נחלת יהושע כ

חצי מופר, וכמו שכתב הר"ן בפ"י דנדרים (ד' סח) בהאיבעי' דבעל מיגז גייז או מקליש קליש דאי אמרי' דמיגז גייז לקי, וכ' הר"ן דנהי דבהפרת הארוס פקע איסור דחד זיתא, ואידך כדקאי קאי ולקי עלי' מיהו כיון דלא ידעינן הי מינייהו קאי באיסורי' לא לקי עד דאכלה תרויהון, אבל אעפ"כ זה דוחק

ע"כ נראה לי ליישב הרמב"ם באופן אחר והוא עפ"י מה שכתבו התוס' והרא"ש דאם אמר קיים ליכי ומופר ליכי דודאי חלה ההקמה ולא ההפרה כיון שאמר קיים ליכי תחילה והבעי' הוא דוקא באומר קיים ומופר ליכי דכיון דלא גמר עדיין דיבורו של ליכי ואמר קיים ומופר הוי כחו בת אחת וע"כ פשיט מהא דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו דהא ליכא למימר בזה תפיש לשון ראשון דהא בשעה שגמר דיבורו חלו שניהם כאחת

וע"כ פסק הרמב"ם דלא כמשמע מסוגי' דילן דשניהם אינם חלים, דזהו דוקא אליבא דאביי וכמו דאית' בזבחים (ד' ל) איבעי להו ה"ז תמורת עולה ושלמים מהו לחצות מהו אמר אביי בהא ודאי מודה ר"מ רבא אמר עדיין היא מחלוקת וכתבו התוס' דלחצות הוא היינו שאומר לחצות היום יחולו שניהם וע"ז אמר אביי דבהא מודה ר' מאיר דבריו קיימים דליכא למימר בזה תפוש לשון ראשון דהא אמר שלחצות היום יחולו שניהם ורבא ס"ל דאפי' אמר לחצות היום יחולו וא"כ חיילי בחצות היום שניהם בב"א אפ"ה קאמר ר"מ דתפוש לשון ראשון והטעם הוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' עג) דקא סבר רבא דטעמו של ר"מ משום דדעתו של אדם אם יכולים שניהם לחול יחולו ואם לאו תפוש לשון ראשון דדעתי' אקמא פי' אם אין יכולים שניהם לחול דעתו שיחול הדבור הראשון אעפ"י שאומר שיחול לחצות היום וכה"ג כתבו התוס' בפסחים (ד' נט) הפסח ששחטו שלא לשמו כו' או לשמו ושלא לשמו כו' ואמרינן התם בעי ר"פ ומהתוס' משמע דגריס בעי רבא בעבודה א' תנן כו' ור' יוסי היא דאמר בגמר דבריו אדם נתפס דאי ר' מאיר היא הא אמר תפוש לשון ראשון וע"ש בתוס' דרבא לטעמי' דאית לי' דפליגי בתפוש לשון ראשון כו' ואפי' בתמורת עולה ושלמים פליגי ובלאו הך דיוקא דהכא לא מיתוקם אלא אליבא דרבא דמייתי לקמן בפירקין (ד' סג) גבי אחרים אומרים הקדים מולין לערלים וסבר אינה לשחיטה אלא לבסוף וכרבא דאמר עדיין הוא מחלוקת ופליגי בתפוש לשון ראשון אפי' בכה"ג אע"ג דאינה לשחיטה אלא לבסוף וברגע א' יש לשניהם לחול וסבר ר' מאיר התם תפוש לשון ראשון אע"פ שלא חל בשעה שאמר דלרבה ואביי לקמן דס"ל כו' ע"ש

והכי אמרינן לקמן, פסחים (ד' סג) לימא קא סברי אחרים אינה לשחיטה אלא לבסוף כדרבא דאמר רבא עדיין היא מחלוקת כו' וכתבו התוס' שם דפליגי אביי ורבא באם אמר לחצות היום יחולו שניהם וקאמר אביי דהתם מודה ר"מ כיון דבשעת אמירה אינם חלים ולחצי היום יחולו שניהם ורבא סבר דאפי' התם פליג ר"מ כמו בשחיטה דאינה אלא לבסוף. דאין כאן אלא משהו א' לחול ושניהם כו' ע"ש

וא"כ הא דאמרינן אליבא דרבא תפוש לשון ראשון אין הטעם שמיד שאמר תמורת עולה נתפסת כבר לתמורת עולה ושוב לא יכול לחול תמורת שלמים דהא אפי' אמר שתחול לחצות היום דאכתי לא חל תמורת עולה אפ"ה סובר ר"מ דתפוש לשון ראשון אלא הטעם כמו שכתבו התוס' משום דדעתו שאם לא יוכלו שניהם להתקיים שיהי' הלשון ראשון עיקר ולא הלשון האחרון וא"כ אפי' באומר קיים ומופר ליכי בב"א דהיינו שאמר קיים ומופר ואח"כ אמר ליכי אע"ג דלא נגמר עדיין הקמ' שלא אמר ליכי עד שאמ' ומופר (וכמו שכתבו התוס' והרא"ש דבאומר קיים ליכי ומופר ליכי ודאי חלה ההקמה והאיבעי הוא דוקא באומר ליכי אח"כ) אעפ"כ כיון שאי אפשר לקיים שניהם דסתרי אהדדי דעתו שיהי' דיבורו קמא דהיינו ההקמה עיקר והא דקאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו היינו אליבא דרבה ורבה לטעמי' דס"ל דטעמי' דר"מ דתפוש לשון ראשון היינו כיון דאמר תמורת עולה לא הי' מקום לחול עוד הלשון האחרון אבל אם אמר לחצות היום לא אמרינן תפוש לשון ראשון דהא לא חלו עדיין או שאמר תמורת עולה ושלמים דהוי כמו שאמר בבת אחת ועל כן אם אמר קיים ומופר ליכי שלא נגמרה עדיין ההקמה עד שאמר ליכי ע"כ הוי כמו ב"א וע"כ כיון שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו מה שאין כן אליבא דרבא דלעולם אמרינן תפוש לשון ראשון ע"כ חלה ההקמה ולא הפרה דדעתו שאם אינם יכולים שני הלשונות להתקיים שיתקיים לשון ראשון (ואע"ג דלהרמב"ם איפשר שיחולו שניהם היינו דוקא במברר איזה מוקם ואיזהו מופר אבל אם אומר סתם מוקם ליכי ומופר ליכי הוי כמו שאמר כולו מוקם וכולו מופר כיון שאינו מברר מהו מפיר ומהו מקים) וע"כ כיון שאי אפשר שיחולו שניהם דעתו שיהי' לשון ראשון עיקר וכמו שכתבו הרא"ש והר"ן דבקיים ליכי ומופר ליכי תפוש לשון ראשון כמו שמביא התם פלוגתא דר"מ ור' יוסי וה"נ אליבא דרבא באומר קיים ומופר ליכי אע"ג דהוי כמו בת אחת אעפ"כ לא גרע מחצות היום דאמרינן אליבא דרבא תפוש לשון ראשון דאע"ג דהחלות הוא בב"א אעפ"כ כיון שאי אפשר שיתקיימו שניהם דעתו שיהא דיבורא קמא עיקר ותפוש לשון ראשון ועיין בב"י בטור אה"ע (סי' רטו) שכתב דהרמב"ם ס"ל דאם אמר ביתך זה תפוש לשון ראשון. ומשום ביתך אתה תופשו בין להקל בין להחמיר. דלשון ראשון עיקר. ועיין ברמב"ם ספ"ב מה' תמורה. ובמ"ל שם ובתוי"ט פ"ו דדמאי [ועוד כיון דהכא סתרי אהדדי ההקמה להפרה, בזה יסבור הרמב"ם בוודאי דתפוש לשון ראשון, וכמו שביררתי במ"א בארוכה. וכמו שפסק הרמב"ם בהי' לפניו ב' כלכלות של טבל ואמר מעשרות של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת, אלמא דהרמב"ם פוסק דתפוס לשון ראשון אלא ודאי משום דסתרי אהדדי משא"כ בהא דתמורת עולה ושלמים דלא סתרי אהדדי ויתיישב בזה מה שהקשה התוי"ט (ומה שהוכיח התוי"ט דהרמב"ם ודאי סובר דתפוס לשון ראשון אפילו בחכ"ד דמדסתם וכתב מעשרות שתי כלכלות כו' כבסיפא איכא למידק דדוקא בכה"ג דכללינהו בב"א אבל כי לא כללינהו בב"א אע"ג שאמרם בתכ"ד תפוס לשון ראשון עכ"ל, יתבאר בסמוך שכן הוכיח הירושלמי דאפילו תכ"ד תפוס לשון ראשון, ותמיהני על התוי"ט שלא הביא הירושלמי ודו"ק]

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ז דדמאי) תמן תנינן ה"ז תמורת עולה ותמורת שלמים ה"ז תמורת עולה דברי ר"מ א"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין ר"מ ורבנן לאחר כ"ד אבל בתוך כ"ד לא מן מה דאמר ר"א ר"מ היא הדא אמרה אפי' תכ"ד אינו חוזר בו דתני מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחבירתה קרא שם מפני שקבע ב' שמות כאחת הא זא"ז אין את תופש אלא ראשון ראשון בלבד א"ר אבינא מודין חכמים לר"מ (ט"ס וצ"ל מודה ר"מ לחכמים) באומר כו' בהמה זו תחת שני זבחים (כצ"ל) חייב מפני שקבע ב' שמות כאחת הא וא"ז אינו תופש אלא ראשון ראשון בלבד לא כן א"ר שמואל בר רב יצחק כו' אמר ה"ז תמורת עולה חוזר בו אפי' בתוך כ"ד כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף אמר ה"ז תרומה אפי' תכ"ד אינו חוזר אדם נשאל על הקדישו ואין אדם נשאל על תמורתו (ועיין בהמפרש מהרא"פ שפי' כמו שנדפס בירושל' דאין אדם נשאל על תרומתו והקשה שם דהא בנדרים (ד' נט) אמרינן דיש שאלה בתרומה וכבר כתבתי בספרי ע"י (סי' טז) שהוא ט"ס וצ"ל שאינו נשאל על תמורתו וכן הוא בירושלמי (פ"ה דנזיר) ר' ירמי' כו' כל עמא מודו שאין נשאל על תמורתו מה פליגן בהקדישו שב"ש אומרים כשם שאין אדם נשאל על תמורתו כך אין אדם נשאל על הקדישו)

ונראה לי פירושו דא"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין ר"מ ורבנן לאחר כדי דיבור אבל תכ"ד לא מן מה דא"ר לעזר ר"מ היא הדא אמרה אפי' בתכ"ד