נחלת יהושע רח

ודוק, דבעינן כל היום ע"כ מדמי למקוה דבעינן שיעורא וה"ל בעינן כל היום וב' המקראות ניחא לפי מה שביארתי בספרי ע"י דאפי' אי אמרינן דיוה"כ מכפר כל שעת' אפ"ה בעינן דוקא סוף היום וכמו שביארתי בספרי (ד' ח) ע"ש ואי אתא סוף היום מכפר למפרע כל שעת' משא"כ אם מת קודם סוף היום ע"ש ועוד אפשר לומר דמקופי' מכפר כל שעתא ומקיבעא אינו מכפר אלא בסוף היום שאז עיקר הכפרה דכה"ג חילקו התוס' בשבועות (ד' יג) ע"ש לענין אם היום מכפר בלא שעיר (ובזה ביארתי במ"א הילקוט שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה ד"א מה ראה דוד לומר חמשה דברים בזה הפסוק ואח"כ מלפניך משפטי יצא אלא אמר לפניו רבש"ע אם יצא דיני ביוה"כ בבוקר איני יכול לעמוד אלא מאחר שאקרא ק"ש ואתפלל ארבעה תפילות אח"כ מלפניך משפטי יצא והוא משום דיוה"כ בלא שעיר אינו מכפר רק משתחשך כמו דאיתא בירושלמי חומר בשעיר מיוה"כ כו'. וא"כ אם יצא הדין ביוה"כ בבוקר עדיין לא אתי סוף היום ולא כיפר וע"ז בקש דוד שמעה ה' צדק כו' דהיינו לאחר תפלת נעילה שהוא סמוך לחשיכה כמו שהביא הרא"ש סוף יומא אימתי היא נעילה רב אמר נעילת שערי שמים ור' יוחנן אמר נעילת שערי ההיכל וע"כ אתי סוף היום של יוה"כ ומכפר ובפרט לפי מה שביארתי בספרי ע"י (דרוש טו) דאפי' אי יוה"כ מכפר כל שעתא כמו דאמרינן בכריתות (ד' יח) היינו דוקא אי אתי סוף היום ע"כ מכפר למפרע כל שעתא אבל כ"ז שלא בא סוף היום לא כיפר עדיין וע"ז אמר אם יצא דיני ביוה"כ בבוקר איני יכול לעמוד אלא מאחר שאקרא ק"ש ואתפלל ארבע תפילות דהיינו סמוך לחשיכה אח"כ מלפניך משפטי יצא ובלא שפתי מרמה קאי על תפילת נעילה כמו דאמרינן ביומא (ד' פז) אמר רב אתה יודע רזי עולם ושמואל אמר ממעמקי הלב (ואפשר לומר שמה שביקש דוד הוא משום דאמרינן בפ"ק דר"ה (ד' ח) לעשות משפט עבדו כו' נכנס תחילה לדין וא"כ אם יבוא לדין תחילה אולי ידונו אותו קודם נעילה וע"ז ביקש שלאחר שיקרא ק"ש ויתפלל ד' תפילות מלפניך משפטי יצא) ולכאורה יש להבין דמ"ט לא הביא הש"ס דילן בכריתות (ד' ח) אהא דא"ל אביי ומאן לימא לן דיוה"כ מכפר כל שעתא דילמא כולי' יומא מאורתא א"ל כו' תני' הרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר ואמאי לא הביא הברייתא שמביא הירושלמי חומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וחומר ביוה"כ מה שאין בשעיר כו' שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ מכפר עד שתחשך וכן הירושלמי לא הביא הבריית' דהרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר והתוס' בשבועות (ד' יג) הביאו הברייתא דחומר בשעיר מביוה"כ וחומר מביו"כ מבשעיר ואף שמצינו כה"ג שהירושלמי והבבלי מביאים ברייתות אחרות אך צריך להבין דמאי טעמא לא אמר בירושלמי דהנ"מ לענין אם אכל ביוה"כ גופא דאי אמרינן דיוה"כ דוקא כל היום מכפר וע"כ אם אכל ביוה"כ חייב דהא ליתא לכולי' יום כגון שאכל סמוך לשקיעת החמה ולמה לי לומר דמה נפקא מביניהון מת מרד דעל דעתי' דר' זירא כבר כיפר (והקשה ע"ז הק"ע בשם מהר"ש יפה דמאי נ"מ הרי מיתה ממרקת דכה"ג פריך בפ"ק גבו שעיר וכתב ונ"ל דהירושלמי לשיטתי' אזיל דבחילול השם דמיתה מכפרת שליש ויוה"כ שליש נמצא שליש דיוה"כ נשתייר ולי נראה דר' זעירא לטעמי' דאמרינן בכריתות (ד' כו) השתא דאמר כי מתוודע לי' מייתי חטאת א"ת למה בא א"ר זירא שאם מת מת בלא עון מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורים אלמא דר' זירא לא חייש לפירכא דאם מת מיתה ממרקת ואם ר' זירא הוא ר' זעירא אזיל לטעמי' וכן בשבועות (ד' ח) אבל מ"מ אמאי לא אמר נ"מ כגון שאכל ביוה"כ וא"כ אי אמרינן דכל שעתא מכפר מכפר אבל אי אמרינן דכל היום מכפר אינו מכפר דהא חסר מקצת היום וכ"ת דהא דאמרינן דאין יוה"כ מכפר עד שתחשך אינו משום דבעינן כל היום מתחילתו אלא דהעיקר הוא תלוי בסוף היום (וכמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש יד) בענין ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף וכן אי ישנו לשחיטה מתחיל' ועד סוף או אינה לשחיטה אלא לבסוף דהעיקר הוא תלוי בסוף כמו דאמרינן בחולין (ד' כט) וע"כ אפי' למ"ד דאין יוה"כ מכפר אלא עד שתחשך אינו משום דבעינן כל היום מתחילתו אלא העיקר הוו בסוף היום דא"כ תקשה על הא דאמרינן בש"ס דילן בכריתות (ד' יח) אהא דא"ל רבא בר חנא לאביי ומה אילו אכל כזית חלב שחרית ביוה"כ וכזית חלב במנחה ביוה"כ ה"נ דמחייבי שתי חטאות א"ל אביי ומאן לימא לן דיוה"כ כל שעתא מכפר דילמא כולי' יומא מאורתא א"ל כו'. תניא הרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר דילמא התם שאני שבא לידו ס' עבירה משחשיכה דאז הוא עיקר הכפרה אבל באמצע היום אינו מכפר כל שעתא אלא ודאי דאי אמרינן דיוה"כ מכפר כל היום בעינן תחילת היום ג"כ. וא"כ אמאי לא קאמר כגון שאכל ביוה"כ דאי אמרינן דכל שהוא מכפר מכפר מיד אבל אי אמרינן דכל היום מכפר הרי עשה עבירה באמצע היום וליכא תחילת היום שמכפר אלא ודאי דהא דמיבעי לי' בירושלמי אם יוה"כ מכפר כל שעתא או שאינן מכפר אלא כל היום היינו דווקא אם עבר עבירה קודם יוה"כ וע"כ כיון שהוא בתורת כפרה ע"כ אינו מכפר אלא כל היום אבל אם עבר ביוה"כ כיון שיוה"כ עושה שלא תחול החטא ע"כ כ"ש נמי מכפר וע"כ מביא הברייתא דאין בין שעיר ליוה"כ וזהו בעבירות שחטא מקודם יוה"כ והש"ס דילן שמביא הברייתא דהרי שבא לידו ס' עבירה מיירי ביוה"כ גופא]

אך אפי' אי נימא דלענין זה לא נ"מ וכמו שהביאו התוס' בשבועות (דף יג) הברייתא דחומר בשעיר מביוה"כ לענין אם עבר ביוה"כ אעפ"כ לענין חצי שעור נראה לי דמי שחטא ביוה"כ ובפרט לאחר שנעשה השעיר דמכפר על להבא וא"כ אין התחלה להחטא וא"כ מכש"כ דמכפר על חצי שיעור נמי מכש"כ דכולי' שיעורא ומיושב בזה קושי' המ"ל דביוה"כ גופא אם חטא כיון דהכפרה מיד א"כ הוי כמו שלא חל עליו החטא כלל והכי משמע בירושלמי (פ"ג דהוריות) אכל כזית כו' ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות מביא אשם תלוי אכל ס' כזית ואינו ידוע אם ביוה"כ אכלו או קודם יוה"כ אכלו ס' כפרה כיפר אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ אכלו חברי' אמרינן ס' כפרה כיפר א"ר מתני' לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים. מתניתא מסייעא לחברי' שבת ויוה"כ ועשה מלאכה ביה"ש מה נפשך יוהכ"פ הוא כיפר חול הוא מותר והתני' ואכל א"ר יוסי בר' בון באכילת היתר ע"כ. והנה הפ"מ פירש דלבסוף דמסיק א"ר יוסי בר בון באכילת היתר פלוגתייהו הוא באכילת היתר והאיסור הוא מחמת שאכל ביוה"כ והספק הוא אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ אכלו ויוה"כ לא מכפר והוא תמוה דלמה אין יוה"כ מכפר כיון שהספק הוא אם אכלו ביוה"כ. וממה נפשך אם אכלו ביוה"כ יוה"כ מכפר ואם אכלו אחר יוה"כ הרי לא עבר עבירה וא"כ אמאי אינו מכפר ובמאי קא מיפלגי וגם כל הפי' של הפ"מ בסוגי' זו הוא מלא דחוקים כמו שיראה המעיין ואין רצוני להאריך בזה

ע"כ נ"ל דפלוגתי' הוא בס' אכילת איסור ואינו ידוע אם ביוה"כ אכלו וא"כ כיפר יוה"כ או לאחר יוה"כ אכל ולא כיפר יוה"כ וכ"ת א"כ במאי פליגי הא ודאי דצריך להביא א"ת כמו בכל הספיקות ע"כ נ"ל לבאר זה ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דהוריות (דף ד) א"ר יוסי בר אבין כו' משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ספק מבעו"י נתכפר לו ס' משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא א"ת ולא מיבעי למ"ד כו' ופירש"י דביה"ש לית בי' חיוב מעלי' דליכ' למימר משחשיכה נתכפר לו שהרי ביה"ש כהרף עין ואין אדם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה ופטור ע"כ ואכתי לא נתברר טעם זה בעיני דמ"ש אם הביא כפרתו ספק מבעוד יום נתכפר ס' משחש כה נתכפר מהא דאם עשה מלאכה ביה"ש ואינו יודע אם בשבת עשה אם בחול עשה שמביא אשם תלוי כמו דתנן בכריתות (דף יו) שבת ויום חול ועשה מלאכה בא' מהן ואינו יודע באיזה מהן עשה שכתבו התוס' וגבי שבת ויום חול נמי מצי למשכח שתי חתיכות כגון שעשה מלאכה ביה"ש דספק יום או לילה וגם איקבע איסורא שעשה מלאכה ביה"ש קרוב למוצאי שבת דאיקבע איסורא רק דלמה שכתבו