נחלת יהושע קצט

בשבת ושגג ביוה"כ דחייב לר"ע אע"ג דאינו שב בידיעתו דמזיד הוא על השבת דחמור דבסקילה דאפ"ה חמור להו יוה"כ לפי שהוא יום כפרה. ועוד נראה לי דמה דאית' בירושלמי (פ"ו דתרומות) אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית אמר ר' בון בר חייא נעשה כאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד זהו דוקא בתרומ' לפי שיטת הירושלמי דבעינן שיהא כל האכילה בשגגה וע"כ לא מהני אם אמר הריני פורש מן הספק ואיני פורש מן הודאי אבל בשאר איסורין הוי שוגג דהא אינו פורש מחצי זית רק מחמת דהוי ח"ש אבל מכזית פורש וא"כ אם שגג על חלב שהוא שומן הרי הוא שב מידיעתו לגבי כל הזית כולו ואע"ג שאינו פורש מח"ש משום דקיל מעשה כמו שכתבו התוס' בשבועות (דף כג) ולא דמי להא דאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד דהתם אכל החצי זית במזיד של כל הכזית דהיינו שאינו פורש מהל"ת ולא מן הכרת וע"כ בעינן כולי' שיעורא בשוגג אבל לא אם אומר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית תדע דא"כ לר"ל שסובר דח"ש אינו אסור רק מדרבנן א"כ בכל האיסורין אינו פורש מחצי זית דהא מותר לגמרי מן התורה אלא ודאי דלא דמי לר"ל אם אכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד דודאי לא מצטרף היינו אם אכל חצי זית במזיד של כזית כולו אבל אם אוכל חצי זית במזיד של חצי זית ודאי חייב ורק בתרומה אמר שיהא בעינן כולו בשגגה להירושל' וכ"ת א"כ איך יתיישב בתרומה לר"ל ע"ז מקשה התם ואין יסבור ר' בון בר חייא כר"ל כו' ומשני מודה ר"ל באיסורי הנאה כו' ומודה ר"ל בעתיד להשלים ואפשר דחשיב תרומה איסורי הנאה דהיינו איסור הנא' של כלוי או דהוי כמו עתיד להשלים אבל בשאר איסורים אם אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית הוי שגגה משא"כ באוכל חצי זית במזיד וחצי זית בשוגג

ונראה לי להביא ראי' לזה מהירושל' (ספי"ב דשבת ה"ו) ר"א בשם ר' יוחנן טעמא דר"ג תמן אין ידיעה לחצי מלאכה ודכוותי' אין זדון לחצי זית אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו אלמא דאפי' לר"ג מספק' לי' אם אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגג'. ולרבנן פשיטא לי' דאינו חייב קרבן ואילו בירושלמי (ספי"א דשבת ה"ו) אמרינן ריב"ח אמר בשוגג בל"ת ומזיד בל"ת כו' תני רשב"י מסייע לי' לריב"ל את ה' הוא מגדף כו' הגע עצמך אפי' מזיד בהכרת מתרין בו כו' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן תני אין מתעסקים בו לא בחלבים ולא בעריות המתעסק בשבת פטור בחלבים ובעריות חייב האיך עבידא הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרות פטור הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב אלמא דאם הי' סבור שאין בו רק חצי זית ולא הוי רק מתעסק ובחלב חייב אלמא אע"ג דהשגג' הי' במה שהי' סבור שהוא רק חצי זית ונמצא שהי' כזית אפ"ה חייב בחלבים ואע"ג שאינו פורש מחצי זית אלא ודאי כיון דשגג בל"ת ובכרת ע"כ הוי שגגה שאם הי' יודע חומר האיסור הי' נמנע מלעשות וע"כ מביא תחילה הא דאמר ר' יוחנן השוגג כו' ומזיד כו' מתרין בו ולוקה ומביא קרבן אלמא דע"פ חומר האיסור הוי שוגג וכן אם אמר הריני פורש מחצי זית ואיני פורש מכזית

ובזה ביארתי במ"א שע"י תשובה הקב"ה מהפך זדונות לשגגות דהוי כמו שלא ידע חומר האיסור שאם הי' יודע מחומר העונשים לא הי' עושה וע"כ כיון שהקב"ה יודע גודל הפגם והעונש וע"כ מחשב לו הקב"ה לשגגה שנעלם ממנו העונש והוי כמו שב מידיעתו

והנה נתבאר דבעינן שיהא לו דוקא ידיע' בחטא וגודל העונש מהחטא וכבר ביארתי לעיל על הא שהקש' המ"א דאיך יאמר אם נתחייבתי חטאת דהכפרה הוא לפי ערך הידיעה וכל שתגדל הידיע' יותר צריך כפרה מחדש וכה"ג כתב הרמב"ם (פ"ב מה' שגגות ה"ד) חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו ה"ז מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות. וכתב הראב"ד סיפא דתוספת' קשי' לי' דקתני וחוזר ומביא חטאת על הידיע' ותשחט לשם מה שהוא ותאכל. וכתב הכ"מ ומאי דקשי' לי' להראב"ד אפשר ליישבו דחטאת שמביא ראשונה מכפר קצת ולכשיודע לו חטאו ויביא חטאת אחרת תגמור הכפרה. והטעם הוא דכל מה שתגדל הידיע' על החטא צריך כפרה יותר וע"כ אע"פ שהביא חטאת בראשונה אעפ"כ כיון שבשעה שהביא חטאת ראשונה לא ידע איזה חטא ואח"כ ידע החטא ע"כ צריך להביא חטאת מחדש לפי דעת התוספתא ודמי קצת להא דאמרינן במנחות (דף סד) הי' לפניו שתי חטאות אחת שמינה וא' כחושה, כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחיל' ושחוט אלמא אע"ג דשחט הכחושה אפ"ה אם נזדמן לו שמינ' יכול להביא מחדש והכא נמי כיון שניתוסף לו ידיע' ברורה על איזה חטא צריך להביא מחדש. אך דבאמת לא דמי דהתם לא כיפר דהא עדיין לא נזרק הדם אבל הכא כיפר שכבר נזרק הדם

ובזה יתבאר הא דכתיב שובה ישראל עד ה' אלקיך. וצריך להבין מהו הלשון עד ה' אלקיך ובגמר' סוף יומא (דף פה) אמרינן גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. אך הענין הוא כמו דאית' בנדרים (דף כח) דהרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו דפדאן חוזרות וקודשות דהא אמר עד שיקצצו. ועיין שם בר"ן לענין אם אמר שתהא נתונ' לך כו' עד שאלך לירושלים דאם חזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בה מקבל והיינו משום דקאמר הלשון עד ע"ש. והכא נמי הא דכתיב שובה ישראל עד ה' אלקיך שכיון ששב א"כ נזדכך חומריותו ומרגיש הפגם והחטא יותר ותגדל הידיע' בהחטא יותר אז צריך לעשות תשובה מחדש שכל שתגדל הידיע' יותר צריך כפרה יותר כמו שביארתי לענין חטאת וע"ז אומר שובה ישראל עד ה' אלקיך שלאחר ששב בתשובה א"כ נודע לו החטא יותר צריך לחזור ולעשות תשובה עוד וכמו שאמר דוד כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד שכיון שצריך דעת להחטא ולאחר התשובה הדעת מתגדל יותר וכל שתגדל הידיע' אינו מועיל הכפרה הראשונה וצריך תשובה מחדש על החטא וע"ז אמר וחטאתי נגדי תמיד

והנה אחיי ורעיי כיון שביארתי שצריך דוקא ידיע' בהחטא ע"כ נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' (וכמו שביארתי תחילה בלשון עד) שכיון שעושים תשוב' תגדל הידיע' יותר ע"כ צריך לעשות תשובה מחדש וע"ז אמר (ירמי' ב) ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אתך על אמרך לא חטאתי פי' שתאמר כי נקיתי דכיון שסבלת יסורין הרי יסורים ממרקים כמו הקרבנות שמכפרין אך אימתי מכפרין אם יש לו ידיע' בחטא אבל את שתאמרי לא חטאתי דאע"פ שנודע המעשה אעפ"כ כל א' מדמה לומר שאנוס הי' או שלא ידע ואינו מחשב עון בנפשו ע"כ היסורין אינם ממרקין וכמו שהבאתי לעיל מה שכתבו התוס' לענין ידיע' לחלק שאם אומר אנוס הי' אין זה ידיע' דאינו מספיק ידיעת המעשה אלא ידיעת החטא

וע"ז אומר שם לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו דאם א' סובל יסורים ואין לו ידיעה בחטא א"כ לא נתכפר לו וזהו לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו כיון שאין לו ידיעה בחטא וכן אמר הנביא ע"ז כמו אשה הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' כן היינו כו' חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה בארץ ובל יפלו יושבי תבל פי' שאמרנו שיצמח מזה ישועה שהיסורין מכפרין אבל עכ"ז לא הי' ישועה משום דבעינן ידיעה בחטא וע"כ אמרינן ביומא (דף ט) אחרונים שלא נתגלו עוונם לא נתגלו קיצם משום דלא נתגלה העון ואין לו ידיעה בחטא ע"כ לא נתגלה קיצם שהיסורים אינם מכפרים עד שיהי' לו ידיעה בחטא

וע"כ אולי עדיין אין אנו מרגישים בהחטא ואין אנו יודעים כמה החטא גורם וגודל הפגם ואין ידיעתינו לפי ערך וגודל החטא ע"כ נתן לנו ה' יום הגדול והנורא יוה"כ לכפר עלינו אף שאין לנו ידיעה וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (סי' ח) שיוה"כ מכפר אפי' לא נודע לו כמו דאמרי' בכריתות (דף יח) הודע ולא הודע חנן וכמו דאמרינן בירושל'