נחלת יהושע רטו

ללאו וע"כ כיון שאין הלאו נגמר אלא לאחר הביטול א"כ אם הי' מוכרח באונסא דרבנן הוי אמרינן דאינו לוק' כיון שהוא אנוס אבל הרמב"ם שפוסק כמ"ד קיימו ולא קיימו א"כ הלאו נגמר מיד אלא דאם קיים העש' אח"כ תיקן את הלאו וא"כ אפי' אם קנה ביו"ט דאנוס באונסא דרבנן אפ"ה לוק' משום דהלאו נגמר מיד אלא שאם קיים העש' אח"כ תיקן הלאו וע"כ אפי' נאנס ס"ל להרמב"ם נמי דלוק' וא"כ אפי' אנוס באונסא דרבנן נמי לוק' ועיין בשעה"מ פ"א מה' חמץ ומצה שלא נחת לזה החילוק והעיקר כמו שכתבתי

וא"כ לפי מה שביארתי דהרמב"ם מיירי אפי' אם קנה ביו"ט אחרון שלוק' ג"כ **(כל הדברים הנאמרים כאן לענין גניבה מלקות ועונש מיתה קאים רק על זמן הבית והסנהדרין כי ידוע לכל שמעת חדלו הסנהדרין אסור לנו לדון דיני מיתה, מלקות וכדומה. וענינים כאלה הולכים כעת כפי חוקי המלכות יר"ה. ודינא דמלכותא דינא.)** דהא אינו יכול לקיים העש' מדרבנן. קשה לכאור' דאמאי לא יתירו לו חכמים לעבור על השבות של י"ט בכדי שיתוקן הלאו אלא ודאי כמו שביארתי דלהרמב"ם דס"ל כמ"ד קיימו ולא קיימו א"כ עבר על הלאו מכבר אלא דאם יתירו לו לקיים העש' לא ילק' וכמו שהבאתי בספרי ע"י (סי' ה) גבי גזיל' דאע"ג דנתקי' ללאו למלקות אפ"ה איסורא דעבר עבר ואע"פ שכתבתי שם לדעת התוס' דהקונ' חמץ ע"מ לבערו אינו עובר ע"כ אם מקיים העש' אינו עובר על האיסור כלל ע"ש שהארכתי בזה אעפ"כ הרמב"ם לא סבר כסברת התוס' דיוכל להשהות חמץ ע"מ לבערו וע"כ לא התירו לו לעבור על השבות בכדי שלא ילק' וכמו שביארתי על הירושלמי תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את הוא שגרמת לו

וע"כ כיון שנתבאר דהא דבעי' דר"ב בפ"ק דשבת (דף ד) היינו באופן להצילו מן החטא אבל להצילו מן העונש העמידו חכמים דבריהם והוא כמו שביארתי בספרי (ד' א ושם) דלא הוי התראת ס' בבן סורר ומורה דאע"ג דאמרינן בסוט' (דף כה) דא"ר יאשי' ג' דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קינוי' קינוי' מחול. וזקן ממרא שרצו ב"ד למחול מוחלין לו ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול מוחלין לו וכשבאתי אצל חבירי שבדרום על שנים הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי שלא ירבה מחלוקת בישראל דאע"ג שיש ביד האב למחול אפ"ה המחיל' אינו רק תיקון להחוטא דבעינן ותפשו בו אביו ואמו ואביו מוחלו וע"כ לא הוי התראת ספק ע"ש דהתראת ספק לא הוי אלא אם הס' הוא בהחטא עצמו אבל לא בעונש החוטא כמו שהארכתי שם וע"ש שהבאתי ראי' מהא דסנהדרין (דף עא) ת"ש נגמר דינו ואח"כ הקיף וקן התחתון חייב ומשני נגמר דינו קאמרת נגמר דינו גברא קטילא הוא וא"כ מוכח מזה דלא מהני מחיל' בבן סורר ומורה אחר גמ"ד. וכתבתי שמזה פסק הרמב"ם דאם מחלו קודם גמ"ד פטור אבל לאחר שנגמר דינו לא מהני מחיל'. וכן בירושלמי (פ"ח דסנהדרין) סברין מימר עד שלא עמד בדין אתא מימר לך ואפי' עמד בדין בשלא נגמר דינו אבל אם נגמר דינו לא בדא אלמא דלאחר גמר דין לא מהני מחילה והטעם כיון שנתקיים בו ותפשו בו אביו ואמו ע"כ אינם יכולים למחול וביארתי שם דכיון שהחטא עצמו אינו תיקן בזה אלא שהוא תיקון שלא יקוים בו העונש דכתיב ותפשו בו אביו ואמו ע"כ לא מהני אחר גמר דין משא"כ בתשובה שהוא תיקון להחטא עצמו ע"כ אמרינן גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם ע"ש. ולכאורה יש להביא ראי' עוד מהירושלמי (פ"ג דב"ק) דאמרי' שם בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא בהתרי' מיתה יהא פטור נשמעינה מן הדא הגונב כיס של חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניב' כו' ולא בהתרי' מית' ותימר שהוא חייב וכא אע"פ שהוא בהתריי' מיתה יהא חייב פי' דמיבעי לי' דבגניב' הראשונ' אינו מתחייב מית' ומכיון שאינו מתחייב מיתה בגניב' הראשונ' מתחייב בתשלומין או דילמא מאחר שהוא בהתריי' מית' יהא פטור פי' כיון שאם גנב עוד אח"כ ועבר שני פעמים ונתחייב מית' א"כ נמשך חיוב מית' מגניב' הראשונ' ופשיט מהא דתנן הגונב כיס של חבירו והוציאו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניב' הראשונ' ולא בהתריי' מיתה ותימר שהוא חייב פי' כיון דבשע' שגנב עדיין לא נגמר המית' ע"כ חייב ה"נ יהא חייב. והקשה הפ"מ דאיך משכחת לה הבעי' של הירושל' אם משלם כפל שהרי אין נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו בין בגניב' הראשונ' בין בגניבה שני' וע"ש שהקשה דלמי ישלם הא בלא"ה כל נכסיו לאביו שהרי הוא בכלל הרוגי כו' דנכסיהון ליורשין וא"כ ממילא שייך לאביו וכתב דמיירי שמחל לו אביו דקיי"ל דיכול למחול וא"כ לפי מה שביארתי בספרי שם (דרוש א) דאם המחילה הוא מחיל' דמעיקרא הוי כמו שלא הי' עליו חיוב כלל וע"כ לא שייך קלב"מ אבל אי המחילה הוא מכאן ולהבא ע"כ הי' עליו החיוב אלא שנמחל אח"כ ובזה שייך לומר קלב"מ וא"כ אי אמרינן דהמחיל' שמוחל לו אביו הוי כמי שנמחל החטא מעיקר' וא"כ מאי מיבעי בירושלמי אם פטור מחמת קלב"מ אלא ודאי דהמחיל' אינו רק מכאן ולהבא וע"כ שייך לכטור אותו משום קלב"מ. אלמא דהמחיל' אינו אלא מכאן ולהבא

אך מזה אין ראי' דיש לומר כמו דאמרינן בסנהדרין (דף עא) דברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון דפטור. ועוד נראה לי דלכאור' אפשר לומר דאין בגניבה הראשונ' התחלת חיוב מיתה שיהא פטור משום מית' דגניב' אחרונ' ואע"ג דאינו מחייב מיתה בגניב' שאחריו אלא אם גנב תחיל' בפעם ראשונ' עכ"ז בגניב' ראשונ' אינו מתחייב רק מלקות אך שאינו יכול להתחייב מית' בגניב' שני' אלא אם הלקו אותו בראשונ' על הגניב' ראשונה וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף עא) מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו, חזר וקלקל נידון בעשרים ושלש'. ע"כ נ"ל דהאי בעי הוא משום מלקות גופא דאמרינן קלב"מ וצריך לגרוס מאחר שהוא בהתריי' ולא בהתרי' מיתה והוא שאינו חייב מלקות אא"כ יגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים וע"כ מיבעי' לי' אם פטור מהכפל על הגניב' דהגניב' הוי התחלה לחיוב מלקות ועיין בסנהדרין (דף פו) הכל מודים בבן סורר ומורה בעדים הראשונים שאין נהרגים מתוך שיכולים לומר להלקותו באנו כו' ומחלוקת בבן סורר ומורה שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו אכל עיין שם*)

עכ"פ הרי נתבאר שהתחיל' בבן סורר ומורה אינו רק מכאן ולהבא ולא להחטא שחטא לילך אחר תאות לבו בתרטימר בשר אשר הגיע' תורה לסוף דעתו וביארתי שם שע"כ לא מצינו שהב"ד דכתיב גבייהו ושפטו העדה והצילו העדה שיחקורו אחר זכות מפני מה אין מבקשים את האב שימחול כמו בסנהדרין שמחפשים אחר זכות כן יבקשו את האב שימחול אלא הטעם שמחפשים אחר זכת היינו אולי לא חטא שיתחייב עלי' העונש וא"כ יש זכות בעצמותו של חטא משא"כ במחילת האב לבנו שהוא סורר ומורה שזה אינו תיקון בעצמותו של חטא אלא המחיל' הוא מכאן ולהבא לענין העונש ע"כ אין הב"ד מוזהרים בזה לחפש אחר זכות כיון שאינו תיקן להחטא עצמו. ועוד אוסיף לבאר שממקומו הוא מוכרע דהא אמרינן בסוט' (דף כה) שלשה דברים סח לי זעיר' מאנשי ירושים בעל שמחל על קינוי' קינוי' מחול וז"מ שרצו ב"ד למחול מח ין לו ובן סורר ומורה כו' וא"כ קשה דהא גבי ב"ד דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה וא"כ צריך שיחפשו ב"ד אחר זכות ואמאי לא ימחלו להז"מ הם בעצמם אלא ודאי כיון דכל המחילות אינם אלא לענין העונש ולא לעצמותו של חטא ע"כ אינם מוזהרים בזה לחפש אחר זכות

וא"כ כל התקנות של מיתה ושל מלקות ושל קרבן שאמרו כולם אין צריך לחזור אחרי זה שלא יתחייב מלקות או מית' או קרבן אבל בענין שלא יהא חטא כלל צריך להשתדל אחרי זה וע"ז אומר שכיון שהתקנה של הקב"ה הוא תשובה ע"כ הוא מבקש בעצמו שאומר שובה ישראל עד ה' אלקיך כו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון תשא קודם לעון שהמחילה קודמת לחטא וע"ז אומר הדא הוא