נחלת יהושע קצז

אשתני קרבן דידי' אימא ליתי אשם תלוי תיקו וא"כ מוכח נמי אע"ג דלא מצי מייתא חטאת מביא א"ת וה בשניהם ולכאורה צריך להבין דהא אמרינן בכריתות (ד' כו) השתא דאמר כי מתיידע לו' מייתי חטאת אשם תלוי למה בא א"ר זירא שאם מת מת בלא עון מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגין עליו מן היסורין אלמא דאשם תלוי בא להגין עליו עד שיביא חטאת אך התם בעי ר' זירא ור' זירא ס"ל שאם מת מת בלא עון עכ"ז מוכח דהש"ס דילן לא סבר כמו הירושלמי דאלת"ה א"כ ליבעי אליבא דרבנן נמי דרבנן אע"ג דס"ל דאזלי בתר החטא כגון שאכל ס' חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי ס' כזית חלב כשהוא נשיא דהא אמרינן בהוריות (ד' יא) דאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואח"כ נודע לו ס"ד אמינא ניצטרף וניתי כשבה או שעורה קמ"ל אלמא דלא מצטרף לענין חטאת וע"כ ליבעי אליבא דרבנן דכיון דחטאת לא מייתי אי מייתי א"ת כמו דאמר בירושלמי אכל ס' חצי זית עד שלא נתמנה וס' חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי. וליבעי נמי אליבא דרבנן דאע"ג דלא מייתי חטאת משום שאין הקרבנות שוים אי מייתי אשם תלוי דאשם תלוי שוה בשניהם דאע"ג דאשתני לודאי לא אשתני לספק

ע"כ נראה לי דהש"ס דילן סובר דזה ודאי אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל ספק חצי זית חלב כשהוא נשיא כיון דאי אפשר בשעה שאכל לבוא לידי חיוב חטאת בודאי דפטור מאשם תלוי נמי כיון דא"ת אינו מכפר כפרה גמורה אלא להגין עליו מן היסורין ואפי' לטעמא דר' זירא דקא סבר דאשם תלוי בא דאם מת מת בלא עון אעפ"כ אינו בא אלא אם אפשר שיבוא לידי חטאת דהא זו הבעי' בעא מיני' רבי זירא מרב ששת ור' זירא לטעמי' דאמרינן בכריתות (ד' יז) אמר ר' זירא מ"ט דרב קא סבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו חתיכה א' אי אפשר לברר איסורו. ופירש"י דא"ת אינו בא אלא להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו ויביא חטאת כמפרש בפ' בתרא (ד' כה) הילכך שתי חתיכות ואכל א' ונשארה האחת איפשר שיבוא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן ודאי חלב אכל ויביא חטאת אבל חחיכה א' ואכלה א"א לבררה (ומה שפי' רש"י לר' זירא הטעם דאינו בא אלא להגן עליו מן היסורין יש לדקדק כמו שהבאתי תחילה דר' זירא ס"ל דאם מת מת בלא עון בכריתות (ד' כו) וכן בפ"ק דשבועות (ד' ח) אלא דהכונה הוא דאפי' לר' זירא אין זה עיקר הכפרה אלא שאם מת קודם שנודע לו על החטא מת בלא עון וא"כ כיון דר' זירא ס"ל דאשם תלוי אינו בא אלא אם יכול לברר שיוכל לבוא לידי חיוב חטאת וע"כ לא מצי למיבעי אליבא דרבנן אם אכל חצי זית ס' חלב כשהוא הדיוט ואח"כ אכל חצי זית ס' חלב כשהוא נשיא דכיון דלענין חטאת אינו מצטרף משום שאין הקרבנות שוים ע"כ פטור מא"ת נמי ולא קא מיבעי לי' רק אליבא דר"ש דאכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו וא"כ בשעה שאכל הי' יכול לבוא לידי חיוב חטאת אם הי' נודע לו קודם שנתמנה וע"כ אעפ"י שלאח"כ נודע לו אחר שנתמנה אפ"ה צריך להביא א"ת ולא מיבעי לי' רק מדאשתני לודאי אשתני לספק דבודאי לא הי' צריך להביא לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה וע"כ מדאשתני לודאי אשתני לספק אבל מ"מ בשעה שאכל הי' ראוי לבוא לידי חיוב חטאת. ואעפ"י שאינו יכול לבוא אח"כ לאחר החטא לידי חיוב חטאת לית לן בה רק דבשעה שעבר הי' ראוי לבוא לידי חיוב חטאת וכה"ג אמרינן בכריתות (ד' יח) ת"ר הי' לפניו ב' חתי' א' של שומן וא' של חלב בא ישראל ואכל את הראשונה ואכל עורב את השני' חייב ואע"ג דלר' זירא בעינן שיה' אפשר לברר איסורו ולאחר שאכל עורב את השני' אי אפשר לברר איסורו אפ"ה כיון שבשעה שאכל הי' אפשר לברר איסורו חייב משא"כ אם אכל עורב תחילה פטור מאשם כיון דבשעה שאכל אי אפשר לברר איסורו עכ"פ לדעת הירושלמי מוכח דאכי' בשבעה שאכל לא הי' יכול לבוא לידי חיוב חטאת אפ"ה מביא א"ת ודלא כהש"ס דילן אבל הא דחטאו בספק מיבעי להש"ס דילן ג"כ אי נימי מדאשתני לודאי אשתני לספק והירושלמי פשיטא לי' וע"ז אמר מאן דמר אין חטאו וידעתו שוין הרי חטאו וידיעתו שוין]

ואח"כ אומר עוד נ"מ חטאו עד שלא נתמנו ומשנתמנו עברו כו' חטאו על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו (פי' דיש עוד ב' נ"מ. חטאו עד שלא נתמנו כו' עיין בפ"מ ויש עוד נ"מ חטאו כו' דבטומאת מקדש וקדשיו שוין הדיוט ונשיא ששניהם קרבן עולה ויורד וא"כ חטאו וידיעתו שוין אבל אי אמרינן משום שהגדול' מכפרת אעפ"כ כיפרה הגדולה. וע"ז א"ר מתניא לעולם אין גדולה מכפרת עד שתתוודע לו גדולתו (ונ"ל פירושו דקאי על הא דאמר תחילה חטאו עד שלא נתמנו ומשנתמנו עברו (פי' ונודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) דלמ"ד גדולה מכפרת קאמר בירושלמי דכיפרה גדולה על הראשון אע"פ שנודע לו אח"כ כשהוא הדיוט) ע"ז א"ר מתני' דלעולם אין הגדולה מכפרת עד שתתודע לו גדולתו פי' בשעת גדולתו ויש ס"א חטאו (פי' שתתודע לו חטאו בשעת הגדולה וכמו ששאר קרבנות בעינן ידיעה בחטא וחטאת אינה מכפרת אלא א"כ נתודע לו חטאו וכה"ג מה שהגדולה מכפרת בעינן נמי ידיעה בחטא בשעת הגדולה וא"כ ליכא להאי נ"מ כגון שחטא כשהוא הדיוט ואח"כ נעשה נשיא ונתודע לו דחטאו וידיעתו שוין והגדולה מכפרת דכיון שלא נתודע לו בשעת הגדולה אין הגדולה מכפרת כן נ"ל הפי' בירושלמי והפ"מ שגה בזה הרבה בפירושו

וא"כ נתברר דאפי' בגדולה שמכפרת נמי בעינן ידיעה בחטא אלמא דאין הטעם בחטאת משום חולין בעזרה אלא דבעינן ידיעה דוקא וכמו שכתב המ"א באו"ח (סי' א) וכן לענין יסורים נמי בעינן ידיעה בחטא וכמו שביארתי על ענין אם תשים אשם נפשו

אך שעדיין צריך לחקור אם לא בעינן רק ידיעת החטא. דהיינו ידיעת המעשה או דבעינן שידע שחטא וחומר החטא [ואי אמרינן דלא בעינן רק ידיעת המעשה של החטא הי' מתיישב מה שהקשיתי בספרי (דרוש ח) על המקנה שכתב בקידושין (דף נ) בהא דאמר לשלוחו הביא לי מן החלון כו' דאינו נאמן לומר מזיד הייתי דהטעם דנאמן לומר מזיד הייתי ואע"ג דאין אדם מע"ר אעפ"כ הא אמר שאינו רוצה להביא חולין בעזרה אבל הכא הרי יכול להביא או בעדו או שיהי' הקרבן בעד השליח והקשיתי שם לדעת הרמב"ם שפוסק דאשם ודאי בעי ידיעה מתחילה א"כ איך יתכפר השליח הא אין לו ידיעה בחטא שצריך להביא קרבן דהא אינו מחויב להאמין לבעה"ב שאומר מזיד הייתי וא"כ אינו מחויב קרבן אבל אי אמרינן דלא בעינן ידיעה בחטא דהא השליח עשה מעשה במעות של הקדש אלא שאינו יודע אם מחוייב להביא קרבן ע"כ יכול להביא בעה"ב הקרבן ולפי דבריו שאומר מזיד היתי יהי' בעד השליח. ואע"פ שהשליח אינו יודע שחייב קרבן אפ"ה נתכפר ע"ש. ולפ"ז יתיישב נמי מה שאומר אם נתחייבתי חטאת דאפשר שיש לו ידיעה בהמעשה אך שהוא מסתפק אולי הוא אנוס. שאינו מחוייב קרבן או מתעסק שפטור מקרבן אע"פ שיודע בבירור המעשה. אך חטאת אינו יכול להביא דילמא הוא פטור מקרבן וא"כ מביא חולין בעזרה אבל באמירה שאומר במקום הקרבן יכול לומר ואע"ג דבעינן ידיעה. הא יש לו ידיעה במעשה. רק שאינו יודע בפרטיות אם הוא מחוייב קרבן ע"פ הדין

אך עכ"ז נראה לי דבעינן שיהא לו ידיעה בחטא ויש להביא לזה קצת ראי' ממה שנסתפק המ"ל (בפ"ה מה' שגגות) לענין הא דידיעות מחלקות וזה לשונו ויש להסתפק במי שאכל כזית חלב כסבור שומן הי' ואח"כ ידע שחלב אכל אלא דסבר שאינו חייב חטאת וחזר ואכל חלב כסבור שומן אי חייב שתים או לא מי אמרינן דכיון שלא ידע שהי' חייב חטאת לא חשיב ידיעה והוי כאלו אכל שני זיתי חלב בהעלם א' דומי' דנדה דאף שידע שבעל נדה כיון דלא ידע שחטא דסבר אנוס הוא לא חשיב ידיעה וה"ל כו' או דילמא שאני הכא גבי נדה דאף שידע שבעל נדה סבור הוא דאין בידו עון אשר חטא כלל משום דאנוס הוא ואנוס רחמנא פטרי' אבל הכא לא מיבעי כשידע האוכל דחייב כרת אלא דטעה בקרבן דפשיטא דחשיבא ידיעה ומה ששגג בקרבן לא חשיב שגגה דומי' דמאי דקיי"ל