נחלת יהושע רד

יש לדקדק הא דכתיב עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי ואמאי אמר ב' פעמים הם. ויובן ע"פ מאי דאיתא בנדרים (דף סה) אמר שאיני נושא לפלונית שאבי' רע א"ל מת או שעשה תשובה כו' אמר ר"ה נעשה כתולה נדרו בדבר ור' יוחנן אמר כבר מת וכבר עשה תשוב' מתיב ר' אבא קונם שאיני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר לא מפני שכעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא שהנדר טעות בשלמא לר"ה דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר תנא תולה נדרו בדבר ותנא נדר טעות וכתב הר"ן והא דלא אמרינן בסיפ' גבי כעורה ונעשית נאה כו' ה"ט משום דאדם רע עשוי לעשות תשוב' ועשוי למות הילכך אומדין דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאבי' רע קאמר משא"כ באשה כעורה שאין עשוי' להיות נאה הילכך לא הי' בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה. הרשב"א ז"ל, אי נמי אי אמר הכא שאני נושא אשה פלונית שהיא כעורה כדקתני שאבי' רע ה"נ דמשמע כל זמן שהיא כעורה אבל הכא כיון דלפלוני' כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר כו' עכ"ל וע"ז אומר ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי שאם הי' אומר סתם עם תועי לבב ולא ידעו דרכי לא יבאו אל מנוחתי לא הי' משמע כתולה נדרו בדבר והוי דומי' שאיני נושא לפלונית כעורה אבל אמר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי ע"כ הוי דומי' דאינו נושא לפלוני' שהיא כעורה וע"כ אם עשו תשוב' באפי נשבעתי וחוזרני בי אך לדעת הר"ן יש חילוק בין כעור' ונעשה נאה שלא שכיח משא"כ ברע ועשה תשוב' ובזה ביארתי במ"א הא דלא יליף ר"א בחגיגה (דף י) היתר נדרים מהא דיליף ר' יהושע שנאמ' באפי נשבעתי וחזרתי בי ועוד דהא כתבו התוס' דזה קאי על דור המדבר דיש להם חלק לעוה"ב ור"א ס"ל בסנהדרין (דף קי) דיש להם חלק לעוה"ב אך אפשר לומר דהתם גרסינן ר' אלעזר מדאמר תחיל' דברי ר"ע ואח"כ ר"א אומר אבל מ"מ אמאי לא יליף ר"א מהא דר"י וא"כ צריכין אנו לומר כמו דאמר רבא התם אי מדר' יהושע דילמא הכי קאמר באפי נשבעתי ולא הדרנא בי. אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר עוד משום דהוי כתולה נדרו בדבר ובתולה נדרו בדבר אמרינן דא"צ היתר כלל וכמו שכתב הר"ן בשם הירושל' ע"ש והא דלא קאמר רבא הכי הוא משום דס"ל כר' יוחנן דדוקא כבר מת וכבר עשה תשוב' כר' יוחנן דהוי הנדר טעות אבל בלא"ה לא אמרינן דהוי כתולה נדרו בדבר] וע"ז כתיב היהפוך כושי עורו כו' כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע פי' שהרע שבכם א"א להפוך כמו דלא שכיח שכעור' יהי' נעש' נאה וה"נ כן אתם תוכלו להטיב כו' וכמו שביארתי ודו"ק

נחזור לענין הראשון למה שביארתי דעת הירושל' דאפי' בטומא' בעינן נמי שידע הטומא' שהוא טבל וצריך שיטביל תחיל' על החמורות וע"כ ס"ל לר"מ דצריך שיתודה עויתי פשעתי חטאתי וכמו שביארתי לעיל אבל כבר ביארתי בספרי ע"י לשיטת הש"ס דילן על הא דאמרינן אשריכם ישראל כו' ואומר מקוה ישראל ה' שבמקוה א"צ דעת והוי כמו מחוסרי כפרה שאחר יכול להביא עליו שלא מדעתו וה"נ במקוה וכמו דאמרינן בחולין (דף לא) אי דאטבלה חבירת' כוונה דחבירת' כוונה מעליותא היא וע"ז אומר אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין כו' ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שהכונה שהקב"ה מתכוין לטהרינו עולה לנו לטביל'

וכמו דאית' בירושל' (רפ"ב דסוט') בעל' מהו שיפריש עלי' חוץ מדעת' ייבא כיי דר' יוחנן ארבע' מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעתן ואלו הן הזב והזבה והמצורע והיולדת והכא סוט' קטנ' לית את יכיל דמר ר"י קטנה שזינת' אין לה רצון לאסור על בעל' כו' א"ר אבין מכיון דכתיב ושמחת אתה וביתיך והוא מעוכב מלשמוח עמה מפריש עלי' חוץ מדעתה ר' אחא בשם ר' אילא אינו מפריש עלי' עולת העוף אלא חטאת העוף מפני שהוא מכשירתה לאכול בזבחים תני אינו מפריש עלי' אלא דבר שהוא מתירה לה בזה א"ר יוסי אין לך אלא זה ופי' הק"ע שמדחה להא דר' אבין ומשני מכיון שהוא מעוכב לשמוח עמה כמו שהוא מעכבה לאכול בזבחים ואפשר לומר כמו שראיתי בס' וש"ה שכתב שמדברי הר"ן בנדרים (דף לה) שכתב וקרי להו מחוסרי כפר' משום שאסורים ליכנס במקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן והני כיון דאין קרבנן בא לכפרה א"צ דעת כו' ע"ש וכתב שמדברי הר"ן יש להסתפק היכי שיש עלי' חמש זיבות ודאו' שמביא' קרבן א' לאכול בקדשים והשאר עלי' חובה אם יכול האב להביא עלי' את השאר ואם נאמר הטעם משום דאין קרבנ' בא על חטא ואינן לכפר' א"צ דעת א"כ אפי' יש עלי' כמה זיבות ודאות יכול האב להביא עלי' משום שאין קרבנ' בא לכפר' דידיע' לא בעינן אלא בקרבן שיש בו כפר' וכמו שכתב הר"ן אבל בקרבן שאינו בא לכפר' א"צ דעת אבל אי אמרינן דעיקר הטעם משום דצריך להאכילן בזבחים א"כ כיון דאמרינן בכריתו' (דף ח) שאם יש עלי' חמש לידות ודאות וה' זיבות ודאות מביא' קרבן ואוכלת בזבחים ואין השאר עלי' חובה ואמרינן שם דר"ע מדמי להון לטבילות דמאן דמחייב ה' טבילות כיון דטביל חדא זימנא אטהר. ולפ"ז אינו יכול להביא עליהם שלא מדעת' כיון דאינה מעוכבת בזבחים וע"ש שהאריך בזה אבל לי נראה דעיקר הטעם משום שאינם באים לכפר' וכיון שאינו בא לכפר' א"צ דעת וע"כ אפי' אינ' מעוכב' מלאכול בזבחים נמי יכול להביא דאל"ה תקשה דהא אינו מעכב רק החטאת אבל העולה אינה מעכבת וא"כ אמאי יכול להביא אף עולת יולדת שלא מזעתה

וכן נרא' לי שזהו הטעם של הירושל' שאומר ר' אחא בשם ר' הילא אינו מפריש עלי' עולת העוף אלא חטאת העוף מפני שהוא מכשירתה לאכול בזבחים. אלמא דדוקא חטאת העוף מפני שהיא מעכבת אבל לא עולת העוף דכיון שאינ' מכשירתה לאכול בזבחים אינו יכול להביא וא"כ כש"כ דבחמש זיבות ודאית דכיון שאין השאר עלי' חובה אינו יכול להביא שלא מדעת'. ואפשר עוד לומר דע"כ מביא' דוקא חטאת העוף מפני שהיא מכשירתה לאכול בזבחים והיינו כמו דאמרינן בפ"ק דמנחות (דף ד) א"ר ירמי' מצינו שחילק הכתוב בין מכפרין ומכשירין מכפרין אית דאתי בהו אחר מית' מכשירין לית בהו דאתי לאחר מית' דתני' האשה שהביא' חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה עולתה ומת' לא יביאו יורשין חטאת' ופירש"י וחטאת יולדת מכשיר הוא כדאמרינן פ' דם שחיט' (דף כו) מפני שמכשרתה לאכול בקדשים ומדחטאתה להכשיר עולתה לכפרה כדכתיב בעולת יולדת א' לחטאת וא' לעולה אלמא מכפרין קריבי מכשירי לאו קריבי כו'

ומזה יש לדחות מה שהבאתי בספרי ע"י (דרוש ח) מה שכתבו האחרונים דהא דמביא לאחר מית' הוא מטעם דמחוסרי כפר' לא בעינן דעת וע"כ יוכל להביא אחר מית' אבל בעולת ראי' דבעינן דעת ע"כ פסק הרמב"ם דדוקא אם הפרישתו מחיים אבל במחוסרי כפר' דלא בעינן דעת ע"כ יוכל להביא לאחר מית' נמי אפי' לא הפרישתו מחיים דהא לכאורה הוא בהיפוך דחטאת יולדת דהוי ודאי מכשיר ובזה כ"ע מודו דלא בעינן דעת ואפ"ה אינו מביא לאחר מית' משום דהוי מכשיר ומכשירין אינם באים לאחר מית' ועולת יולדת לדעת הירושל' בעי דעת משום דהוי בתורת כפרה כמו שביארתי ואינה מכשירתה לאכול בזבחים דהיינו שאינו בתורת מכשיר אלא בתורת כפרה ואפ"ה באה לאחר מיתה. ועיין בח"א (סי' ה) ואפ"ה צריך להבין דאם עולת יולדת בעי דעת א"כ איך בא לאחר מיתה הא מ"מ ליכא דעת בעלים ואפשר דמוקי לה בשהפרישה מחיים. ועוד נרא' לי כמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש ח) על הירושל' (רפ"ח דפסחים) אר"י ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן חוץ מדעתם ואלו הן הזב והזבה כו' לית הדא פליגא על ר' אלעזר דר"א אומר אדם שוחט פסחו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו פי' לית הדא פליגא על דר' אלעזר כו' אלמא דבפסח בעינן דעת ואעפ"כ אדם מביא ק"פ על בניו ובנותיו הקטנים אלמא אע"ג דמביא על בניו הקטנים בעינן דעת וה"נ מקשה הש"ס דילן בנדרים (דף לו) אלא מעתה יביא פסח כו' וע"ש מה