נחלת יהושע ריג

אפי' לכתחילה כדי לפטור נפשו מחטאת ע"ש

ול"נ דדוקא בבעי' דרב ביבי אם התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת היינו משום דאם לא יתירו לו נמצא שע"י שבות דרבנן יהי' גרם שיעבור עבירה דאורייתא ויבוא לידי חיוב חטאת וע"כ בעי לה אם התירו שבות דדבריהם בכדי שזה לא יעבור עבירה דאורייתא אבל הכא אם שחט שלא לשמה בשבת העבירה כבר נעשית ואע"פ שאם יתירו לו לזרוק יפטור מחטאת אעפ"כ אין זה תיקון להחטא עצמו אלא שיפטור מחטאת וע"כ כיון דאין תיקון להחטא עצמו שלא ישאר מכל וכל אלא קצת תיקון שלא יצטרך להביא חטאת. בזה לא התירו לו לעבור על השבות. דהא דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור מחטאת. אינו משום דלא עשה עבירה כלל. אלא דבכה"ג פטרי' רחמנא מחטאת [והכי משמע בפ"ק דשבת (ד' ד) בתוד"ה וכי כו' והא דאמר בבכל מערבין (ד' לב) ר' סבר ניחא לי' לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבא כו' ואומר ריב"א דאפי' למדביק עצמו אין לפשוט משם להתיר דהתם עדיין לא נעשה האיסור ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור חמור על ידו אבל הכא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמר לא יעשה אפי' איסור קל בידים ונראה לי שאין כוונתם דאם יניח לאפות הוא ממילא בשב וא"ת דא"כ איך אמרינן בשבת (ד' ג) תיפשוט דר"ב בר אביי הא התם החששא דילמא שדי להו א"כ יעשה מעשה בידים ועוד דכיון דמתחייב חטאת ע"ז ועיין במנחות (ד' נו) בתוס' ד"ה ומעשה שבת כו' אע"ג דהדביק פת בתנור מחייב התם משום דדרכו לאפות כולו כו' אלמא דהמעשה שבתחילה הוי כאלו עושה אח"כ אלא דהטעם משום דברדיית הפת הותחלה העבירה וכן אם יזרוק מתוך ידו הותחלה העבירה וע"כ מיבעי' לי' אם התירו חכמים לרדותו משא"כ בהא דעירובין (ד' לב) דניחא לי' לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה התם לא הותחל העבירה כלל אח"כ מצאתי לא' מן האחרונים שנתקשה בזה ולי נראה כמו שכתבתי וא"כ מכש"כ דאם כבר נגמרה העבירה בשלימות אלא שהוא תיקון שלא יתחייב חטאת בודאי דלא התירו. ולא דמי להא דר"ב דהתם אעפ"י שכבר הותחל העבירה אפי"ה לא נגמר עדיין ואם יתירו לו לרדות אין כאן חטא כלל] והטעם המלך שגה בזה שהקשה אהא דאמרינן בר"ה (דף כח) אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע לא יצא והקשה דהא אמרינן בסוכה (דף מב) עולות העוף שנמצא בין אגפים כו' פטור מקרבן מעילה משום דטעה בדבר מצוה וא"כ ה"נ אמאי לא יצא כיון שטעה בדבר מצוה וזה אינו דאע"ג דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור מחטאת מ"מ עבירה הוא בידו דאל"כ אמאי גזרו בשופר ולולב ומגילה שמא יעבור ד"א בר"ה הא אפי' אם יעבור יהי' טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ולא יהי' עבירה בידו כלל וכמו דאמרינן בסוכה (דף מב) ר"י אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרה"ר פטור מפני שהוציא ברשות אלא ודאי אע"ג דפטור מחטאת אפ"ה עשה עבירה אח"כ ראיתי בה' שופר שכתב דהא דאמרינן שמא יעבור ד"א ברה"ר היינו משום דאנן לא בקיאין בקביעא דירחא כמו שכתב הר"ן אך לכאורה תקש' מהא דפסחים (דף סט) דקאמר גבי הזאה דאמרינן שמא יעבור ד"א ברה"ר אך אפשר לומר דהתם ר"א הוא ור"א אזיל לטעמי' בשבת (דף קלג) דלית לי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה

ויש להביא ראי' לזה מהירושלמי דשבת (פי"ג) הקורע בחמתו ועל מתו כו' וכל המקלקלין פטורין בעון קומי ר' בא האיך דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא יצא ידי קרעו אלא דר"ש דאמר עד שיהא צורך בגופו של דבר אמר לו תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את הוא שגרמת לו א"ר יוסי ואפי' תמן את גרמת לו שאלולי אמרת לו שיבוא האיך הי' מתכפר לו הוי צורך מימר דר"ש הוא חברי' בעון קומי ר' יוסי לא כן אמר ר' יוחנן מצה גזולה אינו יוצא בה י"ח בפסח אמר לו תמן גופא עבירה. ברם הכא הוא עבר כו' ע"ש ופירש הק"ע שהקושי' הוא דאמר תמן בברייתא עלה דמתניתין ואע"פ שחילל השבת יצא ידי קריעה כו' ע"ש

[והנה הק"ע הקשה בעצמו על פירושו וז"ל קשה וכי אפשר לקנוס בחטאת שיביא חטאת אם אינו חייב בה דהא קיי"ל דאין חטאת בא נדבה ובפשט' דברייתא משמע שמביא אחרת על שגגת שבת הואיל והורצה וכן מפורש בתוספתא פ"ה דפסחים וכן כתב הרמב"ם פ"ה משגגות והשתא ה"פ דקשי' לי' כיון דהתם חויב קרבן על שגגת שבת הואיל והורצה א"כ גם כאן אם הי' יוצא ידי קריעה הי' ראוי שיהי' חייב וכיון דתנא דמתניתין פוטרו מקרבן צריכין לומר דלא יצא ידי קריעה עכ"ל והנה מה שתירץ קשה מן הראשונות מה שכתב שע"כ חייב חטאת כיון שהורצה משמע דאם לא הורצה אינו חייב חטאת וזהו טעות גמור דאפי' אם לא הורצה אעפי"כ חייב חטאת על ששחט בשבת וכן מבואר ברמב"ם פ"ב משגגות והכי אמרינן בפסחים (ד' עג) א"ל רב הונא כי אזלת לקמי' דר' זריקא בעי מיניה לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו מה תיקן כו' תיקן להוציאו מידי נבילה מתקיף לה רבינא הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ כו' חייב שלש חטאות מה תיקן אמר רב עוירא שמיציאו מידי אבר מן החי וא"כ מוכח בהדי' דאפי' לא הורצה נמי חייב גם מה שפי' תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו ופי' הק"ע דהתם גבי חטאת הוא גרם לעצמו שחטא וצריך להביא חטאת הילכך מתקן הוא במה שהביאה ויש לו כפרה ודין הוא שיהא חייב להביא אחרת ברם הכא אבל כאן גבי קריעה את גרמת לו כלומר מן השמים באה לו שיהא חייב לקרוע הילכך יוצא ידי קריעה וא"צ לקרוע שנית עכ"ל דברים אלו אין בהם טעם ומה לי להאריך בדחוקיו ואם נפרש הא דבעון קומי ר' בא הוא מחמת מצוה הבאה בעבירה הא אמר בסמוך חברי, בעון קומי ר' יוסי לא כן אמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק מצה גזולה אינו יוצא בה י"ח בפסח אמר לו תמן גופא עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מצה מרהיזו לרה"ר. אינו יוצא בה ודי חובתו בפסח פי' דאימתי הוי מצוה הבאה בעבירה אם הוא בעצמה הוי עבירה כגון מצה גזולה משא"כ אם העבירה הוא ע"י היום כגון שקרע בשבת לא הוי מצוה הבאה בעבירה. וא"כ מאי בעי לה הכא. ומאיזה טעם לא יצא ודי קריעה ועל פי' הק"ע יש כמה גמגומים ואין כאן מקום להאריך

ע"כ נ"ל להגיה בירושלמי וכן צ"ל בעון קומי ר' בא האיך מה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת לא כיפר ומביא אחרת אוף הכא ינא ידי קרעו (ותיבת לא שהי' כתוב אצל לא כיפר נתחלף בדפוס וכתבו לא יצא) וכך הוא פירושו שהירושלמי הי' סובר דלא כשיטת הש"ס דילן בשבת (דף קה) והוא דהטעם דקורע בחמתו שפטור היינו מטעם דלא יצא ידי קריעה וע"כ לא הוי מתקן רק מקלקל ומתניתין פליג אבר יתא דתניא הקורע כו' על מתו חייב ואע"פ שמחלל את השבת יצא ידי קריעה היינו משום דהברייתא סוברת דיצא ידי קריעה וע"כ חייב אבל תנא דמתניתין פליג דס"ל דהקורע על מתו פטור היינו מטעם דאמור רבנן דלא יצא ידי קריעה וע"כ לא הוי מתקן רק מקלקל וכל המקלקלים פטורים אבל אי הוי אמרי רבנן דיצא ידי קריעה הוי מתקן והי' חייב חטאת וע"כ אמור רבנן דלא יצא ידי קריעה בכדי שלא יבוא לידי חיוב חטאת

וע"כ בעון קומי ר' מנא כמה דאת אמר תמן השוחט בשבת לא כיפר וצריך חטאת אחרת ג"כ על ששחט בשבת ואמאי אמרינן שלא כיפר ולא יזרוק הדם ולפ"ז לא עשה מצוה כלל וחייב חטאת ואמאי לא נימא שיזרוק הדם וא"כ יהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה ויפטור מחטאת וכמו שהבאתי לעיל מה שהקשה הצל"ח בפסחים (דף עא) דאמאי לא יזרוק הדם אם שחט הקרבן בשבת בכדי שיהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה וע"כ מקשה הירושלמי כמו דאמרינן תמן שלא כיפר אע"פ שע"י זה מתחייב חטאת ויהי' עבירה בידו אעפ"כ לא איכפת לן במה שמתחייב חטאת א"כ אמאי פטור בקורע