נחלת יהושע רז

החטא. הרי הוא בתורת כפרה ונמחל החטא משא"כ בכפר' שקודם החטא. ובזה הי' אפשר ליישב מה המ"ל שכתב המ"ל (פ"ג מה' שגגות ה' ט) ומסתפק אם אכל ביוה"כ עם חשיכה חצי זית ס' חלב וח"ז כ' חלב לאח' שחשיכ' דלכאו' מצטרפי' אך אי אמרי' דיוה"כ במקום א"ת קאי לא מצטרף אך בגמ' (דף יח) אמרינן דעל פלגא דשיעורא לא מכפר ועיין במ"ש רבינו בפ"ח מה' אבות הטומאה וז"ל אכל כחות מכשיעור וטבל ועלה ואכל מעט כו' הרי אין הטבילה מועלת לחצי שיעור ה"נ אין יוה"כ מועיל לחצי שיעור (והוא מהגמ' דכריתות (דף יג) ומיהו יש לחלק ביניהם דשאני טבילה מיוה"כ ולעולם דיוה"כ מכפר על חצי שיעור ומכש"כ דכשיעור אך סוגי' הגמ' דכריתות מוכחת בהדי' דאין יוה"כ מכפר על חצי שיעור וכתב שזה דבר פלא בעיניו ובס' שב הכהן תמה על הרמב"ם מ"ט השמיט דין זה למנין מעילה וכבר השגתי עליו דלדידן דקיי"ל דאין ידיעות ס' מחלקות לחטאו' ליכא נ"מ לענין מעילה ואין למצוא נ"מ רק כמו שכ' המ"ל לענין אשם תלוי גופא כגן אם אכל חצי זית ביוה"כ סמוך לחשיכה וחצי זית ספק חלב לאח"כ דלכאורה יוה"כ מכפר אבל אי אמרינן דכי קא מכפר אכולי' שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר וא"כ מצטרפים ומ"ט השמיטו הרמב"ם: ע"כ נ"ל דמה שכתב המ"ל ודין זה פלא בעיני אינו פלא כל כך דלא עדיפא מחטאת אם הי' אוכל חצי זית חלב והי' מביא עלי' חטאת בודאי דהוי חולין בעזרה ואינו מכפר ואע"ג דאמרינן בשבת (דף עא) איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני כו' לר' יוחנן נמי הא כתיב מחטאתו ונסלח לו הכא במאי עסקינן כגון שאכל כזית ומחצה ונודע לו על חצי זית וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני מהו דתימא ליצטרפו קמ"ל ופירש"י כיון דהאי חצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא הוי כאלו נודע לו על הכל דהא אי הוי מייתי קרבן הוי מכפר בהדי' כו' דפחות מכשיעור לא חשיב כו' פי' ונגרר אחר הזית אבל בלא"ה אין חצי זית בתורת כפרה וכמו דאמרינן בכריתות (דף יג) לא התירו לאכול פחות מכשיעור לירד ולטבול ואם אכל אחר הטבילה מצטרף לחצי זית הראשון. אך ה"מ אם מכפר על עבירה שעשה מתחילה וע"כ כיון שלא נשלם כל הכזית אינו מכפר כמו שאין נשאלים על הנדר אם לא חל אך ה"מ אם המחילה הוא על העבר כמו שכתב המהרי"ט דמחילה מועיל על להבא וכמו דאיתא בנדרים (דף עו) יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכור וא"כ במחילה כיון דמועיל על לעבר מועיל מכ"ש על להבא ואח"כ הקשה המהרי"ט דא"כ בהתרת נדר דהוי נמי מחמת מחילה דאמרינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו א"כ מכש"כ שיועיל שאלה קודם שנדר ותירץ דהתם המחילה על לעבר וא"כ איך תועיל לו על להבא כיון שהמחילה היא על העבר ע"ש בספרי עמק יהושע (דרוש א)

וא"כ כיון שמועיל על להבא בכפרת שעיר המשתלח א"כ בודאי שמועיל לחצי זית נמי כיון דאין התחלה להחטא והא דאמרינן שאין יוה"כ מכפר על פלגא דשיעורא זהו דוקא אהא דמקשה בכריתות (דף יח) איתבי' רבא אכל היום נהנה למחר כו' ואפי' מכאן ועד שלש שנים מניין שהם מצטרפים זע"ז ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עלי' יוה"כ ומשני כי מכפר יה"כ אכולי' שיעורא על פלגא דשיעור' לא מכפר היינו על מעילה שעבר מקמי יוה"כ וע"כ כיון שאין החטא בשלימות שצריכה לכפרה וכמו שכתבו התוס' בשבועות (דף כג) דחצי שיעור ליכא אלא איסור בעלמא וקיל מעשה וע"כ לא מכפר וזהו דוקא בעבירה דלעבר אבל לא בעבירה של יוה"כ ובפרט לאחר שעיר המשתלח שמכפר אף לאח"כ כיון שאינו בתורת כפרה אלא בתורת שאין התחלה לחטא לחול וכמו שהבאתי מהא דנדרים (דף עה) דלר"א מהני הפרה קדם הנדר אם מיחל חלין ובטלין או דילמא שאינו חלין כלל ומסקינן התם ת"ש אמר להם ר"א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין זרועים ועומדים לא כש"כ ש"מ לא חיילין. וכתב הר"ן דודאי בזרעים טמאים הכי דיינינא שלא תחול בהם טומא' דאי חיילי' במאי פקעה (וכן כתב הר"ן שם דלפום ק"ו דר"א הי' ראוי למקוה שיציל ולא יבוא טובל לכלל טומא' ע"ש) וא"כ כיון דמסקינן בפ"י דנדרים שם דלר"א לא חלין פלל. וכה"ג פליגי בערכין (דף כט) דהמוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצא' ושמואל אמר אינה מכור' כל עיקר ואפי' המעות חוזרין וכדמסקינן בגיטין (דף מד) שמעת מיני' דמר שמואל תרתי חדא הא, ואידך כו' דאיתמר המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכור' ויוצא ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר בחדא הדרא זביני ובחדא לא הדרי זביני ופירש"י וא"ת לשמואל במוכר שדהו לא הדרי זביני ואיבד מעותיו במאי פליגי עלי' דרב דהא לרב נמי כו' דאילו לרב המכר מכר ואם קנה עמה נכסים שאין להם אחריות נקנים במכירה זו בלא משיכה ולשמואל אינו מכר והמעות מתנה נינהו ואין נכסים שאין להם אחריות נקנים עמה במכיר' זו בלא משיכה. ומסיק דכי שמואל אינה מכורה ומעות חוזרין והכי קיי"ל ובערכין (שם) אמרינן ולרב לא אמרינן ק"ו כי ה"נ והתניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נער' וא"כ כיון דקיי"ל דלא הוי מכורה כלל א"כ יש נ"מ בין אם מכר קודם היובל שהמכיר' הוי מכיר' וביובל יוצא' ובין אם מכר ביובל שאינה מכור' כל עיקר. וכן בנדרים אם הפר לאחר הנדר חל הנדר אלא שמופר אח"כ ואם הפר קודם הנדר לדברי ר"א אינו חל כלל וע"כ הי' אפשר לומר דהא דאמרינן דיוה"כ אינו מכפר על פלגא דשיעורא היינו לענין החטא שהי' מקודם יוה"כ שזהו בתורת כפרה וע"כ כיון שלא נשלם השיעור אינו בתורת כפר' אבל אם בתורת שלא תחול החטא כלל א"כ מכש"כ דמהני לענין ח"ש ולפ"ז מתיישב קושי' המ"ל דאמאי לא הביא הרמב"ם דכי קא מכפר יוה"כ על כולי' שיעור' על פלגא דשיעור' לא מכפר ונ"מ אם אכל ביוה"כ עם חשיכ' חצי זית ס' חלב וחצי זית ספק חלב לאחר שחשיכ' דמצטרפים לענין א"ת דאי אמרינן דיוה"כ מכפר על ח"ש א"כ תו לא מצטרפי ואי אמרינן דיוה"כ לא מכפר על פלגא דשיעור' לא מצטרף וליכא נ"מ אחרת כמו שהשגתי על ס' ושב הכהן דלפי"ז כיון דאכל ביוה"כ עצמו ובפרט בסוף יוה"כ דאינו מתחיל החטא לחול כלל בודאי דמכפר על ח"ש מכש"כ דכולי' שיעור' כיון שאינו מתחיל החטא לחול כלל וע"כ לא הביאו הרמב"ם הא דיוה"כ אינו מכפר על ח"ש

[ועוד הי' נראה לי לומר דהא דאמרינן בכריתות (ד' יח) א"ל רבא בר רב חנן לאביי. ומה אילו אכל כזית חלב בשחרית ביוה"כ. וכזית חלב במנחה ביוה"כ. ה"נ דמחייב שתי חטאות. א"ל אביי ומאן לימא לן דיוה"כ מכפר כל שעתא דילמא כולי יומא מאורתא א"ל רבה בר חנה תרדא הרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר ובירושלמי (ספ"ח דיומא א"ר יוחנן זו דברי ר' אלעזר בן עזרי' ור' ישמעאל ור' עקיבא אבל דברי חכמים אם אין שעיר היום מכפר כיצד הוא מכפר. ר' זעירא אמר כל שהוא. ר' חנניא אומר בסוף מה מפקא מביניהון מת מרד על דעתי' דר' זעירא כבר כיפר. על דעתי' דר' חנני' לא כיפר א"ר זעירא מתניתא מסייעא לר' חנני' חומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וביוה"כ מה שאין בשעיר שיוה"כ מכפר בלא שעיר. והשעיר אינו מכפר אלא ביוה"כ חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ מכפר משתחשך א"ר חינא איתתבת קומי' ר' ירמי' ואמר תיפתר שהו' בדעתן להביא שעיר ולא הביאו. ר' יוסי בר בון בעי ואין הקב"ה רואה את הנולד ויכפר מיד

ובמ"א ביארתי דזהו הא דאמרינן בסוף יומא (ד' כה) אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה' שזהו כנגד ב' הדיעות דבהזאה אמרינן בזבחים (ד' פ) דלדברי ר"א דאמר הזאה כ"ש מטהרת הזאה אין צריכה שיעור היינו אי אמרינן דיוה"כ כל שהוא מכפר ועיין בזבחים (ד' צג)