נחלת יהושע רא

ואת מי אביא תחתיהם שעיר המשתלח לא סגי דלא מעייל אמר לו ר' שמעון והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה אהרן ובניו סומכים בו אמר לו אף זה אהרן ובניו מתכפרים בו כו' ע"ש ואפשר לומר הא דאין סמיכה בציבור הענין הוא דעיקר הסמיכה הוא מה שמתודה בשעת הסמיכה וכמו דאמרינן ביומא (דף לו) ת"ר כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו כו' והסומך עומד כו' ומניח ידיו בין שתי קרנות של זבח ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ועל עולה כו' ר"ע אומר אין עולה באה אלא על עשה כו' וא"כ איך יתודו כל הציבור על הקרבן ואמרינן במנחות (דף צג) לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה ואיך יסמכו כולם ואם א יסמוך סמיכה בבעלים בעינן וכמו דאמרינן במנחות (דף צג) דאין השליח סומך והטעם שהוא יודע בעצמו החטא שלו ונגעי לבבו ובקשת לבבו מהקב"ה ואיך יסמוך אחר וא"כ צריך להבין איך אהרן סומך בעד כל ישראל הא אינו יודע פרטיות החטא של כל א' בשלמא בפר העלם דבר של ציבור ניחא כמו שכתבו התוס' במנחות (דף צב) שכיון שעל ידיהם נעשה החטא הוי להו בעלים וע"כ מתודים ושופכים לבם על שע"י נעשה החטא ובמ"א הארכתי בזה משא"כ בשעיר המשתלח ובפרט לר"ש דאית לי' דלית להו לכהנים כפרה בשעיר המשתלח אך ע"ז כתי' מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו כיון שהקב"ה יודע החטא והכהן הי' סומך ידו על השעיר והי' אומר אנא חטאו עוו פשעו לפניך הי' מצרף ידיעת הקב"ה בהחטאים לסמיכתו וע"כ הי' סומך ובזה יובן המדרש שאמרה רבקה ליעקב קח לי משם שני גדיי עזים טובים טובים לך טובים לבניך טובים לך שעליהם תקבל הברכות טובים לבניך שעליהם תכפר ביוה"כ והענין הוא שלא יאמר יעקב מה יהי' הפעולה שיברכו אביו הלא הוא אינו יודע שהוא יעקב וכמו שאמר אח"כ אולי ימושני אבי כו' ע"ז אמרה לו טובים לך טובים לבניך כמו שתתברך ע"י מה שיסמוך יצחק אביך את ידיו עליך בברכתו אע"פ שחסר' לו הידיע' שאת' יעקב אעפ"כ הקב"ה יודע שאתה יעקב ומצרף ידיעתו לסמיכת ידו עליך בברכתו וטובים לבניך שעליהם תכפר ביוה"כ שהכהן גדול סומך ידיו על השעיר ומתודה והקב"ה שהוא יודע החטא מצרף ידיעתו להיות מתכפרים ע"י הסמיכה והוידוי. וע"ז אמר אשריכם ישראל לפני מי כו' ואומר מקוה ישראל ה' כו' אף הקב"ה מטהר את ישראל ובזכות זה יחתמנו בספרן של צדיקים גמורים לחיים

דרוש ב לשבת שובה

כתיב שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך. קחו עמכם דברים כו': הנה בספרי עמק יהושע (ד' ח) וכן לעיל בדרוש (ד) ביארתי על הא דגרסינן בסוף יומא אמר ר"ע אשריכם ישראל כו' ואומר מקוה ישראל ה' דיוה"כ מכפר אפי' על לא הודע דומי' דמקוה ע"ש והנה בירושלמי משמע להיפוך דאפי' בטבילה בעינן דעת שידע באיזה טומאה נטמא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דשבועות) נטמא במת וידע ובשרץ ולא ידע אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמירה פי' כיון שידע שנטמא במת הוי ידיעה אע"פ שלא ידע מטומאת שרץ אעפ"כ מתחייב קרבן דהוי ידיעה דקל' בחמור' מישך שייכי והטומאה קלה בטלה אצל טומא' החמור' נטמא במת ולא ידע בשרץ ולא ידע ואח"כ נודע לו על השרץ ואח"כ נודע לו על המת מפני שנודע לו על השרץ תחילה כמו שיש טומאה קלה אצל החמורה או מפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעתה ופי' הפ"מ דזה קאי אליבא דר"א דבעינן שידע באיזה טומאה

ולי נראה שפי' הירושלמי הוא באופן דאמרינן במנחות (דף כד) בעי רבא עשרון שחלקו ונטמא א' מהם והניחו בביסא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא מהו מי אמרינן שבע לו טומאה או לא פי' דכיון שנטמא תחילה אין טומאה שאח"כ פועלת כלום לענין צירוף שיטמא חבירו דהא הראשון שבע לי' טומאה כו' א"ל וממאי שאם נגע בו הזב לבתר מדרס דילמא מקמי מדרס דהוי טומאה חמורה על טומאה קלה כו'

וע"ז אומר הירושלמי דמפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעתה. (ואפשר שזה גרע יותר מאם לא ידע אם במת אם בשרץ דהא הכא לא ידע מטומאת המת כלל. וידיעת דטומאת שרץ לא הוי ידיעה דהא כבר שבע לי' טומאה מטומאת מת ועוד אמרינן שם בירושלמי ירד לטבול מטומאה חמורה ונכנסה לו טומאה קלה עלתה לו טומאה קלה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פטור ופי' אע"ג שלא הי' לו ידיעה מטומאה קלה אעפ"כ טומאה קלה בחמורה מישך שייכא ירד לטבול מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה חמורה פי' והוא לא ידע מהחמורה לא עלתה לו טומאה חמורה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש חייב והקשה הפ"מ דהא לא בעינן כוונה לטבילה והא דאמרינן בחגיגה (דף יח) דטבל לחולין בעי כוונה למעשרות הוא רק מדרבנן כמו דאמרינן בחגיגה (דף יח) ובאמת דברי הירושלמי תמוהים מאוד ואפשר ליישב בדוחק דהא דהוי רק מדרבנן היינו אם הוחזק לחולין דאסור למעשר אבל אם לא הי' כוונה כלל לטבילה בודאי דאסור מדאוריי' וכמו דאמרינן שם בחגיגה ובחולין (דף לא) דחולין לא בעי כוונה אבל לתרומה ולקדשים בעינן כוונה ובלא כוונה לא מהני כלל מדאורייתא וסובר הירושלמי דלא סגי בכוונת הטבילה לחוד אלא דבעינן שידע בשעה שהוא טובל לשם איזה טומאה הוא טובל אך אם טובל לשם טומאה חמורה עולה נמי לשם טומאה קלה אבל אם הוא טובל לשם טומאה קלה לא עלתה הטבילה לשם טומאה חמורה דבעינן כוונה להטומאה עצמה אלא שאם טבל לשם טומאה חמורה ממילא עלתה טבילה לשום טומאה קלה דקלה בחמורה מישך שייכא

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ג דיומא) תנן המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ר' יהודה פוטר מה חלק ר' יהודה על טבילת סרך (פי' שטבילת ב"ק נקראת טבילת סרך) או אפי' טובל מה מועיל (פי' כיון שיש עליו טומאה חמורה וא"כ מה מועיל הטבילה לקלה ובירושלמי (ספ"ג דברכות) מ"ט דר"י משום מה מועיל שהוא טובל או משום שאין שם לטומאה קלה אבל חמורה מה נפיק מביניהון ראה קרי פי' בתחילה ראה קרי קודם הזיבה אין תימר משום מה מועיל מועיל הוא (צ"ל מה מועיל) פי' כיון שיש עליו טומאה חמורה א"כ מה מועיל הוי לית טעמא משום שאין שם לטומאה קלה (פי' שאין זה הטעם) דזה שייך אם הקלה בא אחר טומאה חמורה אמרינן דכבר שבע לי' טומאה אבל חמורה על הקלה חלה כמו דאמרינן בש"ס דילן במנחות (דף כג) אבל אי אמרינן מה מועיל שהוא טובל ע"כ אפי' נטמא תחילה בקלה ואח"כ נטמא בחמורה וא"כ שניהם חלים עליו. אעפ"כ מה מועיל שהוא טובל כיון שעדיין לא טבל על החמורה אלמא דכל זמן שהטומאה חמורה עליו אינו יכול לטבול מטומאה קלה משום מה מועיל שהוא טובל עי' ברכות (ד' כו)

ובזה יתבאר הא דאמרינן ביומא (דף לו) ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל כו' וחכמים אומרים כו' ומאחר שהתוודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתוודה על השגגות אלא כך הי' מתודה חטאתי עויתי ופשעתי לפניך כו' ולכאורה צריך להבין במ"פ ומ"ט דר"מ שצריך להתוודו' עויתי פשעתי וחטאתי הלא דרך המבקש מבקש תחי' הקטנ' ואח"כ מבקש עוד יותר גדולה וכמו שאמרו חכמים וכי מאחר שהוא מתוודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתוודה על השגגות אך הענין הוא כמו שביארתי שיוה"כ נמשל למקוה כמו שאומר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר מקוה ישראל ה' וא"כ לפי שיטת הירושלמי אם יש עליו טומאה חמורה והוא טובל על הקלה לא עלתה לו טבילה אלא שצריך לטבול תחילה על הטומאה החמורה ועולה הטבילה להקלה ג"כ והנה בבחי' החטא יש ב בחינות הא' בבחי' החטא והב' אם פוגם יותר אז הוא בבחי