נחלת יהושע רי

הי' הוא אם הוא ראוי לאכול יכול להביא פסח שני כיון דמ"מ אינו ראוי לאכילה משא"כ בס' נזרק מבעוד יום או משחשיכה דאם נזרק מבעוד יום הרי הוא כשר ע"כ אי אפשר להביא פסח שני משום חולין בעזרה

עכ"פ נתבאר מזה דס' כפר' כיפר היינו שאינו יכול להביא חטאת אחרת משום ס' חולין בעזרה וגם א"ת נמי אינו יכול להביא דאינו יכול להביא א"ת אלא בס' חטא אבל בס' אם הביא כפרתו לא חייבתו התור' ע"ז א"ת. ובזה יתבאר הירושלמי דפליגי אם אכל ס' איסור ביוה"כ ביה"ש והס' הוא אם אכל ס' איסור בעוד יום וכיפר עליו יוה"כ או שהי' לילה ולא כיפר עליו יוה"כ חברי' אמרין ס' כפרה כיפר (פי' דהרי הוא ככל ספק כפר' דהיינו שהביא חטאת ואינו יודע אם הקריב חטאתו מבעוד יום או משחשיכה דאינו יכול להביא לא חטאת אחרת ולא אשם תלוי משום ספק חולין בעזרה דעל ס' כפרה לא חייבתה התורה אשם תלוי וע"כ קיי"ל דס' כפרה כיפר וה"נ אם אכל ס' חלב ואינו יודע אם הי' עדיין יוה"כ וא"כ כבר כיפר יוה"כ או שהי' לאחר יוה"כ ע"כ נעשה כס' כפרה ואינו יכול להביא אשם תלוי, א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים פי' דהא דאמרינן ס' כפרה כיפר היינו דוקא במיני דמים כגון הביא חטאתו ס' מבעוד יום ס' משחשיכה זה אינו יכול להביא אשם דהאשם אינו בא אלא בספק בחטא אבל אם הס' הוא בכפרה אינו מביא א"ת אבל בספק אם כיפר יוה"כ ואינו צריך להביא א"ת או לאחר יוה"כ וצריך להביא אשם תלוי זה לא הוי כמו ס' בכפר' אלא כמו ס' בחטא כיון דהכפרה הוא תיכף להחטא ע"כ לא חל החטא כלל ואין החטא אלא דוקא אם אכל אחר יוה"כ וע"כ הוי כמו ספק בחטא ומביא א"ת וע"ז אמר ר' מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים דהיינו דוקא בהביא חטאתו ספק מבעוד יום ס' משחשיכה

וע"ז קאמר מתנית' מסייע' לחברי' שבת ויוה"כ ועשה מלאכ' ביה"ש ונ"ל דהאי שבת ויוה"כ אין הפי' שבת ויוה"כ שבת הסמוכה ליוה"כ כמו שפי' הפ"מ אלא שבת ויוה"כ היינו שבת שחל ביוה"כ וכה"ג אמרינן בחולין (דף קא) שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה דהיינו שבת שחל ביוה"כ וקאי אתוספת' דכריתות (פ"ב) יוה"כ שחל להיות בשבת ועשה מלאכה בין מלפניו בין מלאחריו פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר והא דקתני שבת ויוה"כ, הוא איידי דבעי למתני הפלוגת' עשה מלאכ' בחצי היום ר' ישמעאל מחייב שתי חטאות ור' עקיבא פוטר שר' ישמעאל אומר חייב על השבת בפני עצמו ויוה"כ בעצמו וכמו דפליגי בחולין (שם) וע"כ מקשה מתוספת' דקתני דאם עשה מלאכ' בין מלפניו בין מלאחריו פטור מאשם תלוי אלמא דמתנית' מסייע' לחברי' דאמרינן ס' כפרה כיפר וכמו שביארתי דאינו חייב אשם תלוי אלא בס' בחטא וס' דיוה"כ אי קודם חשיכה או לאחר חשיכ' נעשה כס' כפרה ועל ספק כפרה אינו מביא אשם תלוי. וע"ז דחי דממתניתא אין ראי' דהתם ממה נפשך יוה"כ הוא כיפר חול הוא מותר וע"כ פטור מאשם תלוי אבל לעולם באכל ס' חלב במוצאי יוה"כ ביה"ש חייב להביא אשם תלוי דילמא הי' לאחר יוה"כ וע"כ נעשה כמו ס' בחטא ואין ס' כפר' מכפר אלא על מיני דמים כמו שביארתי. בריך והתני' ואכל (וקס"ד דמיירי באכילת ספק איסור אלמא דאפי' באכילת ס' איסור נמי פטור מאשם תלוי) א"ר יוסי ב"ר בון באכילת היתר (וע"כ פטור מא"ת משום דממ"נ הוא אם יוה"כ הוא כיפר חול הוא מותר אבל בספק אכילת איסור מחויב להביא אשם תלוי דאין ס' כפר' מכפר אלא על מיני דמים) [ועיין בפ"מ שפירש כל הסוגי' באופן אחר ואין מן הצורך להאריך בדחוקיו כמו שיראה המעיין. והעיקר כמו שביארתי]

ולכאורה צריך להבין דמאי נ"מ כיון אם הביא כפרתו ס' מבעוד יום או משחשיכ' אינו צריך להביא אשם תלוי ומ"ש יוה"כ. אלא ודאי דכפר' לא הוי אלא מה שהוא בתורת כפר' אחר החטא אבל ביוה"כ שחטא באותו יום בפרט לאחר שקיעת החמה ביה"ש שכבר הביא השעיר והשעיר מכפר כל היום והוי כמו שקדמה הכפר' וע"כ דמי להא דר"א אם הפר קודם שחל הנדר דלא חל כלל או למוכר שדהו בשנת היובל עצמה דאמרינן דאינה מכורה כל עיקר בערכין (דף כט) מק"ו דהשתא מכור' כבר יוצאה כו'. וכן משמע מהירושלמי דר' יוסי בר' בון דחיק לאוקמי להא דר' מתני' ומשני באכילת היתר אבל באכילת איסור צריך להביא אשם תלוי מזה מוכח דס' אם חטא ביוה"כ הוי כמו ס' בחטא עצמו. ועוד נ"ל דהא דפליגי בזה בירושלמי דלכאורה הוא מוכרע מהא דמוכר שדהו בשנת היובל עצמו דאינה מכורה כל עיקר מק"ו דהשתא מכור' כבר יוצא' כו' אפשר לומר דהירושלמי לטעמי' אזיל (בפ"ה דשביעית) תני המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר מקח טעות ושמואל אמר יכול הוא מימר לשחיט' מכרתיו לך כו' מחלפא שיטתי' דרב מחלפא שיטתי' דשמואל דאתפלגין מכר לו ביובל עצמו רב אמר קנה ויוצא מידו ביובל שמואל אמר לא קנה תמן ביובל מפורסם הוא ברם הכא מקח טעות הוא מחלפא שיטתי' דשמואל תמן הוא אומר לא קנה וכאן הוא אומר קנה לאיזה דבר מכר' לו לזריע' ברם הכא יכול מימר לו לשחיטה מכרתיו לך. אלמא דלשיטת הירושלמי הא דלרב מכור' ויוצא' ולשמואל אינה מכור' כל עיקר והדמים חוזרין היינו משום מקח טעות כמו דפריך מזה על המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאל"ה הוי קשי' לי' להירושל' דאי משום יובל מסתברא טעמי' דרב דמכורה ויוצאה כמו אם מכר קודם היובל אבל הש"ס דילן ס"ל דאין הטעם משום מקח טעות אלא הטעם דאם מכר קודם היובל הרי היא מכורה ויוצא' וע"כ אם מכר ביובל עצמו שהוא הזמן של יציאת השדה א"כ אין התחלה למכיר' כלל וע"כ אינו מכור' כל עיקר וע"כ הירושל' לטעמי' דאכל ביוה"כ הוא כמו שעבר עביר' קודם יוה"כ והכל הוא בתורת כפרה וע"כ פליגי בזה אמוראי אם הוי כמו ס' בחטא או ס' בכפרה אבל לשיטת הש"ס דילן אפשר דהוי כמו ס' בחטא וע"כ צריך להביא אשם תלוי אך ממה דאמרינן בכתובות (דף ל) דר' נחוני' בן הקני' הי' עושה את יוה"כ כשבת לתשלומין דמה שבת כו' אף יוה"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין משמע דהוא בתורת כפר' ולא כמו שלא עשה החטא כלל דאל"ה נמצא דהוי כמו דלא חל עליו חיוב כרת. לפי מה שביארתי בע"י (בדרוש א') ודו"ק ויש ליישב] ואע"ג דאמרינן התם אכל כזית ספק עד שלא נתמנה ספק משנתמנה מביא אשם תלוי אע"ג דהתם מכפר על מה שעבר וא"כ הוא בתורת כפרה וכל שהוא בתורת כפרה א"כ הוי ספק אם כיפר אך אפשר לומר דהירושל' קאמר לפי הטעם שאין חטאו וידיעתו שוין וע"כ אינו יכול להביא חטאת וע"כ חייב בא"ת וכמו שביארתי לעיל ועוד אפשר לומר דאפי' לפי הטעם שהגדולה מכפרת אעפ"כ הוי כמו שקדמה לחטא דהא ודאי אם נודע לו תחיל' קודם הגדולה וחייב חטאת שוב אין הגדולה מכפרת דאל"כ לפלגי אם נעשה נשיא לאחר שנודע לו החטא אלא ודאי משום שנתמנה קודם שנודע לו החטא וא"כ בשעה שנודע לו החטא כבר נמחל הוי כמו כפר' שקדמה לחטא וע"כ הוי כמו ס' בחטא משא"כ ביוה"כ דמכפר אף על לא הודע ודו"ק

[ובמ"א ביארתי בזה הא דכתיב שובה ישראל עד כו' אמרו אליו כל תשא עון פי' הנשיאות החטא קודמת לעון. ועיין בספרי ע"י (דרוש א) שהארכתי בזה הרבה וע"ז אומר כל תשא. ולכאור' יש לדקדק מהו לשון כל תשא אך ביומא (דף עד) אמרינן דכל לרבות חצי שיעור וכן בלשון כל פליגי בסנהדרין (דף עח) רבנן סברי כל נפש עד איכא כל נפש וריב"ב סבר כל נפש כל דהוא נפש וכתב ע"ז הר"ן בחידושיו בתוס' ז"ל תמיהין האיך אפשר לדרוש מפסוק א' דבר והיפוכו דלרבנן אתי למעוטי ולר' יהודה לריבוי' ותירצו דמשמעות דורשין בנפש בלא כל אם משמעותו נפש או מקצת נפש ולפי המשמעות בא כל למעט או לרבות ואין צורך לזה כלל דלשון כל כולל שתי משמעות יש כל שהוא כולל כל הדבר כגון כל צפור טהור' תאכלו כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם ויש משמעות מקצת הדבר כמו דכתיב לא תחי' כל נשמה