נחלת יהושע רג

מגע זב כזב או דילמא כיון שהוא ע"י מגע הרי הוא כטמא מת וע"ז מוכיח דא"כ הא דונשא אהרן את עון הקדשים ולא עון המקדישים במאי מוקי לה אם בטמא מת הרי לדעתי' דרומאי אינן מחלל משום דהותר בצבור וע"ז אומר וכי דם זב אלא שנוגע בזב וע"ז מוכיח דמגעי זבין לא הותרה בצבור דאם הותר בצבור כמו טמא מת א"כ אינו מחלל עבודה כמו בטמא מת לדעתי' דרומאי וא"כ במאי מוקי לה אבל לדידן לא קיי"ל הכי דהא לדידן סבירא לן דאפילו טמא מת אם עבד חילל ועיין בש"ס דילן בזבחים (דף כב) אמרו זקני דרום כו' וא"כ כיון דס' טומאה דהותר ברה"ר ילפינן מהא דטומא' הותרה בציבור ע"כ אינה אלא בטומאת מגע אבל לא בטומאת ראי') והטעם דטומאת מגע הוא ע"י סיבה חיצוניות אבל טומאת ראי' הוא טומאת עצמו וע"כ בטומאת עצמו מחזקינן למפרע נמי

ובזה יובן הא דכתיב (ירמי' יג) הלא ברוב עונך נגלו שוליך פי' כמו דאמר טומאתה בשולי' וכמו שביארתי שם בספרי על ענין המדרש אילו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם דהיינו שמתעוררת הטהרה למפרע עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין טומאתה בשולי' פי' שמחזיקין הטומא' למפרע כיון שהוא בבחי' טומא' עצמית וחסרון בגוף דמחזקינן למפרע. ובזה יובן המדרש האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים הכתוב קורא אותה דוה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשינו כמה ימים וכמה שנים עאכו"כ שנקראו דוין ולכך נאמר ע"ז הי' דוה לבינו פי' בבחינת דוה כמו נדה שמחזיקין הטומא' למפרע פי' בבחי' טומאת ראי' שמחזקינן למפרע (ואף שטומאת מעל"ע הוא דרבנן מ"מ חיישינן למפרע מדרבנן בתרומ' וקדשים אלמא דמספקינן בטומא' שלמפרע)

אך שעדיין צריך להבין מה שאומר ב' או ג' ימים הלא בעינן לזבה דוקא שלש' ימים ומהו זה שאומר ב' או ג' ימים. ובספרי ע"י שם ביארתי דוה שאומר ב' או ג' ימים הוא כמו דאמרינן בפ"ז דפסחים (דף פא) דלר' יוסי משכחת לה זבה גמורה בשופעת או כגון שראתה שני ביה"ש וכמו שפי' רש"י שם דבשני ביה"ש איכא טומאת ג' ימים רצופים והוא קצת דוחק. ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מאי דאמרינן בנדה (דף סח) איתמר נדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצא טמא' וביה"ש לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמא' רב אמר זבה ודאי ולוי אמר זבה ספק. רב אמר ובה ודאי כיון דמעיקרא נמצאת טמא' ועכשיו נמצאת טמא', טמאה ודאי ולוי אמר ספק זבה אימר פסקה ביני וביני. אלמא דס"ל לרב דכיון שמצאה עצמה תחיל' שהיא טמא' ואח"כ נמצא עוד שהיא טמא' מחזקינן טומא' כימים שבנתיים. והכי אמרינן בירושלמי (פ' כיצד) יצא ביום הראשון ונגח בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח תפלוגתא דר"א ב"א ור"ה דאתפלגין נדה שבדקה עצמה ביום ראשון ומצאת טמא' ובשני לא בדקה בשלישי בדקה ומצאתה טמא' ר"א ב"א בש"ר נדה ודאי ר"ה בש"ר אמר נדה ספק אמר ר"ה תמן הוינא ברישא ותמן הוינא בסיפא ותמן הוינ' באמצעית' כו' וכתב הפ"מ שהרמב"ם פסק דהוי זבה ודאי וכתב וז"ל ומיהו למאי דמדמה הכא דינא דמועד לדינא דזבה א"כ למ"ד התם זבה ודאי במועד נמי דינא הכי אלא מדחזינן בגמ' דילן לא נחית להכא ואע"ג דבדין הדילוג מדמי לה לענין הווסת בב"ק (דף לז) נגח שור יום ט"ו בחודש זה ויום ט"ז בחודש זה ויום י"ז בחודש זה פלוגת' דרב ושמואל דאיתמר ראתה יום בחודש זה ויום י"ו בחודש זה ויום י"ז בחודש זה, רב, אמר קבע לה ווסת ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג מ"מ לענין האי דינא הוא בכלל מה שאמרו דאין נעשה מועד עד שיעידו בו ג' ימים זה אחר זה ולפיכך לא פסק הרמב"ם כהך דמשמע הכא עכ"ל ולכאורה לא מצינו להדי' בגמ' דילן סתירה לזה. אך דא"כ אמאי אמרינן בב"ק (דף כד) דהעידו שנים בראשונ' ושנים בשני' בשלישית הרי ג' עדיות והם עדות אחת להזמה והשתא אי הוי ס"ל להש"ס דילן כהירושל' הא בלא עדות אמצעים נמי הוי מועד ודו"ק. ועוד אפשר לומר דאין ראי' מהירושל' דהירושל' לטעמי' אזיל שסובר דהוי מועד ע"פ אומדנא אע"ג שלא הי' בפועל המעשה כמו דאמרינן בירושל' (פ"ג דב"ק ה"ג) מכיון שהרג אדם א' אינו מועד כו' ר' יוסי בר"ח אמר כשרדף שלש רדיפות והן משערין שיש ברדפו נגיחה א"כ אזלינן בתר אומדנא וע"כ כיון דהוי חזקה לענין נדה הוי נמי חזקה למועד אבל לפי שיטת הש"ס דילן בב"ק (דף מא) דאומדנא לאו כלום הוא וכמו דאמרינן שם אמר רבה כגון שאמדוה לשלש' בני אדם רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא. אלמא דבעינן המעשה בפועל וא"כ ביום האמצעי לא בא המעש' בפועל אלא אומדנא וחזקה שאם הי' יוצא הי' נוגח ואומדנא לאו כלום הוא. ועוד אפשר לומר כיון דמיבעי' לן בב"ק (דף כד) אי ליעודי גברא בעינן אי ליעודי תורא ואי ליעודי גברא בעינן בעינן שיודיעוהו בכל הג' ימים וביום השני לא הי' יכול להודיעו כיון דלא אתחזק אלא ביום הג' וע"כ לא פסק הרמב"ם כהירושלמי

הרי נתבאר דבטומא' שע"י ראי' כיון שנתקלקלה ורואת מחזקינן טומא' בימים שבנתיים נמי. והטעם הוא דהא מחזקינן טומא' למפרע דאי לא הי' מחזקינן טומא' למפרע לא הי' מצטרפין כל הג' ימים דהא הוי לי' שימור וכמו דמקשה הש"ס בפסחים (דף פא) ובנזיר (דף טו) דלר' יוסי דאמר מכאן ולהבא הוא מטמא זבה גמורה היכי משכחת לה כיון דכל יום הי' שימור לראשון אלא ודאי דאמרינן דלמפרע הוא מטמא וע"כ אגלאי מילת' למפרע דלא הוי שימור וע"כ כיון שמחזקינן על למפרע ע"כ אפי' לא בדקה בימים שבנתיים נמי מחזקינן על למפרע

ובזה יתיישב המדרש ע"ז הי' דוה לבינו ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים שבאמת צריך ג' ימים אבל אפשר שתוחזק ע"י ב' ימים להיות זבה דהיינו שאם ביום אמצעי לא בדקה עצמה הכתוב קוראה אותה זבה (דהא קיי"ל כרב דהוי זבה ודאי) אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשינו על אחת כו"כ פי' אף שבודאי הי' כמה זמנים בנתיים שאין אנו רואים עון בגלוי אך כיון שפירשנו זמן הרבה כל כך אע"פ שאין אנו רואים ומרגישים לפרקים עון בגלוי אך כיון שאח"כ מרגישים אנחנו שאין אנו עדיין מתוקנים ע"כ מחזקינן הרע ל למפרע כמו בזבה שהוא טומא' יוצא מגופה מחזקינן הראי' למפרע וע"ז אומר על זה הי' דוה לבינו פי' כמו זבה שמטמא' ע"י ראי' למפרע. ובזה ביארתי במ"א המדרש אילו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ועכשיו אתם קורין טומאת' בשוליה לכאור' מה שייכות הוא חטא לטומא'. אך הענין הוא שאלו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם כו' שמזה מוכת שטומא' הותרה בציבור וכמו דאמרינן ביומא (דף ז) אמר לו ר"ש כה"ג ביוה"כ יוכיח שאינו על מצחו ומרצה אמר לו ר' יהודה הנח לכה"ג ביוה"כ שטומא' הותרה לו בציבור וא"כ לפי מאי דקיי"ל כר' יהודה דאם אינו על מצחו אינו מרצה א"כ מוכח מזה שטומא' הותרה בציבור ולא בבחי' דחי' וע"ז אומר המדרש אילו זכיתם הייתם קורין בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם כו' שמזה מוכח שאין הטומא' חוצצת וטומא' הותרה בציבור עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים טומאתה בשוליה דהיינו כמו הנידה וא"כ הוא בבחי' ראי' דהיינו טומאת גופו וזה לא הותרה

וא"כ נתבאר שאומר ע"ז הי' דוה לבינו דהיינו בבחינת טומא' שמגופ' ע"פ הראי' ע"כ מחזקינן הרע למפרע וכמו שביארתי לעיל ובספרי ע"י על הא דכתיב היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע דהיינו שהרע נשרש בקרביכם ואין אתם יכולים לעקור הרע כמו שהכושי אינו יכול להפוך עורו ונמר חברבורותיו כן תוכלו להטיב למודי הרע ובזה יתבאר הכתוב (תהלים צה) ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי. ולכאורה