שאמר שיהא הקדש וא"כ איך מהני ע"ז אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך שהכל שלך ואם מקדישים הרי הוא כמו שמחזירין חפץ שלך וא"כ כיון שאינו מעשה ופועל מחדש אלא מחזירין את שלך ע"כ מהני אם אמר הקדש וע"ז אומר וכי מי אני כו' וכמו שאמר ואני בעניי הכנותי וכמו שמבואר בירושל' אם כשבאו לתוך ידו עשיר הוא אלא ע"י ד' אמותיו

והנה יש עוד טעם שהקדיש ע"י ד' אמותיו שלא רצה שיזכה בהם תחיל' שחשש שמא ימות ע"כ משני בירושלמי במקדיש ראשון ראשון ע"ז אומר כי גרים אנחנו ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה וכמו דאית' במדרש והלואי כצילו של אילן או של כותל אלא כצילו של עוף הפורח וע"ז אמר כצל ימינו על הארץ ואין מקוה ואין מי שיקוה שלא ימות [ובזה יתבאר הכתוב (איוב ד) אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד וצריך להבין מהו ולא יעמוד ויובן ע"פ המדרש ריש קהלת ששלמה אמר ויעשם כצל ולא פי' איזה צל אם צילו של דקל או צילו של כותל וע"ז בא דוד ופי' ימינו כצל עובר כהדין עוף דפרח וטולי' עבר עמי' וע"ז אמר איוב אדם ילוד אשה קצר ימים כו' ויברח כצל ולא יעמוד פי' שאינו עומד במקום א' אלא כצל עובר] ויובן ע"פ מה שכתב המ"א באו"ח (ס' תקסח) שכתב דלזמן מועט לא חיישינן שמא ימות כמו שכתב הרא"ש בפ"ק דנדרים. ולכאור' צ"ע דהא אנן קיי"ל דאפי' לזמן מועט חיישינן כמו דאמרינן ה"ז גיטך שעה אחת סמוך למיתתו אסורה לאכול בתרומ' מיד והרא"ש לא כתב אלא דאפי' למ"ד דלא חיישינן שמא ימות אפ"ה לזמן מרובה חיישינן אבל לדידן ודאי דחיישינן אפי' לזמן מועט

אך בירושל' משמע דלזמן מועט לא חיישינן דאמרינן בירושל' (פ"ז דגיטין ה"ד) ליידא מילה (פי' הא דאמר ר' יהודה הרי היא כאשת איש לכל דברי' כו') ר' לעזר אמר ליורשה דתנינן תמן וזכאי במציאתה ובמעשה ידי' ובהפרת נדרי' א"ר זעירא ואת אומרת שהיא כאשת איש לכל דברי' מוחלפת השיט' דר' יהוד' תמן הוא אומר מית' מצוי' והכא אומר אין מיתה מצוי' (פי' תמן ביומא חייש ר' יהודה למיתה דאמר ביומא אף אשה אחרת מתקינן לי' והכא הוא אומר אין מית' מצוי' דא"ר יהודה הרי היא כאשת איש לכל דברי' אע"ג דכונתו באומר אם מתי בודאי מעת שאני בעולם כמו דאמרינן בש"ס דילן בגיטין (דף עג) והא קיי"ל דאין גט לאחר מית' אמר רבא באומר מעת שאני בעולם דהיינו שתחול שעה אחת סמוך למיתתי וא"כ איך אמר ר"י הרי היא כא"א לכל דברי' הא על כל שעה איכא לספוקי דילמא היינו שעה אחת דסמוכה למית' ומשני דביחיד לא חיישינן וביומא לענין כפרת ציבור חיישינן וא"כ משמע מהירושל' דלא חיישינן לזמן מועט לשמא ימות ועל זה אומר דאין מית' מצוי' ועיין בש"ס דילן בגיטין (דף כח) בענין הלוקח יין מבין הכותים כו' והתם משמע דחייש ר' יהודה אפי' לזמן מועט ע"ש

אך בירושלמי (פ"ז דדמאי) מזגו לו את הכוס ואומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר כו' וקאמר שם בירושלמי תמן תנינן הלוקח יין מבין הכותים תני ר' יוסי ור"ש אוסרים שמא תבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע והדא מתניתא לא כר' יוסי וכר"ש הוא (פי' דאמאי לא חיישינן שמא באמצע השתי' תבקע הכוס ומשני א"ר יעקב בר אידי הכל מודים על הכוס שהוא על אתר. פי' דבאותה הרגע לא חיישינן אלמא דלא חיישינן שמא ימות מיד בההיא דאומר מעת שאני בעולם ובההיא דשמא יבקע הנוד מפני שהם על אתר ולא חיישינן דילמא זו הרגע והשעה שימות וא"כ אמאי אמרינן בגיטין (דף כח) דה"ז גיטיך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד אלמא דחיישינן אפי' לזמן מועט לשמא ימות וכן בנזיר (דף ג) אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמן ההוא שעתא ה"ל נזיר מידי דהוי האומר לאשתו ה"ז גיטיך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד והרא"ש כתב ואפי' מאן דפליג בפ' כל הגט ואמר לא חיישינן שמא ימות והכא לזמן מרובה חיישינן ומשמע דהא דפליגי הוא שמא ימות לזמן מועט

ע"כ נ"ל ליישב דהא דאמר בירושלמי דלא חייש על אתר דהכל מודים בכוס שהוא על אתר דוקא התם דלא חיישינן אלא לרגע זו בלבד ובודאי ברגע ח א לא חיישינן שמא יבקע הנוד באמצע שתיתו דלרגע חדא הוא מילתא דלא שכיחא דהא מכיון שישתה וישייר בשולי הכוס הי מעשר לא חייש שמא יבקע דהא המעשר מבורר וע"כ לא חייש לשמא יבקע הכוס באמצע השתי' ולא יבוא לידי זה שישתייר בשולי הכוס דלא חיישינן ברגע חדא. וכן בהא דאמר דר' יהודה לא חיים למיתה באומר ה"ז גיטיך שעה אחת סמוכה למיתתו דאמרינן בגיטין (דף עג) ת"ר ימים שבנתיים בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידי' ובהפרת נדרי' דקאמר בירושלמי נמי ר' יהודה דלא חייש למיתה היינו שמיירי באומר אם מתי מחולי זה דהא קאמר התם ר"מ אומר בעילתה תלוי' ופירש"י הדבר תלוי אם ימות או יעמוד מחולי זה ושם נמי לא חיישינן דילמא זו היא הרגע דשעה א' סמוך למיתתו דלמילתא דלא שכיחא לא חיישינן וכ"ת דהא מ"מ סוף אדם למות ומי גבר יחי' ולא יראה מות אעפ"כ אין אנו צריכין לחוש רק עד שיעמוד מחולי זה ודילמא לא ימות מחולי זה וע"כ כיון שיש זמן מוגבל לא חיישינן לרגע חדא. אבל בהא דה"ז גיטיך שעה אחת סמוך למיתתו או שאמר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר אם תאמר דלרגע חדא לא חיישינן א"כ תאמר כן על כל רגע ורגע. והרי סוף אדם למות ואין מי שיקוה שלא ימות וא"כ מוכרח