נחלת יהושע רב

טומאה וכמו דאיתא במדרש אילו זכיתם הייתם קורין בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם ועכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין טומאתה בשולי' דהיינו בבחי' טומאה וע"כ צריך להתוודות תחילה על החמורו' ואח"כ על הקלו' וחכ"א שאין אנו צריכים להחזיק עצמינו שהחטאים הם בבחי' טומאה אלא בבחי' החטא וע"כ אומר חטאתי עויתי ופשעתי לפניך בכדי שלא ליתן מקום למדת הדין לקטרג ע"כ אנו אומרים חטאתי עויתי ופשעתי וכן חטאו עוו פשעו לפניך עמך ב"י [ואפשר לפרש בזה הירושלמי (פ"ו דיומא ה' ב) בא לו אצל שעיר המשתלח כו' וכך הי' אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך ב"י תני בר קפרא עוו פשעו וחטאו שלא להזכיר גניין של ישראל והק"ע נדחק מאוד בפירושו ולי נראה דצריך להגיה תני בר קפרא חטאו עוו פשעו לפניך דאי הגירסא כמו שהוא א"כ מאי הוסיף על המשנה ועיין במשנה ובתיו"ט אלא ודאי דהגירסא חטאו עוו פשעו לפניך וע"ז אומר שלא להזכיר גניין של ישראל פי' שזהו גניין של ישראל שהחטאים הוא בבחי' טומאה וצריך להתוודות על החמורה תחילה דאלא"ה לא עלתה הטבילה כלל ובשלמא אם מתודה על עצמו וכן בכה"ג המתודה על עצמו אפשר לומר דמתוודה תחילה על החמורה בבחי' טומאה אבל הכא שמתוודה בעד כל ישראל ע"כ אומר חטאו עוו פשעו לפניך עמך ב"י ואינו מוכרח ובמ"א יתבאר] ואם הקב"ה רואה שהחטאים הם בבחי' טומאה ומקוה ישראל ה' ע"כ מטביל לטומאה חמורה תחילה כמו שנאמר ומפשעיהם לכל חטאותם וע"ז אומר אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כו' שנאמר מקוה ישראל ה' פי' שאם הוא רואה שהחטאים והעוונות הם בבחי' טומאה אז הוא מטביל תחילה על החמורה ואח"כ על הקלה אך אם ישראל אינם טובים הרי נשאר הטומאה החמורה ולא עלתה לה טבילה ע"ז אומר אילו זכיתם הייתם קורים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם ועכשיו שאי אתם זוכים אתם קורים טומאתה בשולי' פי' שנשאר הטומאה בשולי'

וביותר ביאור להבין כמה החטא גורם עד שנעשה בבחי' טומאה יובן ע"פ מאי דאיתא במדרש והבאתי בס' ע"י (דף טו) ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים הכתוב קורא אותה דוה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשינו כמה ימים וכמה שנים עאכו"כ שנקראו דוין לכך נאמר על זה הי' דוה לבינו והענין הוא כמו שביארתי בספרי ע"י (שם) החילוק שבין פסולו בגופו לפסולו מאחרים דבפסולו בגופו כגון מקוה ובעל מום תפסינן החסרון למפרע משא"כ בב"ג וב"ח שפסולו מאחרים דבעינן עדות לא אמרינן דאגלי מילתא למפרע כמו דמוכח בקידושין (דף סו) ע"ש שהארכתי בזה וביארתי בזה הכתוב היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע הלא ברוב עוניך נגלי שוליך פי דאתגלי בהתא ונגלה הרע עד שתופסין הפוסל למפרע מפני שהרע הוא באופן כמו שהכושי אי אפשר להפוך עורו כן הרע נגלה לעין כל ע"ש באריכות

ועוד אפשר לבאר ע"פ מה שכתבו התוס' בריש נדה (דף ב) לענין טומאת מעל"ע דטמא למפרע אפי' בר"ה משום דלא גמרינן מסוטה אלא טומאת מגע ולא טומאת ראי' לכך מטמא אפי' ברה"ר [והנה הרשב"א בחידושיו לנדה כתב הטעם הא דגזרו טומאת מעל"ע בין ברה"ר בין ברה"י וכתב וז"ל ויש לי לומר דטעמא דמילתא משום דלא ליהוי מילי דרבנן כחוכא דהכא כיון דאשה זו ודאי נגעה בין בטהרות דרה"י בין בטהרות דרה"ר וכשנגעה מעיקרא בטהרות דרה"י טמאתה אלמא דטומאה מוחזקת וא"כ כשחזר ונגעה בטהרות ברה"ר איך אתם מטהרים אמש טמאה ועכשיו טהורה טומאה דמעיקרא היכן פרחה וא"ת והלא יש לנו כיוצא בה במעל"ע עצמה דאילו נגעה בדבר שיש בו דעת לשאול טמא ובדבר שאין בו דעת לשאול טהור אע"פ שנגע בזה ובזה לא היא דהתם מימר אמרו גזה"כ הוא שלא יהא דבר שאין בו דעת לשאול מקבל טומאה מן הספק אלא מן הודאי וכל דבר שהוא מצד המקבל אינו נראה כחוכא מידי דהוי קצת אפשוטי כלי עץ ופשוטי כלי מתכות שאלו מקבלין טומאה ואלו אין מקבלין טומאה וכן כיוצא באלו ע"כ ולכאורה קשה דהא מצינו כה"ג בדאורייתא (טהרות פ"ו) המסוכן ברה"י והוציאו לרשות הרבים והחזירו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא כשהיא ברה"ר ספיקו טהור ר"ש אומר רה"ר מפסקת וא"כ מצינו דזה המת בעצמו ברה"י מחזיקין אותו לטמא ודאי ואעפ"כ ברה"ר טהור והכא נמי במעל"ע שבנדה דכוותי'

ואפשר לתרץ ע"פ מה שכתב הקצה"ח בש"ש (ש"ד פ"ד) דר"ש אזיל לטעמי' דקא סבר דברה"י תולין כמו דאמרינן בנדה (דף ב) ר"ש אומר ברה"ר טהורות ברה"י תולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה רבנן סברי כי סוטה ספק מה סוטה ספק היא ועשאוה כודאי כו' ור"ש התם יש רגלים לדבר וע"כ אמר רה"ר מפסקת שכיון שברה"ר אתה אומר שהוא טהור ע"כ אף למפרע טהור שכיון שאתה אומר שהוא חי. א"כ מעיקרא נמי חי הוא אבל לת"ק שאומר דשניהם היינו ודאים דברה"י טמא ודאי וברה"ר טהור ודאי אין ודאי מכריע את הודאי וא"כ הכא במעל"ע שבנדה שתולין ברה"י וא"כ אם הלכה אח"כ בר"ה שטהור ודאי א"כ ברה"י נמי הי' טהור ודאי שהודאי מכריע את הספק ובזה כ"ע מודו אפי' הת"ק נמי דלא פליגי אלא התם דלהת"ק הוי שניהם ודאים וע"כ גזרו במעל"ע אף ברה"ר כמו שכתב הרשב"א]

עכ"פ יותר טוב הוא כמו שתירצו התוס' דלא ילפינן מסוט' אלא טומאת מגע ולא טומאת ראי' ואע"ג שהתוס' בסוטה (דף כח) כתבו טעם אחר הא דמחלקינן בין רה"ר לרה"י לא משום דילפינן מסוט' אלא כמו דאמרינן בירושלמי ומפני מה ס' רה"ר טהור אמרו לו מצינו שהציבור עושין הפסח בטומא' בזמן שרובו של ציבור טמאים אם טומא' ודאית הותרה לצבור ק"ו לס' כו' ע"ש. וכן כתב הרמב"ם בפט"ז מה' אבות הטומאו' וז"ל מפני מה טהרו חכמים ס' טומא' ברה"ר שהרי הציבור עושין הפסח בטומא' בזמן שהטמאין מרובין, אם טומא' ודאית נדחי' מפניהם ק"ו לס' כו' ע"ש וא"כ מניין לנו לחלק בין טומאת מגע לטומאת ראי' אך אעפ"כ ניח' שפיר ע"פ מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' ק"פ) פסח שהקריבו בטומא' ה"ז נאכל בטומא' כו' ואינו נאכל כו' אלא לטמאי מת כו' ולכיוצא בהן מטמאי מגע טומאות אבל הטמאים שהטומא' יוצא עליהם מגופן כגון זבים וזבות נדות ויולדות ומצורעים לא יאכלו ממנו כו' וכתב הכ"מ ומשמע לרבינו דלא מיעטה המשנה אלא דוקא הני טמאים שטומא' יוצא מגופן אבל שאר טמאים שאין טומא' יוצא' מגופן יאכלו והכי אמרינן בפ"ה דבכורות (דף לג) על משנה זו דפליג רחמנ' בין טומא' יוצא' מגופו לאינו יוצא מגופו כו'. ולי נראה ראי' מפורשת יותר מהא דאמרינן בכריתות (דף י) כי תני' ההיא בפסח הבא בטומא' ומי אכלה והתנן פסח הבא בטומא' לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות כו' קא סבר טבול יום דזב כזב דמי אי הכי ביום מ' נמי לא חזי קא סבר מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי פי' והוי רק כמו טומאת מגע וע"כ הותר בציבור. וכמו שכתבו התוס' בפ"ב דזבחים (דף יו) ומפרש הרב ר' חיים דנ"מ לענין פסח הבא בטומא' דתנן לא יאכלו ממנו זבין וזבות דלמ"ד מחוסר כיפורים דזב כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו דלא אשתראי בצבור אלא טמא מת וה"ה טמא שרץ דאין טומא' יוצא מגופו כו'. ומ"ד לאו כזב דמי שוחטין והכי מוכח בהדי' בפ"ב דכריתו' (דף י) אלמא דאי אמרינן דטבול יום דזב לאו כזב דמי הותר גם כן בציבור. ובזה שגה הק"ע שכתב בפ"ק דסוט' שזהו הוכחת הרמב"ם דכל הספיקות מדבריהם דאל"ה אין ראי' רק לטומאת מת אבל לא בשאר ספיקות ולפי מה שהוכחתי כל הטומאת שע"י מגע דמי לטמא מת

[והא דאמרינן בירושלמי (פ"ז דפסחים) על דעתן דרומאי מגע זב כזב נשמעינה מן הדא דאמר ר"א בשם ר' הושעי' ונשא אהרן את עון הקדשים עון הקריבים ולא עון המקריבים כו' הדא אמר הי' הצבור מגעי זבין ומגעי זבות אינן עושין בטומא' זהו דוקא לטעמ' דרומאי דטמא מת אינו מחלל מחמת שהותרה בצבור וע"ז בעי אם