נחלת יהושע רטז

דכתיב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך שהוא מורה את החטאים לעשות תשוב' שמחמת שהוא לתקן את החטא שלא יהא חטא כלל ע"כ יורה את החטאים לעשות תשובה כדי שלא יהי' חטא כלל

וביותר ביאור יובן הענין שביארתי על כל תשא עון דהיינו מחילה שלמפרע כמו שהי' קודם החטא ולא במחיל' שמכאן ולהבא שאינו אלא בבחי' רפואה כמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש א) והוא דלכאורה צריך להבין הא דאמרינן בפ"ק דיומא (דף יג) דפריך אהא דמתקינן לו אשה אחרת כו' א"כ ה"ל שני בתים ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ושקיל וטרי בה ומסיק דלחדא אמר ה"ז גיטיך ע"מ שלא תמות חברתיך ולחדא אמר ה"ז גיטיך על מנת שאכנס אני לבהכ"נ דאי מיית' הא קיימא הא ואי מיית' ה קיימי הא מאי איכא למימר דילמא מיית' חברתה בפלגא דעבודה ועבד עבודה למפרע בשני בתים אי חזי לה דקא בעי' למימת קדים איהו ועייל לביהכ"נ ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע, דלכאורה יש לדקדק קצת דלמאי קאמר הש"ס דילך לביהכ"נ דהוי כמו שבות כיון שמקיים התנאי ביוה"כ וא"כ הוי כמו שעושה הגירושין ביוה"כ וכבר האריך בזה בתשובות ר' עקיבא (סי' קנט) אם מקיים התנאי בשבת אם הוי כמו שבות [ולכאורה משמע דהוי כמו שבות דאמרינן בירושלמי דפסחים (פ"ח ה' ב) א"ר אושעי' תניי ב"ד הוא שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מעותיו וממנה אותו על שלו והמעות יוצאים לחולין מאליהן מה יוצא לחולין וחוזר וקודש או לכך הקדישו משעה ראשונה (וכבר ביארתי זה הירושלמי במקום אחר) כו' אית תנויי תני הולך לו אצל מוכרי טלאים ואית תנויי תני הולך לו אצל מוכרי פסחים מ"ד הולך אבל מוכרי טלאים כמ"ד מקדישין מ"ד הולך לו אצל מוכרי פסחים כמ"ד אין מקדישין הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקודש אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקודש יהא אסור משום מקדיש פי' דאי אמרינן דהפסח הוא בשעה שנמנה נעשה חול וחוזר וקודש א"כ אם נמנה בשבת נעשה חול וחוזר וקודש א"כ הוי כמקדיש אלמא אף דלא הוי מקדיש ממש אלא שע"י המנאתו נעשה חול וחוזר וקודש הוי כמו שעובר על השבות. דאי אפשר לומר שנעשה חול ומקדישו לכתחילה דהא קדושה בכדי לא פקע אלא ודאי שלא פקע אלא לשעה ואח"כ חוזר להיות קודש אך לקמן (דרוש יא) ביארתי דהירושלמי לטעמי' דס"ל קדושה פקע בכדי דאלו"ה אי אפשר להפסיק נמי שיהא קודש וחול ויחזור להיות קודש וע"ש שהבאתי מה שכתב הנתיבות דאם אמר שור זה נתון לך במתנה ע"מ להחזיר דאם החזירו ה"ז קדוש ואע"ג דבעינן הקנאה בשעת החזרה וע"ש שכתב דנעשה חול להיות חזרה ואח"כ יחזור להיות קודש עכ"פ חזינן דהוי כמקדיש בשבת וה"נ בקיום התנאי הוי כמגרש בשבת רק דיש לחלק דהתם הוא גורם להקדש לחול על להבא אבל בקיום התנאי הרי היא מגורשת למפרע אך לפי מה שביארתי בעמק יהושע (סי' ט) עפ"י הירושלמי (דפ' מפנין אמר ר"א אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר ה"ז תרומה למחר אלמא דעיקר תלי בתר האמירה ולא בתר החלות וא"כ אעפ"י דהחלות נעשה למפרע אפ"ה הוי כמו שבות דהעיקר תלוי אם המעשה נעשה למפרע וכמו דאיתא בירושלמי פ"ק דשבת על הא דטוענין קורת בית הבד א"ר זעירא אצולי דלא מעלה רישא ביני ארייותא הוינא אמר טעמא תמן כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה הכא מה אית לך מימר וכן אמרינן התם יאות רבי סבר כר' יהודה ברם כרבנן דאמרי תמן לא הותחל בכל טיפה וטיפה כו' פי' דר"י סובר (בפ"ב דשבת ה' ד) לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן כו' דאמרינן התם משום דלא הותחל בכל טיפה וטיפה ור' יהודה מתיר. ואמרינן התם דר' יהודה כדעתי' דר' יהודה אמר דמשקה טופח חיבור ע"כ הוי כאילו נעקרה מע"ש

[ואגב אביא מה דאיתא בירושלמי (פ"י דעירובין) ר' יהודה אומר נותן אדם חביות לחבירו וחבירו לחבירו אפי' חוץ לתחום. ואמרינן בירושלמי ר"ל בשם לוי סוכי' (ופי' הק"ע שכך שמו ולי נראה דצריך לגרוס לוי סבא וכן הוא בעירובין (ד' צז) ר"ל משום לוי סבא הכא במאי עסקינן במער' מחביות לחביות ור' יהודה לטעמי' דאמר מים אין בהם ממש) במער' מכד לכד היא מתניתא דלא כן ר' והודה כדעתי' דר' יהודה אמר משקה טופח חיבור וע"ש בק"ע שמוכיח דודאי אין הטעם של ר' יהודה משום דמים אין בהם ממש אדרבא הא ר' יהודה אית לי' דמים יש בהם ממש דהא ס"ל משקה טופח חיבור אלמא דס"ל דמים יש בהם ממש וכן נראה לי משום דהעיקר תלוי אם יש בזה ממש וכמו דאיתא בנזיר (ד' נ) יש ניצוק לאוכלין ע"ש וע"כ מדחה דודאי דודאי אין הטעם של ר' יהודה משום דמים אין בהם ממש דהא ר' יהודה ס"ל דמשקה טופח חיבור וה"נ מדחה בעירובין (ד' צז) אימר דשמעת לי' היכן דבליעה בעיסה וכן בירושלמי סוף ביצה מ"ד מפני שהם נבלעים בעיסה כו' ובזה יתבאר הירושלמי (כ"ב דחלה) אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת א"ר חגי ר' יהודה כדעתי' דר"י פוטר במים לפי שאין בהם ממש. א"ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתי' ופי' מהרא"פ לא מסתבר לומר דאזיל לשיטתו אלא אדרבא ע"כ מוחלפת שיטתו וע"ש שנכנס בדחוקים דמ"ט מחליף שיטתו ולי נראה כמו שביארתי דר' חגי אמר דע"כ סובר ר' יהודה דדוקא כשהספינה גוששת דאזיל לטעמי' דס"ל דמים אין בהם ממש והוי כעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות כמו דאיתא פ"ק דגיטין (ד' ח) וע"ז אמר לו ר' אבין דלא מסתברא שר' יהודה לטעמי' דא"כ יהא מחלפא שיטתי' דהא אדרבא ר"ו סובר דמים יש בהם ממש כמו דאיתא בירושלמי בעירובין ובמים ומלח הוא מפני שמובלעין בעיסה וע"כ ליכא למימר דזה תלי בהא דמים אין בהם ממש כן נ"ל פי' הירושלמי אי גרסינן בירושלמי בעירובין (פ"י) דלא כן ר' יהודה כדעתי' דאמר משקה טופח חיבור ובזה יובן הירושלמי (פ"ח דעירובין) א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן מיחלף שיטת ר' יהודה תמן אמר ר' יהודה פוטר במים שאין בהם ממש ופירש הק"ע דמקשה דאמאי צריך מחיצה הא המים אינם קונים שביתה כמו דקתני ר' יהודה פוטר במים לפי שאין בהם ממש ע"ש מה שהקשה ולי נראה עפ"י מה שביארתי שם ועפ"י הירושלמי (פ"ב דחלה) עפר ח"ל כו' אמר רי יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת א"ר חגיי ר"י כדעתי' דר"י פוטר במים לפי שאין בהם ממש א"ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתי' (פי' שאומר דע"כ קאמר ר' יהודה דוקא אם הספינה גוששת דבלאו"ה אעפ"י שהספינה הוא על המים לא אמרינן דמי' כי ארעא סמיכתא היא כמו דאמרינן בפ"ק דגיטין (ד' ח) ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אוירא דמי' כי ארעא סמיכתא היא אבל עציץ (פי' עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות) דמפסיק אוירא לא וע"ז קאמר ר"י לטעמי' שסובר דמים אין בהם ממש וע"כ הוי כעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות וע"ז קאמר הכא נמי מחלפא שיטתי' דר' יהודה דפוטר במים לפי שאין בהם ממש וע"כ כיון שאין בהם ממש לא אמרינן דהוי כארעא סמיכתא וס"ד דהמקשה דר' יהודה בעי שהמחיצה מגיע עד המים אבל לא בענין שיכנס לתוך המים (או דקסבר ר' יהודה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם עד המים) וע"ז בעי מחלפא שיטתי' דר' יהודה דפוטר במים לפי שאין בהם ממש וא"כ לדידי' לא הוי כארעא סמיכתא וא"כ לא סגי במה שהמחיצה עד המים הא מ"מ מים לא הוי כארעא סמיכתא וא"כ הוי כמו מחיצה תלוי' והראי' דהא ר' יהודה בעי שהספינה גוששת. וסובר דלא אמרינן דמי' כי ארעא סמיכתא]

ולכאורה הי' יותר טוב שימחול על התנאי וממילא תהי' מגורשת למפרע ואע"ג דכיון דע"י מחילת התנאי מגורשת הוי נמי כמו שבות אפ"ה יכול למחול בלב על התנאי וכמו דאמרינן בעירובין (דף עא) לענין ביטול רשות כו' דב"ש סברי ביטול רשות מקנ' רשות הוא ומקני רשותא בשבתא אסור וב"ה סברי אסתלוקי רשות הוא וא"כ הי' אפשר לומר דמזה מוכח כדעת הראב"ד דבעינן עדים בביטול התנאי יותר מבקיום התנאי וע"כ אם הי' מבטל הי' דומה לשבות יותר שהוא בפני עדים וא"כ יודעים שהכוונה הוא לגירושין אבל בקיום התנאי כיון שא"צ עדים לאו כ"ע ידעי. אך אפשר