נחלת יהושע ריא

החייתם כל נקבה לא. תאכלו כל תועבה ומש"ה פליגי בכל נפש אדם אם הוא כללות הנפש או מקצת הנפש בהשאלת לשון כל וזה נכון ותמיהני על הר"ן שכתב זאת מעצמו והוא גמר' מפורשת כב' הפירוש' בפ"ק דבכורות (דף ג) אמר ר' יהושע ושניהם מקרא א' דרשו כל בכור רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כילה ור' יהודה סבר בכור כולי' בכור משמע כתב רחמנא כל דאפי' כל דהוא, איבעית אימא דכ"ע בכור רובה משמע מר סבר כל משמע למלויי אתא ומר סבר לגרועי אתא ופירש"י דכל משמע כל דהוא. ולשפחתך אין כל בבית כו' וא"כ ב' התירוצים של התוספת והר"ן מבואר בגמ' וכן בפסחים (דף מג) שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל (ועיין מה שכתב הפמ"ג בהקדמתו לאו"ח ואל תאכלי כל טמא היינו אפי' חצי שיעור וביארתי ע"ז במ"א) וע"ז אומר כל תשא עון כיון שהכפרי קודמת לחטא ע"כ מכפר אפי' על חטא כל שהוא ואע"ג דאמרינן דיוה"כ מכפר על כולי', שיעור' ועל פלגא דשיעורא לא מכפר היינו דוקא אם החטא נעשה מקודם אבל אם הכפר' קודמת ע"כ כל עון נושא אפי' חצי שיעור נמי וע"ז אומר כל תשא עון ומדויק לשון כל]

והנה נבאר עוד בענין מיתת בני אהרן כו' דאמרי' במדרש (פ' אחרי מות) בשביל ד' דברים מתו בני אהרן כו' ומה היו חסרין המעיל שנאמר בו מיתה שנאמר והי' על אהרן לשרת. והבאתי בספרי ע"י (דרוש ה) מה שהביא הי"מ תשובות הרא"ש ששאלוהו והלא כהנים הדיוטים היו שמשמשים רק בד' בגדים ואין בתוכם מעיל וע"ש מה שהארכתי בזה על מה שתירץ הי"מ בשם הראב"ד שכהנים הדיוטים בעת משיחתם דינם ככה"ג והראי' שנצטוו על הפריע' ועל הפרימה וע"ש שהקשיתי מהא דזבחים (דף קא) דאמרינן גבי חטאת דר"ח שנשרפה אמר משה הן לא הובא את דמה שמא באנינות הקרבתוה א"ל וכי הם הקריבוהו והלא אני הקרבתיו ופירש"י וכי הם הקריבוהו בתמי' וכי בני שהם הדיוטים שמשו היום והלא פלי הטלת כל העבודה כדכתיב קרב אל המזבח ועשה ואני כה"ג מקריב אונן אלמא דאפי' ביום משיחתם דינם נמי ככהנים הדיוטים. ולפ"ז אי אפשר לומר דביום משיחתם דינם ככהנים גדולים. והרא"ש ז"ל תירץ שלפי טעותם שהקריבו כו' הי' להם ללבוש נמי ח' בגדים וכתבתי שם שגם זה התירוץ אינו מספיק דמה לו להמדרש לומר שלפי טעותם הי' להם ללבוש המעיל דמשמע דכל שאר השמנה בגדים לבשו רק שהי' מחוסרי המעיל והי' לו להמדרש לומר שחטאו במה שהיו מיותרי בגדים כיון שלפי האמת לא הי' להם ללבוש רק ד' בגדים ככהנים הדיוטים ע"ש במה שביארתי שם

ע"כ נראה לי לבאר באופן אחר ולא כמו שכתבתי שם בספרי ע"י ויובן ע"פ המדרש (שם) ואל יבוא בכל עת אר"י כו' צער גדול הי' למשה בדבר הזה אמר אוי לי שנדחף אהרן ממחיצתו בכל עת ויש עת לשעה כו' אמר לו הקב"ה לא כמו שאתה סבור לא עת לשעה ולא עת ליום כו' אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס כסדר הזה ר"י בר"א אמר בשלשה ושלשים זוגים בל"ו רימונים ורבנן אמרי בשבעים ושנים זוגין בשבעים ושנים רמונים ועיין בזבחים ספ"ט (דף פח) ומביא שבעים ושנים זוגין כו' ר' דוסא אומר אומר שלשים וששה הי' כו' ע"ש בתוס' וצריך להבין דמפני מה לא פרט המדרש רק בזאת יבא אהרן אל הקדש דהיינו בשלשי' וששה זוגין והלא אם הי' נכנס חסר בגד אחר הי' נמי מחוסר בגדים ואמאי פרט דוקא המעיל וגם אמאי לא קאמר בהדי' המעיל ואמאי אומר בשלשים וששה זוגין. ויובן ע"פ מה דאית' במדרש (פ' אחרי מות שם) ועוד מן הדא ואל אצילי ב"י כו' א"ר פנחס מכאן שהיו ראים להשלחת יד דאר"י וכי כו' אלא מלמד שזנו עיניהם מן השכינה ויחזו את האלקים כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומתוך משתה כו' במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמהר סיני נטלו אפפוסין שלהם למיתה משל למלך שהי' משיא בתו ונמצא בשושבינ' דבר של שמצא אמר המלך אם הורגו אני עכשיו אני מערבב שמחת בתי אלא למחר שמחתי באה והוא טב בשמחתי ולא בשמחת בתי כך אמר הקב"ה אם אני הורגן עכשיו הריני מערבב שמחת בתי למחר שמחתי באה זו התורה הה"ד ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו זה סיני וביום שמחת לבו זה אהל מועד. ויובן ע"פ מה דאמרינן בזבחים (דף קטו) וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו ריב"ק אומר זו פרישת בכורות רבי אומר זו פרישת נדב ואביהו. בשלמא למ"ד זו פרישות נדב ואביהו היינו דכתיב הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש אלא למ"ד זו פרישת בכורות כו' ולכאור' צריך להבין דמפני מה פרט נדב ואביהוא לחוד והלא הם בכלל כל ישראל שהוזהרו מלפרוש וגם מה שייכות זו למה שמתו אח"כ ורש"י פי' היינו דכתיב כשמת נדב ואביהו אשר דיבר וגו' כדקאמר בסיני פן יפרוץ בהם ה' וכיון שלא הוזהרו לפרוש מן ההיכל בהקמת המשכן פרץ בהם ה' ועוד צריך להבין הא דאית' בסנהדרין (דף נב) ובמדרש פ' אחרי ואל משה אמר עלה אל ה' מלמד שהי' משה ואהרן הולכים תחילה ונדב ואביהו מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם ואומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. ולכאורה צריך להבין וכי ח"ו יאמרו על משה ואהרן שלא יוכלו להנהיג את הדור איך יאמרו צדיקים הללו כן על משה ואהרן. אך הענין הוא שהם אמרו על ענין הנהגת משה שהראה לו הקב"ה התגלות במראה הסנה וכתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט כו' והם אמרו שצריך לעבוד את ה' באופן שאם הקב"ה מראה התגלות כבודו צריך לדבקה בו ואם דכתיב כי לא יראני האדם וחי אדרבא אם ימותו באופן זה זהו חפצם וקרבת אלקים להם טוב להתדבק במקורם ולהתבטל ממציאותם ולא כמשה דכתיב בי' ויסתר משה פניו וע"כ כתיב בהם ויחזו את האלקים כו' שזנו עיניהם מן השכינ' ובאמת היו ראוים להשלחת יד אך כתיב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהיו ראוים להשלחת יד

והנה כתיב (פ' יתרו) ויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה' ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם. ושעור הכתוב כך הוא שמשה רבינו שאל את ה' כי למה לו להעד בעם ובכהנים שלא יגשו אל ההר הלא הי' עומדים במעמד הר סיני כל א' לפי מדריגתו ומשה ואהרן הי' עומדים תחיל' ואח"כ כל א' לפי מדרגתו דכתיב קול ה' בכח, בכח של כל או"א וא"כ הם ממיל' מוזהרים ולא יצאו חוץ למחיצתם וע"כ למה לו להתרות והשיב הקב"ה ויאמר אליו ה' לך רד כו' כו' והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם והקדים הכהנים תחיל' כאילו עיקר ההתראה הוא רק מחמתם ועדיין לא הבינו למה לו להתרות כי בודאי לא יצאו למעלה ממשה ולמה לו להתרות אך הקב"ה בוחן כליות ולב ידע כי הם משיגים על משה ואהרן ועל ענין דכתיב במשה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט כו' והם אומרים שצריך להיות בהיפוך וצריך להתקרב לה' ולדבקה בו ואם ימותו הלא באלה הם חפצים אך לא כן רצון ה' דכתיב כי לא יראני האדם וחי, והחפץ אחפוץ במות המת ורוצה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ורוצה בחיותם ואינו חפץ במיתתם וע"כ אמר הקב"ה להתרות בעם וגם הכהנים ועיקר ההתראה הי' בשביל הכהנים אך שלא רצה לפרש להם כמו דאית, בסנהד' וכי דילטור אני וע"כ התרה בהם כי הם בודאי יתקרבו יותר ממשה כמו שמשיגים בזה על משה ואמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג כו' שלא הי' מחמת שרצו ח"ו ליטול שררה על עצמם אך חשבו שזהו עיקר העבודה ועדיין לא הבינו התשוב' שאמר לך רד כו' ורש"י פירש והעד בהם שנית שמזרזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה אך לפי מה שביארתי השיב להם באזהרה שני' הכהנים קודמים כאילו עיקר ההתרא'