נחלת יהושע ריב

הוא רק בשבילם וע"ז אמרינן בזבחים (שם) וגם הכהנים זו פרישות נדב ואביהו וע"כ כשהוקם המשכן רצו ג"כ לפי מחשבתם להתקרב לה' וע"כ הקריבו קטורת שיהי' התגלות השכינ' לאהב' אותו ולדבקה בו ולהתקרב אליו והם היו ראוים להשלחתיד יד במעמד הר סיני אך כתיב ואל אצילי ב"י לא שלח ידו מכלל שהי' ראוים להשלחת יד רק המתין להם עד הקמת המשכן וע"כ כשמתו כתיב ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דיבר בהתרא' שהתרה בהכהנים פן יפרץ בהם שהבין כעת שכל ההתרא' הי' רק בשבילם והבין אז כוונת ה' בההתרא' שהתרה בהם שידע רצונם בדרכי עבוד' להתקרב אל ה' וע"כ התרה בהם

וע"כ כתיב וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'. פי' שכל החטא הי' בקרבתם אל ה' שרצו להתקרב אל ה' וע"כ אית' במדרש בד' מקומות מזכיר מיתתן של ב"א ובכולן מזכיר סרחונן כו' להודיעך שלא יהא פתחון פה לבאי עולם לומר שמעשים מקולקלים הי' בידם בסתר שע"י כן מתו. והנה איתא שם במדרש והנכנס לביתו פתאום רב אמר כו' ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמי' דר' חנינא הוה מבעבע על שום ונשמע קולו כו' ופי' המדרש הוא מובן שאין ליכנס לבית חבירו פתאום שהאדם כשהוא לבדו בלא ב"א הוא בהתגלות יותר אבל כשבאים אצלו ב"א אז אינו בהתגלות כל כך ואין דיבורו של אדם כשהוא לבדו כמו שהוא עם בני אדם וע"כ כשנכנס לבית חבירו צריך להשמיע קולו תחיל' כדי שיבין הבעה"ב שנכנס אצלו אדם וכן כביכול לגבי הקב"ה כשלא הי' נכנס הכהן הי' ההתגלות בבהמ"ק יותר וכשהי' אהרן נכנס הי' כביכול צמצם בהתגלות כבודו בכדי שיוכל אהרן לסבול וע"כ כתיב ונשמע קולו בבאו אל הקודש שהי' לובש המעיל ונשמע קולו כדי שיהי' בצמצום כביכול בהתגלותו שיוכל הכהן לסבול (וכמו שביארתי בתחילת ההספד גבי אליהו שהי' ירא שלא יזיק לאלישע אם יראה יותר מכדי יכולתו (עיין בא"כ) אך בנדב ואביהו שעיקר רצונם הי' להתקרב אל ה' כמו דכתיב בקרבתם לפני ה' וימותו ע"כ כתוב שהי' חסירין המעיל שלא לבשו המעיל כדי שיהי' ההתגלות בשפע וכמו דכתיב ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו ובמדרש ס' במדבר (פ"ה) ד"א אל תכרותו כו' תנו דעתיכם שלא לנהוג בקלות ראש כו' למדו מבני אהרן כו'. וע"ז כשנענשו בני אהרן ומתו ע"ז אומר המדרש דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש כו' בכל שעה שרוצ' ליכנס יכנס רק שיכנס כסדר הזה ר"י ב"א אומר בשלשים וששה זוגין ופי' המתנות כהונה והיינו בזאת שיהא נשמע קולו שלא יבא פתאום בכדי שיהי' ערך ההתגלות לפי כחו וזה הי' אחרי מות שני ב"א שהיו חסרין המעיל בשביל לחזות בכבוד השכינ' ומתו וע"ז הי' האזהר' אל אהרן שאל יבא בכל עת כי אם בשלשים ושש' זוגין כו' בשבעים ושנים זוגין וע"כ לא אמר בפירוש המעיל בכדי להודיע טעמו של דבר ונשמע קולו בבאו אל הקדש שמחמת זו מתו בני אהרן כמו שביארתי

[והנה בספרי ע"י (ד' ה) ביארתי הא דאיתא במדרש מה הי' חסרין המעיל באופן אחר והוא שדברו לשון הרע בפרהסי' והי' צריכין למעיל שהוא מכפר על לשון הרע בפהרסי' כמו דאמרינן בערכין (ד' טו) והם הקטירו קטורת שמכפר על עון לה"ר בצנעא כמו דאמרינן בערכין (ד' טו) ע"כ אחיי ורעיי נחפשה דרכינו ונחקורה איך נעמוד בתפילה בימים נוראים אלו וכמה חטאנו בעון לה"ר וכמו דאיתא בב"ב (ד' קסד) וכולם בלשון הרע וכמו שביארתי במ"א על הפסוק (תהלים יז) תפלה לדוד שמעה ד' צדק הקשיבה רינתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים וכמו דאיתא בירושלמי ומובא ברא"ש בסוף ר"ה שזה קאי בר"ה שמעה ד' צדק זה ק"ש הקשיבה רנתי זה תורה האזינה תפילתי זה תפילה בלא שפתי מרמה ויובן עפ"י הענין שביארתי על הפסוק (ישעי' נט) כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר ולשונכם עולה תהגה וביארתי עפ"י התוס' דסנהדרין (ד' לה) דהא דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו היינו מצד דאין קטיגר נעשה סניגור אבל עבודה אינו מחלל וא"כ לענין נשיאות כפים אינו מרצה מי שהרג את הנפש מחמת שאין קטיגור נעשה סניגור ולפי"ז לענין תפילה אינו מרצה מי שחטא בשפתיו בלה"ר או בשקר. ע"ז אומר לענין נשיאות כפים כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר ולשונכם עולה תהגה פי' ואין קטיגור נעשה סניגור. וכמו דכתיב ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם. גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו וזהו הטעם על הנשיאות כפים שאין הידים מרצים מפני שידיכם דמים מלאו וכן בתפילה הוא הטעם מפני ששפתותיכם דברו שקר ולשונכם עולה תהגה וע"ז אמר דוד שמעה ד' צדק זו ק"ש כו' האזינה תפילתי בלא שפתי חרמה וע"כ מלפניך משפטי יצא

וע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך לשוב על עון לה"ר קודם יוה"כ ובפרט שזהו מדברים שבין אדם לחבירו שאין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו וכמו דאיתא בפדר"א הביאו הרא"ש סוף יומא מה מלאכי שרת שימת שלום ביניהון אף ישראל כן ביוה"כ וה' יברך את עמו ישראל בשלום ויחתמו בספרן של צ"ג לחיים אכי"ר

דרוש ד לשבת שובה

כתיב שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון כו' גרסינן בירושלמי (פ"ב דמכות) והביאו הילקוט שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה חוטא מהו עונשו אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה חוטא מהו עונשו אמר יעשה תשובה הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך עכ"ל והנה בספרי ע"י (דרוש א) הארכתי הרבה בחילוק שיש בין תשובה יותר מכל התקנות שאמרה חכמה ונבואה והתורה שכל התקנות אינם רק תקנות להחוטא שמלקות וכן קרבן וכן מיתה הם רק תקנות להחוטא ואינם אלא מחילה דמכאן להבא אבל אין בזה תקנה להחטא שיהא נעקר מעיקרא ואינם אלא בבחינת רפואה שמרפא מכאן ולהבא ואכתי יש בזה מיאוס משא"כ בתשובה מאהבה שנעקר החטא למפרע וכמו דכתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא ועי"ש בדרוש זה שהארכתי הרבה

וביותר ביאור יובן על פי מה שאבאר ויתבאר נמי מה א שסיים הירושלמי הדא הוא דכתיב ע"כ יורה חטאים בדרך שמלמד את החוטאים לעשות תשובה דהנה הצל"ח בפסחים (דף עא) נסתפק בשוחט אחרים לשם פסח בשב' ונזכר קודם זריקה אולי מותר לו לזרוק הדם אם הוא כהן להציל נפשו מחטאת כמו שאמרו במס' שבת (דף ד) המדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת אלמא דאפשר לומר דמתירין שבות דרדי' הפת בכדי שלא יבוא לידי חיוב חטאת וה"נ יתירו לו שבות דזריקת דם בשבת כדי שיהי' טועה בדבר מצוה ועשה מצוה ויפטור מחטאת ובמנחות (דף מח) אמרינן שם ובחדא מילתא מי אמר והתניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן כו' הדם יזרוק והבשר יאכל ואם הי' שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב ואמאי לימא עמוד וחטא בשביל שתזכה ומשני עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן והקשו התוס' תימא דיזרק כדי לאוכלן חי דכה"ג תנן בפ' שתי הלחם (דף צט) ותירצו דאין זה זכות ואין לחטוא בכך וכתבו וזה לשונם ואין לדמות למה שהתירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב שבת עכ"ל (והפי' הוא דלא דמי דבשלמא גבי רדי' אם לא ירדנה לא יעשה מלאכה אבל כאן אף אם יזרוק מ"מ כבר עשה השחיטה שהיא מלאכה) והצל"ח כתב דשם אם יזרוק לא ינצל מחטאת שהרי שינה לדבר האסור אבל כאן בשוחט לשם פסח ששינה לדבר המותר כגון בשוחט אחרים לשם פסח ואם יזרוק יפטור מחטאת שעשה מצוה כל דהוא אולי הותר לו לזרוק