נחלת יהושע ר

(פ"ח דיומא) כשם ששעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן אף שעיר המשתלח מכפר ניחא לא הודע. הודע לא כן תנינן חייבי חטאות ואשמות שעבר עלי' יוה"כ חייבין וחייבי אשמות תלוין פטורין (פי' וא"כ איך תנן הודע הא על הודע הוא חייב קרבן ודאי וע"ז אין יוה"כ מכפר) א"ר בון בר חייא בין שנתודע בהם. בין שלא נתודע בהם (פי' דקאי על הספיקות בין שנתוודע לו על הס' ובין שלא נתוודע לו על הספק אע"ג דאשם תלוי בעי ידיעה על הספק אפ"ה יוה"כ מכפר אפי' לא נודע לו על הספק) מילתי' אמרה אפי' לא נתודע להן יוה"כ מכפר תמן תנינן על אילו חייבין על זדונן כרת. ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי ולא כבר כיפר יוה"כ ר"ש כו' במורד ביוה"כ (וצ"ל וכן הוא הגירסא בשבועות ולא כבר כיפר יוכ"פ) מילתי' אמרה אפי' לא נתוודע בהם יוה"כ מכפר אלמא דדעת הירושלמי נמי דאפי' לא לא נודע על ספיקו ג"כ יוה"כ מכפר

[ודע דהנה הק"ע מוחק הא דאמרינן בירושלמי שם כשם ששעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן ומוחק הני תיבות דדבר שיש בו חיוב קרבן ובאמת אין צריך למחוק דתנן בספ"ק דשבועות (ה' ז) אחד ישראל וא' כהנים וא' כהן משיח מה בין ישראל לכהנים ובין כהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים ועל טומאת מקדש וקדשיו ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוי של פר מכפר על הכהנים ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים יאות לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן. למה לא תנינן משיח אשכח תני בכהן משיח. הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין אמר ר' יוסי ואפי' תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן נעשה כזדון כמה דתימר בזדון צריך כפרה וכפרת יוה"כ וכא צריך כפרה וכפרת יוה"כ עכ"ל

והנה הירושלמי הזה אינו מובן כלל והפ"מ פי' בזה בדחוקים גדולים כמו שיראה המעיין ע"כ נ"ל שצריך לגרוס ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימים יאות לא תנינן משיח דהירושלמי ס"ל על הא דתנן מה בין ישראל לכהנים ובין כהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו ולמה לא תנן שהם מכפר על הכהנים ועל כהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו אלא ודאי דהפר מכפר על מה ששעיר הפנימי מכפר ושעיר הפנימי אינו מכפר אלא על יש בה ידיעה תחילה ואין בה ידיעה בסוף וכמו דאמרינן בפ"ק דשבועות (ד' ח) אמר קרא לכל חטאתם מכלל דבני חטאות נינהו וע"כ אינו מכפר אלא על שיש בה ידיעה תחילה ואין בה ידיעה בסוף דאתי לכלל קרבן כשיודע לו וכן בירושלמי (פ"ק דשבועות ה' ג) מה חטאתם שנאמר להלן שיש בהם חיוב קרבן כו' וא"כ שעיר הפנימי מכפר על הזדונות ותולה על השגגות דהיינו יש בה ידיעה תחילה ואין בה ידיעה בסוף והכי נמי על מה ששעיר הפנימי מכפר על ישראל הפר מכפר על הכהנים אבל בשעיר החצון אינם חלוקים ישראל והכהנים וא"כ כיון שאין כהן משיח מביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו וכמו דתנן (בפ"ב דהוריות) על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין כו' אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו ואמרינן שם בירושלמי (ספ"ב ה' ב) כיני מתניתא אלא שאין כה"ג חויב על טומאת מקדש וקדשיו ד"ה כו' אלמא דלדעת הירושלמי כ"ע מודו דאין כהן משיח חיוב על טומאת מקדש וקדשיו וכן פסק הראב"ד (בפ"י מה' שגגות) וסמך על הירושלמי ותמיהני על נושאי כליו של הרמב"ם. דלמה לא הביאו הירושלמי הזה דהמשמעות הוא שהראב"ד סמך על הירושלמי הזה דד"ה הוא דהכהן המשיח פטור על טומאת מקדש וקדשיו וכן (בפי"ב דפרה) שאין כה"ג חויב על טומאת מקדש וקדשיו

וא"כ כיון שהוא פטור על טומאת מקדש וקדשיו והפר מכפר דוקא על מה ששעיר הפנימי תולה דהשעיר בא על ישראל והפר בא על הכהנים וע"כ מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן וה"נ בפר וא"כ כיון שהכה"ג אינו מביא קרבן עולה ויורד א"כ אין לו כפרה בפר לענין לתלות על השגגות דדמי לאין בה ידיעה בתחילה והכא נמי לאו בר קרבן הוא וא"כ מוכח דדוקא בדבר שיש בו חיוב קרבן מכפר אשכח תני בכהן משיח (פי' שמצאו ברייתא דתני בה כהן משיח) הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים (פי' שהפר מכפר אפי' על אין בה ידיעה דכיון דהכה"ג מכפר בפר ובכה"ג אין בו חיוב קרבן דהא הכה"ג אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו) אמר ר' יוסי בר' בון ואפי' תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן (פי' שהפר אינו מכפר רק מה ששעיר הפנימי מכפר דהיינו דבר כיש בו חיוב קרבן אעפ"כ א"ש הברייתא דתני כהן משיח דכהן משיח כיון שאינו חייב קרבן עולה ויורד. אינו כמו אין בה ידיעה בתחילה ששעיר החצון מכפר אלא דכיון שאי בו חיוב קרבן כלל נעשה כזדון כמה דתימר צריך כפרה וכפות יוה"כ דהא הפר מכפר על הזדונות ותולה על השגגות וע"כ בטומאת מקדש וקדשיו כיון דאינו מביא קרבן א"כ לאו בר קרבן הוא כלל ע"כ החטא הוא לא גרע מזדונות ויש להם כפרה בפר וע"כ תני כהן משיח אפי' אי נימא דבדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימים ועיין בשבועות (ד' יג) וברמב"ם פי"א מה' שגגות ובלח"מ)

ובזה יש ליישב דקדוק קצת דאמרינן שם בשלמא לר"ש היינו דכתיב תרין וידוין ודם הפר חד כנגד שעיר הנעשה בפנים וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ וחד כנגד שעיר המשתלח אלא לר' יהודה תרין וידוין ודם הפר ל"ל בחד וידוי ודמו סגי א' לו וא' לביתו כדתנא דבי ר' ישמעל כך היא מדת הדין נוהגת מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא חייב ויכפר על החייב וכתבו התוס' משמע שמתכפר הכהנים בב' וידוין א"כ מתניתין דיומא בפ' אמר להן הממונה (ד' לח) דקתני בוידוי ראשון אני וביתי ותו לא. ובשני אני וביתי ובני אהרן לא מתוקמי כר"ש דלדידי' בוידוי ראשון נמי הל"ל ובני אהרן ותימא דהא רבא מוקי לה התם וידוי בשעיר המשתלח כר"ש ומסתמא כל הנהו מתניתין דוידוים אתי נמי כר"ש ויש לומר דאפי' ר"ש נמי מודה שאינו מזכיר בהדי' בני אהרן עד שיראה כזכאי ודקדקו התוס' בדבריהם עד שיראה כזכאי דהא ליכא למימר עד שנעשה זכאי דהא לר"ש הוי תרי וידוין חד כנגד שעיר הנעשה בפנים וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ וא"כ אכתי לא הוי זכאי עד וידוי השני אבל לפי מה שביארתי א"ש בפשיטות דר"ש לטעמי' דס"ל דהכה"ג אינו מביא קרבן עולה ויורד על טומאת מקדש וקדשיו וא"כ לדידי' ליכא חילוק בין אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף ובין יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף דהא תרווייהו לאו בני קרבן נינהו ובפרט לדעת הירושלמי דזהו בכלל זדונות וא"כ מתכפר בוידוי ראשון לגמרי וע"כ מזכיר אח"כ ובני אהרן אחר שהוא נעש' זכאי אעפ"י שמתכפרי' בוידוי ראשון נמי אעפ"כ אינו מזכיר בהדי' בני אהרן לבקש בעדם עד שיודע בעצמו שהוא נעשה זכאי ויש בזה להאריך עוד ובמ"א יתבאר ודוק]

וכיון שנתבאר שיוה"כ מכפר אף על לא הודע בזה יובן הא דאמרינן סוף יומא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שאע"פ שאין אנו יודעים מהחטא אעפ"כ מקוה ישראל ה' וכמו שאנו אומרים אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אתה חופש כל חדרי בטן וכמו שהארכתי בזה בספרי ע"י בדרוש לשבת תשובה אלא שעדיין צריך להבין דמ"מ כיון שהוא כפרה. א"כ בעינן ידיעה בחטא ואמאי מכפר על לא הודע נמי וע"ז אומר ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים פי' מחמת שהוא יודע בחטאינו והוא יודע תעלומות סתרי כל חי ע"כ יוה"כ מכפר (וכמו שביארתי בספרי ע"י ע"פ מאי דאמרינן בחולין (דף לא) אי דאנסה חבירתה ואטבלה כוונה דחבירתה כוונה מעליותא הוא ע"ש) ובזה יתבאר נמי הא דתנן במנחות (ד' צב) כל קרבנות הציבור אין בהם סמיכה חוץ מן הפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח ואמרינן התם ת"ר כל קרבנות הציבור אין בהם סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות כו'