נחלת יהושע קצו

דבעינן ידיעה והוא אינו יודע מהחטא אלא ע"י מה שמדמה שלמה עשה ה' ככה אלא ודאי בשביל שחטא באופן זה וא"כ אין לו ידיע' ודאית וא"כ לא נתכפר החטא דהא מ"מ אין לו ידיעה ודאית ע"ז אומר דלאו דוקא בעינן ידיעה ודאית אלא אפי' ספק ידיע' הוי נמי ידיע' כמו שאשם תלוי בא על ס' ידיעה וכמו דאמרינן בכריתות (דף יח) כאן שנה רבי ספק ידיעה מחלקת כו' וכן בירושלמי (פ"ב דשבועות) אר"י ד"ה היא משום ס' ידיע' כידיעה. והטעם הא דאמרינן בש"ס דילן (דף יח) כאן שנה רבי ידיעות ס' מחלקת לחטאות הוא דידיעת ספק מחלקת לחטאות אליבא דר"ל משום דעל ידיעת ס' מביא אשם תלוי וע"כ ס"ל דמחלקת אפי' לענין חטאות נמי וכמו דאמרינן בירושל' (שם) ר' יוסי בר' בון בשם ר' שמואל מודה ר"ל בכהן משיח שאין ידיעת ס' קובעתו לחטאת שנאמר כחטאת כאשם את שמביא אשם תלוי ידיעת ס' קובעתו לחטאת את שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ס' קובעתו לחטאת דהא משיח פטור מא"ת כדתנן (פ"ב דהוריות) אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח וב"ד פטורים וע"ז אמרינן התם מחלפא שיטתי' דר"ל תמן אמר ידיעת ס' קובעתו לחטאת וכאן אמר אין ידיעת ס' קובעתו לחטאת תמן אשמו קובעו וכא מה אית לדל (פי' דר"ל אינו סובר דידיעת ס' מחלקת לחטאת אלא במקום שחייבין א"ת אבל לענין טומאת מקדש וקדשיו ליכא א"ת כדתנן בריש כריתות שאין מביאין א"ת אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה וע"כ לא הוי ידיעת ספק כידיעה מחמת דליכא בזה אשם תלוי) וע"כ אמר שם בירושלמי נטמא ונעשה לו הדבר ספק מהו שיעשה אצלו כהעלם דבר ויהא חייב פי לר"ל דס"ל דבידיעות הטומא' לא הוי ס' ידיע' כידיע' אפשר דהוי כהעלם דבר דאע"ג דהוי לו ס' אעפ"כ כיון דאין ס' ידיע' כידיע' יהא כהעלם דבר ודלא כפי' הפ"מ שם

ולפ"ז יש להקשות קצת על הש"ס דילן בכריתות (דף יח) דאמרינן התם איתבי' רבא אכל היום נהנה למחר כו' ואפי' מכאן עד שלש שנים מניין שהם מצטרפים זע"ז ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עלי' יוה"כ דמאי מקשה דילמא אתי כרבנן דליכא אשם תלוי במעילה כמו דאמרינן בכריתות (דף כב) וא"כ לא אמרינן בזה ידיעת ס' מחלקת לחטאות דהא עיקר הקושי' הוא משום דיוה"כ הוי כידיעת ספק ובס' ושב הכהן שגה בזה שכתב על מה שכתב המ"ל דה"ל להרמב"ם לאתויי הא דאמרינן שם בכריתות (דף יח) דאין יוה"כ מכפר על חצי שיעור ונ"מ לענין אם אכל חצי זית ס' חלב ביוה"כ וחצי זית ס' חלב לאחר יוה"כ דמתחייב א"ת כיון דאין יוה"כ מכפר על ח"ש וכתב ע"ז בספר ושב הכהן דנ"מ במעילה גופא אם מעל ביוה"כ ולאחר יוה"כ. וזה תמוה דהא כיון דאנן קיי"ל דאין ידיעת ספק מחלקת בחטאות א"כ לגבי אשם ודאי אין ידיעת ס' מחלקת ואשם תלוי ליכא במעילה ומצד כפרת יוה"כ מזה לא מקשה הש"ס דעל חייבי חטאות ואשמות ודאין אין יוה"כ מכפר וכל עיקר הקושי' הוא למ"ד ידיעת ס' מחלקת ויוה"כ קאי במקום ידיעת ס' ועיקר הקושי' של לא הי' אלא להשמיענו באשם תלוי גופא אם אכל חצי שיעור ביוה"כ וח"ש לאחר יוה"כ דהא בא"ת גופא ידיעת ס' מחלקת וע"כ מסתפק בזה אבל לא לענין מה שיוה"כ מכפר ועוד דיוה"כ מכפר על חייבי אשמות תלוי'] עכ"פ מאי מקשה הש"ס שלנו במעילה מחמת דיוה"כ הוי כס' ידיע'. ואפשר דמקשה לר"ע דס"ל דחייבין א"ת במעיל' כמו דאמרי' בכריתו' (דף כב) או דהש"ס דילן פליג בזה על הירושלמי ואין כאן מקום להאריך בזה

וע"כ אומר אם תשים אשם נפשו דלכל הפחות יהי' לו ס' ידיעה דהוי כידיע' [ולא עוד אלא דלענין א"ת לא בעינן ידיעת ס' ממש וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דכתובות) לא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי. וביארתי לעיל (סי' כד) דלענין אם עבר אע"ג דלא הוי ספק מעלי' דהא חרי ותרי לא הוי אלא ס' דרבנן אפ"ה מביא א"ת שאם אומר לבי נוקפני מביא א"ת וכן אפי' בס"ס כתבו התוס' בכריתות (דף יז) דמביא א"ת ואע"ג דס"ס שרי ה"מ על להבא אבל בס' אם כבר עבר אע"פ דלא הוי ס' מעלי' אלא ס"ס ואפ"ה אם הוא מתפחד מאימת הדין ואומר לבי נוקפני ה"ל כידיעת ס' לענין שיוכל להביא אשם תלוי) וע"ז אומר אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת פי' דבאשם לא בעינן ידיעה מעלי' אך אם אמר לבי נוקפני שמא חטא מביא אשם תלוי. וע"כ אם רואה אדם שיסורין באין עליו ומשים אל לבו ולבו נוקפו שנענש על חטאיו ומתחיל לפשפש במעשיו על איזה חטא הוא אע"פ שעדיין לא נודע לו חטאו אעפ"כ ה"ל ס' ידיע' כידיעה שמתכפר ביסורין שבאין עליו וע"כ אומר אם תשים אשם נפשו שהעיקר הוא הפחד והיראה בלב שידע שבאו עליו לפקוד עונותיו אע"פ שאינו ידוע לו בבירור החטא אך שלבו נוקפו

נחזור לראשונות במה שביארתי תחילה על הא דאם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת כו' דבאשם ודאי מוכח דבעי ידיעה דהא ממין שמביא על הודאי מביא על הספק ואפ"ה בעי ידיעה בתחילה (ובמ"א ביארתי הא דאם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת ע"פ מה שכתבו התוס' ספ"ק דב"מ (דף ד) דבאשם גזילות סוברת הסוגי' בפ' הגוזל קמא (דף קח) דאפי' לר"מ עדים אין מחייבין אותו אשם משום דבאשם כתיב והתודה ואין כאן מקום להאריך) אך זהו דוקא אי אמרי' דאשם בעי ידיעה בתחילה אבל אי אשם לא בעי ידיעה בתחי' אינו מוכח דבעינן ידיעה בחטא דהא דבעינן ידיעה בחטאת אפ"ל דהיינו משום חולין בעזרה

ע"כ נ"ל להביא ראי' מהירושלמי דבעינן דוקא ידיעה בחטא אבל בלא"ה אינו מתכפר ולא משום חולין בעזרה וכמו שאבאר דאמרינן בירושלמי (פ"ג דהוריות ה' ב) חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוט ר"ש אמר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבים משנתמנו פטורים חברי' אמרין טעמא דר"ש משום שהגדול' מכפרת א"ר יוסי שאין חטאו וידיעתו שוין מה מפקא מביניהון רישא דפירקא כהן משיח שחטא. ואח"כ עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואח"כ עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר. (פי' דלמ"ד משום שהגדולה מכפרת לא שייך הך טעמא ולא פליג ר"ש ברישא ולמ"ד לפי שאין חטאו וידיעתו שוין פליג נמי ברישא דפירקא דהא מ"מ אין חטאו וידיעתו שוין דהא אין הקרבנות שוין דנשיא מביא שעיר ומשיח מביא פר. וא"כ אפי' חטא תחיל' ואח"כ עבר נמי פטור) חטאו בספק מאן דמר משום שהגדולה מכפרת. כשם שהוא מכפר על הודאי כך מכפר על הספק מאן דמר אין חטאו וידיעתו שוין אין חטאו וידיעתו שוין ועיין בפ"מ מה שפירש שם דלמ"ד אין חטאו וידיעתו שוין ה"נ אין חטאו וידיעתו שוין ושנה בזה בפירושו מאוד ויש ט"ס בירושלמי וצריך להיות למאן דאמר אין חטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין פי' שאומר הירושלמי דיש עוד נ"מ כגון אם חטאו בספק דאי הטעם משום שהגדולה מכפרת מכפרת על הספק נמי וע"כ אפי' חטאו בספק תחיל' א"צ להביא א"ת. אבל למ"ד דחטאו וידיעתו שוין חטאו וידיעתו שוין דא"ת שוה בין בנשיא בין בהדיוט) [ואע"ג דהחטאת פטור דהא אין חטאו וידיעתו שוין אפ"ה חייב באשם דהירושלמי ס"ל דמחוייבין בא"ת ואע"ג דאי אפשר להביא חטאת דאמרינן בירושלמי (פ"ק דהוריות) ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב (פי' דפריך כיון דעיקרו פטור דהא אם הי' אוכל חצי זית ודאי עד שלא נתמנה וחצי זית ודאי משנתמנה הי' פטור מחטאת וא"כ כיון שעיקרו פטור האיך ספיקו חייב) ומשני ולא אשכחן כן אכל שני זיתים ונתודע לך בוידויו של א' מהם שני עמד לו בספיקו ר' יעקב דרומי' בעא קומי ר' יוסי מה נפשך חלב אכל כיפר. אמר ר' יוסי כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי, ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת הרי מצינו דבר שעיקרו פטור וספיקו חייב וכא עיקרו פטור וספיקו חייב (פי' אע"ג דפטו' בחטא' שהוא העיקר אפ"ה חייב אשם תלוי) [ולכאורה הש"ס דילן נמי סובר הכי דאמרינן בהוריות (ד' יא) בעא מיני' ר' זירא מרב ששת אכל ס' חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספיקו אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תיבעי לך דמייתי א"ת אלא כי תיבעי לך אליבא דר"ש מדאישתני לודאי אשתני לספק או דילמא כי אשתני לודאי דאשתני קרבן דידי' אבל הכא דלא