נחלת יהושע ריז

לבאר ע"פ מה שכתב המקנה (סי' לח סעי' לה) וזה לשונו דלמאי דקיי"ל באומר לסופר כתוב ולאיזה שארצה אגרש הוי ספק גירושין והטעם אמרינן בר"פ כל הגט משום דבדאורייתא אין ברירה ואמרינן שם דלא דמי למקדש ע"מ שירצה אבא דהתם תולה בדעת אחרים אמרינן דיש ברירה א"כ האיך נימא דהכא מקודשת ודאי משום דתלה בדיעתו שאם יבטל התנאי תהי' מקודשת (פי' כמו שהביא הב"י הר"ן שכתב וא"ת היכי מצי מחיל לתנאי' כ' י"ל כיון שלהנאתו התנה אין דעתו שיתבטלו הקידושין מיד אלא הדבר תלוי עד שידע) הא הוי לו' תולה בדעת עצמו ואין ראי' מדברי רב (פי' שאומר בכתובות כיון דכנסה אחולי אחלי לתנאי') דרב לטעמי' דס"ל דיש ברירה וע"כ כתב דלדעת הרמ"ה דאם נתרצה האב הוי קידושין משעת שמיעה אע"פ שנתאכלו המעות קודם שמיעה א"כ יש לומר אף דאין ברירה להיות חלין הקידושין למפרע משעת קידושין מ"מ היא מתקדשת באותה שעה שביטל בקידושי כסף שקבלה מתחיל' ולא הוי מלוה כיון שנתן מתחי' לשם קדושין וה"ל כמקדש לאחר שלשים יום דמהני אפי' נתאכלו המעות וע"כ כתב דמחמת זה ס"ל להראב"ד דבעינן עדים בשעת ביטול התנאי משום דהקידושין הם חלים בשעת הביטול וכתב ונראה דאף הרמב"ם ס"ל כמו שכתבתי אלא דס"ל דביטול התנאי הוי כמו קיום התנאי וא"צ עדים בשעת קיום התנאי. ולפ"ז אפשר לומר דליכא למימר שימחול על תנאו דהא לר"י בודאי דלא מהני שיהא המחיל' על למפרע דהא ר' יהודה ס"ל דאין ברירה וכמו שהארכתי בזה בספרי ע"י (סי' ט) וא"כ לפ"ז הא דמועיל מחיל' ודאי שהוא על להבא וע"כ לא מהני דהא עביד עבודה למפרע בשני בתים [ועוד דזה בודאי לא שרי מחמת שעובר על השבות ביוה"כ כיון שמבטל התנאי וא"כ מגרש ביוה"כ] משא"כ בקיום התנאי הרי היא מגורשת למפרע. וע"כ אומר דקדים ועייל לביהכ"נ ומשוי לגיטא דהא גיטא דלמפרע. ואף דלכאורה לפי מה שכתב המקנה דבביטול התנאי אינו מועיל מכאן ולהבא א"כ קשה אם קידש בביאה או בשטר קידושין ונקרע השטר א"כ לא תהני לזה ביטול התנאי דבכסף איכא למימר ברשותא דידה קא מתאכלו משא"כ בביאה ובשטר והי' אפשר לומר דבאמת נמחל מעיקרא ומה שהקשה דהא לדידן ל"ל ברירה בתולה בדעת עצמו אפשר לומר דכוונת הר"ן דעיקר התנאי שלא יקפיד ולע"ע אינו מקפיד אלא דאם יקפיד אח"כ יתבטל וא"כ אם מבטל ואינו מקפיד הרי התנאי בשב ואל תעשה ודמי להא דע"מ שלא ימחה אבא דבזה לא תלי בבריר' [ועיין בא"מ באה"ע (סי' לט) מה שהשיג הא"מ על מה שכתב הרי"ו דהירושלמי דקאמר דחיישינן שמא תלך אצל חכם כו' לא פליג על התוס' דמיירי דלא ידע הבעל ומ"מ לא חיישינן שמא לא יקפיד דמסתמא דרך להקפיד בהתנה בפירוש והא"מ כתב שם דלדעת הר"ן בעינן דוקא שידע ושיקפיד ומסיק שם דלדעת הר"ן אפשר דמקדש ע"מ שאין עלי' נדרים ומת קודם שנודע דג"כ אסורה לזר כו' ע"ש והיינו לפי מה שביארתי דלע"ע אינו מקפיד והתנאי לא יחול אלא א"כ יקפיד אבל לדעת המקנה דאם לא יקפיד היינו בתורת מחיל' מכאן ולהבא ולפ"ז אם מת מקודם ולא מחל בודאי אינה מקודשת ודו"ק ועיין ביבמות (דף נו) בד"ה מת ונפל' לפני יבם חרש אוכלת ודו"ק]

וכן ביארתי במ"א בתשובה והבאתי ראי' דבשלילת המעש' לא תלי בבריר' מהא דתנן בפ"ד דטבול יום (משנה) התורם את הבור ואמר ה"ז תרומה ע"מ שתעלה שלום מן השבר ומן השפיכה כו' נשבר' אינה מדמעת עד היכן תשבר ולא תדמע כדי שתתגלגל ותגיע לבור אלמא דהתנאי הוא שאם תשבר אח"כ שלא תהא תרומה אבל אם לא תשבר הרי הוא תרומ' למפרע דתרומ' בעינן מן המוקף כמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דתרומות) שעל תרומת מעשר א"צ להתנות דלא בעינן מן המוקף ולכאורה זה תלי בבריר' ואנן קיי"ל דבדאורייתא אין בריר' ונצטרך לחלק משום דמתנה בפירוש ועוד דמשמע הא דקאמר ר' יוסי דמי שהי' בדעתו להתנות הוי תנאי ב"ד משמע דהתנאי ב"ד הוי כאלו התנה ור' יוסי מספקא לי' אי יש בריר' כמו דאמר בגיטין (דף עג) ועוד דקתני ר"ש אומר אף מן הטומאה ואמרינן בעירובין (דף לו) דר"ש לית לי' בריר' דאמרינן התם והא ר"ש לית לי' בריר' וכן בירושלמי הבאתיו בספרי ע"י (סי' ז) ירושלמי מי (רפ"ג דגיטין) ר"י כו' דר"ש היא דתני אמר לאומן עשה לי זוגין כו' ר"ש מטהר עד שיפרישם בטומאה ועוד דבירושלמי (פ"ב דתרומות) אמרינן תני ר' יודן בד"א בתרומה גדולה ור"י לית לי' ברירה. אלא ודאי כיון שזהו רק בשלילת המעשה. שלא יארע בו שום סיבה. ע"כ לא תלי מידי בברירה ודו"ק ובזה נדחה ג"כ מה שכתב הק"ע על הירושלמי (פ"ג דנדרים) ראה קציעות כו' ראה דליקה ממשמשת ובאה ואמר הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות טלית זו קרבן אם אינה נשרפת כו' למפרע קדשו או מכאן ולהבא קדשו וכתב הק"ע וז"ל ותימא מאי קא מיבעי לי' הא פלוגתא דתנאי היא למ"ד יש בריר' למפרע קודש ול מ"ד אין בריר' מכאן ולהבא הוא קודש וי"ל דהיא גופא מיבעי לי' אי שייך כאן בריר' או לא ע"כ ולפי מה שביארתי לא שייך מידי לבריר' דכיון שהוא בשלילות המעשה לא תלי מידי בבריר' וקדוש למפרע אלא דאיבעי לי' בלשון אם ועיין בע"י (סי' ז) ולעיל בתשובה (ח"א) ובזה יתיישב ג"כ מה שהקשה בק"א (סי' מ) על הא שפירש"י בקידושין (דף נט) דמעכשיו ולאחר ל' יום שפירש"י דתנאה הוי היינו אם לא יחזור עד לאחר שלשים והקשה בק"א דודאי מוכרחין אנו לומר דהיינו אם יחי' עד שלשים יום דאם הפי' הוא שלא יחזור היינו תולה בדעת עצמו ותולה בדעת עצמו ס"ל דלית לן ברירה ולפי מה שביארתי דבשלילות המעשה אפי' תולה בדעת עצמו נמי הוי בריר' והכא כונתו באופן שלא יחזור אעפ"כ הכא ליכא למימר דהמחיל' הוי כמו בשלילות המעשה ולע"ע אינו מקפיד ג"כ דהא כל עיקר הגירושין הוא משום שאינו יודע אם תמות או לא וא"כ הקפדתו תלוי איך שהי' אח"כ וא"כ הוי כמו בהתחדשות וכ"ת א"כ לא דמי לתולה בדעת עצמו כיון שהספיקות הוא איך שיארע אח"כ אך ר' יהודה לית לי' ברירה אפי' בתולה בדעת אחרים וא"כ הקפדתו אינו בידו ותלי ע"פ מה שיתהווה אח"כ ואח"כ כשרואה דמית' כו' ע"כ רצונו בהגירושין אע"ג שאם לא הי' מתה לא הי' רצונו בהגירושין ע"כ קדים ועייל לבהכ"נ אע"ג דאיכא טירחא דכה"ג ולא מקיים הגירושין ע"י ביטול התנאי משום דאינו אלא מכאן ולהבא וא"כ עביד עבודה למפרע בשני בתים שביטל התנאי אינו אלא מכאן ולהבא ולמפרע ליכא למימר דהא ר"י ס"ל דאין ברירה וא"כ יעבוד עבודה למפרע בשני בתים לאח"ז מצאתי בשעה"מ שהשיג על המהרי"ט שכתב דבביטול התנאי נתגרשה למפרע והוכיח מסוגי' זו כמו שכתבתי ועיין בתשובות הרא"ש כלל מ"ו ובש"ע אה"ע (סי' קמג) וי א דה"מ בשלא אמר כו' והוא דעת הרמב"ם והה"מ ע"ש

והכי משמע בירושל' (פ"ג דגיטין) ר' חנני' כו' דרבי היא דא"ר יוחנן ותני כן כל התנאים פוסלים בגט דברי רבי וחכ"א את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב ואת שאינו פוסל בפה כו' א"ר יודן מה פליגין כשביטל תנאו אבל אם לא ביטל תנאו אף רבי מודה הרי הוא אומר כל התנאים שהתנינו בגט דלא כרבי וא"ר חיננא תמן בכתב ע"מ כן ברם הכא בנותן ע"מ כן פי' שהי' קשה לר' יודן על הא דר' חנני' דמוקי כרבי שאומר דכל התנאים פוסלים בגט הוא מטעם דלית לי' בריר' דהא בריר' אינו אלא בדבר שאינו בידו אבל דבר שהוא בידו לא תלי מיד בבריר' כמו שכתב רש"י בגיטין (דף כה) וא"כ אפי' אי לית לי' לרבי ברירה אפ"ה מפני מה כל התנאים פוסלים בגט דהא לא תלי מידי בבריר' בתנאי שבידם להתקיים דא"כ לפ"ז דתנאי יהי' תלי בבריר' א"כ כל התנאים שהתנינו בגט דלא כרבי וע"ז קאמר ר' יודן דר' לא קאמר אלא בביטל תנאו וכל ענין דמועיל ביטול התנאי הוא כמו שכתב הר"ן דכונתו הי' אם לא יקפיד וא"כ כיון שהוא בתולה בדעת עצמו ותולה בדעת עצמו לא אמרינן בריר' ובפרט אם נאמר רבי לית לי' בריר' כלל וא"כ איך מהני ביטל התנאי אלא דביטול התנאי אינו אלא מכאן ולהבא וא"כ כשנכתב הגט לא נכתב