נחלת יהושע רט

התוס' ניחא דסברי דלא הוי איקבע איסורא אלא סמוך למוצאי שבת דאיקבע איסורא מחמת שהי' תחילה שבת משמע דביה"ש דמע"ש לשבת לא הוי איקבע איסורא משום דתחילה הי' חול ולפ"ז הי' ניחא בהא דהביא כפרתו ס' מבעוד יום ס' משחשיכה דלא מייתי אשם תלוי משום דלא איקבע איסורא דהא תחיל' הי' יום וא"כ קרוב יותר שכיפר וע"כ לא מייתי אשם תלוי אך לדעת הרמב"ם לא יתיישב דהא משמע מדבריו בפ"ח מה' שגגות דאפי' מע"ש לשבת הוי נמי איקבע איסורא והכי משמע בירושלמי (פ"ק דברכות) כוכב א' ודאי יום שנים ספק שלשה ודאי לילה ופריך והא כתיב צאת הכוכבים מיעוט כוכבים שנים קדמי' לא מתחשב (פי' שאינו מחשב הכוכב הראשון) ראה כוכב א' ועשה מלאכה פטור שנים מביא אשם תלוי ג' מביא חטאת ודוחק לומר דס"ל דלא בעינן איקבע דא"כ מאי קמ"ל הא אמר תחילה דב' כוכבים הוי ספק וא"כ ממילא ידעינן שאסור לעשות מלאכה אלא ודאי דקמ"ל דהוי איקבע ודוחק לומר דקמ"ל דלא בעינן איקבע והכי משמע נמי מהירושלמי אכל כזית ס' עד שלא הביא ב' שערות ס' משהביא שתי שערות מביא א"ת כו' ספק ביוה"כ אכלו ס' לאחר יוה"כ ס' כפרה כיפר כו' וביארתי דמיירי באכילת איסור והספק דילמא אכלו ביוה"כ וס' כפרה כיפר אלמא אע"ג דההיתר הוי מתחילה. אעפ"כ מביא אשם תלוי

ע"כ נ"ל דלא שייך אשם תלוי אלא אם הספק הוא בעבירה עצמה אבל אם הס' הוא בכפרתו אם הביא כפרתו או לא כגון ס' הביא חטאתו מבעוד יום או משחשיכה לא שייך להביא ע"ז אשם תלוי כיון דהס' הוא בכפרה לא יכול להביא אשם תלוי דילמא הביא כפרתו מבעוד יום וכבר כיפר ונמצא דמביא חולין לעזרה ובהא פליגי בהוריות שם אם תלה בהוראת ב"ד לאחר שנודע להם וע"כ הוי ספק אם מתכפר בכפרה דידהו דמר מדמי לספק בחטא אם עשה בהוראת ב"ד וע"כ מדמי לה התם בהוריות (דף ד) לאדם שאכל ס' חלב ס' שומן ונודע לו שמביא א"ת ומר מדמי לה לס' כפרה היינו לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ספק מבעוד יום נתכפר לו ס' משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא א"ת דהא חטא ודאי אלא דהס' הוא אם עשה ע"פ הוראת ב"ד וע"כ מדמי לה לס' כפרה וכל ס' כפרה כיפר דהיינו שאינו מביא אשם תלוי ע"ז דילמא הביא כפרתו מבעוד יום ונמצא שהוא חולין בעזרה דעל ספק זה לא חייבתה התורה אשם תלוי ובתוספתא (פ"ב דכריתות) איתא המביא חטאתו ושחטה ס' נזרק הדם ס' לא נזרק הדם יצא אם הי' מחוסר כפרה ס' חשיכה ס' לא חשיכה מביא חטאת העוף אלמא דבס' כפרה אינו מביא אשם תלוי (והא דקאמר בחטאת ס' נזרק הדם ובמחוסר כפורים קאמר ס' חשיכה. ה"ט משום דחטאת באה קודם התמיד ע"כ אי אפשר לספוקי אם הוא חשיכה אבל במחוסר כיפורים שבאה אחר התמיד כמו דאמרינן בפסחים (דף נט) ע"כ אומר ס' חשיכה ועיין בתוסא הוריות (דף ד) ובפסחים (דף נט) הכא בחטאת העוף עסקינן כו' ודוק והטעם דמייתי חטאת העוף אפי' בספק כפרה הוא משום לתקוני גברא ועיין לעיל בתשובה (סי' ו) שהארכתי בזה הרמב"ם דאפי' בקרבן עולה ויורד וס' אם מחוייב קרבן אינו מביא חטאת העוף הבאה על הספק שאינו מביא רק במחוסרי כפרה אבל לא בקרבן שבא על חטא)

ובזה יתבאר הירושלמי אשר הוא תמוה מאוד דאמרינן בירושלמי (פ"ח דפסחים ה' ב) א"ר יודן כל הספיקות דר' נתן אינון חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו ס' בלילה זרק ס' ביום זרק נעשית כס' כפרה וס' כפרה כיפר. ופירש הק"ע ס' כפרה כיפר ומותר לאכול בקדשים ואפי' אכילה איתנהו וכו' והדברים האלו תמוהים מאוד דס' כפרה יהא מותר לאכול בקדשים ובודאי ס' מחוסר כיפורים אסור לאכול בקדשים והכי משמע בירושלמי (פ"ח דנזיר ה' ב) אמר ר' יוחנן זו דברי בן זומא אבל דברי חכמים לעולם הוא בחלוטו עד שיניף האשם ר"י בעי עד שיניף האשם יהא זה בחלוטו א"ל ר' יוסי למה לא מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות דתנינן תמן אשם שנתערב בשלמים ר"ש אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן כו' ר' יעקב דרומי' בעי קומי ר' יוסי ויעשו לו תקנה ליינו א"ל וגילח הנזיר פתח אוהל מועד והפ"מ שגה שם בפירושו והעיקר כפי' הק"ע דכתיב וגילח הנזיר פתח אוהל מועד וזה אינו ראוי לבוא אל אוהל מועד שהרי מחוסר כיפורים הוא אלמא דאפי' ספק מחוסר כיפורים אסור בקדשים

ע"כ נ"ל שהפי' כך הוא כל הספיקות דר' נתן אינון פי' דס"ל דאכילת פסחים לא מעכב' בפסחים (דף עח) דהא לרבנן כיון דס"ל דאכילת פסחים מעכבא ע"כ יש לו להביא פסח שני כיון דמ"מ אי אפשר לו לאכול מחוייב להביא פסח שני כמו דאמרינן בפסחים (דף פח) אמר אביי לא שנו אלא ששכח לאחר זריקה דבעידנא דאזדריק דם הוי חזי לאכילה אבל שכח לפני זריקה דכי אזדריק דם לא הוי חזי לאכילה. חייבין לעשות פסח שני (פי' כיון דאכילת פסחים מעכבת) איכא דמתני לה אברייתא חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה ונמצאת יבלת בא' מהן כולם יוצאים לבית השריפה. ופטורין מלעשות פסח שני אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאזדריק דם מיהא חזי לאכילה אבל נתערבו לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני וע"ז אומר כל הספיקות דר' נתן אינן (פי' כל הספיקות דאמרינן בהו דאין חייבין לעשות פסח שני דר' נתן אינן דהא לרבנן כיון דאכילה מעכבת בהו והם אינם ראוים לאכילה אע"ג דמספק אינם ראוים לאכילה אפ"ה יכולים להביא פסח שני ולא הוי חולין בעזרה כיון דמ"מ מס' אינם ראוים רק לר' נתן דאכילה אינ' מעכבת ע"כ אינם יכולים להביא פסח שני) חוץ מן הזורק דם חטאתו כו' נ"ל דט"ס הוא וצ"ל חוץ מן הזורק ס' ביום ס' בלילה וא"כ הספק בזריקה עצמה אם הוא כדין או לא ואם הזריקה הי' ביום ודאי כשר אע"ג דלאחר זריקה אינו ראוי אעפ"כ העיקר שיהא ראוי לאכילה קודם זריקה כמו דאמרינן בפסחים (דף פח ושם) והכי אמרינן התם בירושלמי ר' לעזר ור' יוחנן תרווייהון אמרין דר' נתן אומר יוצאים בזריקה בלא אכילה ר' חזקי' בשם ר' בא כו' תיפתר ששכח רבו בין שחיטה לזריקה (צ"ל בין זריקה לאכילה וכן הגי"ה הק"ע) פי' דלאחר זריקה לא מעכב'

וע"כ כיון שהס' בזריקה עצמה אם הי' מבעוד יום או משחשיכה נעשה כס' כפרה. וס' כפרה כיפר ואינו יכול להביא פסח אחר דילמא הוי חולין בעזרה. דאם הזריקה הי' מבעוד יום כשר והי' ראוי לאכילה ע"כ בזה אפי' רבנן מודו דנעשה כס' כפרה וכיפר ואינו יכול להביא פסח אחר משום דילמא הוי חולין בעזרה וקצת דוגמא לדבר מהא דאמרינן בעירובין (ד' לו) כיצד א"ר יוסי ס' עירוב כשר עירב בתרומה ס' מבעוד יום נטמאת. ס' משחשיכה נטמאת הרי הוא ס' עירוב כשר פי' דתלינן בדרבנן שאח"כ נטמאת אבל עירב בתרומה ס' טמאה ס' טהורה כו' אין זה ס' עירוב כשר כיון דמ"מ אינו ראוי לאכילה ועיין בפמ"ג בפתיח' בה' שחיטה שכתב וז"ל ובהיותי משוטט שם בתוס' כתובות (ד כו) ראיתי דברים תמוהים שכתבו תרומה דרבנן ותחומין דאורייתא שכתבו ומה בכך כיון דתרומה שרי למיכל דהוי ס' דרבנן תו אין נ"מ אי תרומה דאורייתא וכן להיפוך אי תרומה דאורייתא אף דתחומין דרבנן בעינן סעודה הראוי' מבעוד יום עכ"ל ודבריו תמוהין דהתס בתרי ותרי דהיינו כת א' אומרים מבעוד יום נטמאת. וכת א' אומרים משחשיכה נטמאת. א"כ כיון דמחולקים בספיקא דלעבר א"כ אין הספק רק בתחומין. ולא שייך בזה לומר סעודה הראוי' מבעוד יום ועיין בערובין (ד' לו) בין לר"מ ובין לר' יוסי בעינן סעודה הראוי' מבעוד יום ועיין רש"י שכתב דבשלמא מתניתין סעודה הראוי' הואי והשתא הוא דאתיליד ספק וכן אי תחומין דאורייתא מהו הפעולה שתרומה דרבנן שהרי לדברי האומרים שנטמאת מבעוד יום מה מהני מה שהוא מדרבנן וע"כ כיון שהספק הוא בלעבר א"כ עיקר הס' הוא בתחומין וא"כ תלוי אי תחומין דאורייתא או דרבנן וע"כ ניחא שפיר הא דלא מוקמינן אחזקתה שלא נטמאת אע"ג דתרומה בזמן הזה דרבנן היינו משום דעירובי תחומין דאורייתא כיון דהס' בלשעבר ע"כ חלי בתחומין ודברי הפמ"ג תמוהים והוא הדין לענין פסח דאם