נחלת יהושע קצה

בכל יום והענין הוא שיש ב' דינים הא' הוא הדין של סנהדרין שהם דנים לפי החטא (בימים הקודמים) בחקירות ובדיקות ולפי גודל החטא כך הוא העונש. והב' יש דין שהמלך דן והוא לתקנת המדינ' ויכול להעניש עונש חמור אפי' על חטא קל וכמו שביארתי בספרי ע"י (דרוש ז) על ענין הא דאמרי' בחגיג' (דף ה) ר' יוחנן כי הוי מטי להאי קרא בכי וקרבתי אליכם למשפט כו' אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות שהמלך מעניש את עבדיו לפעמים בעונש החמור על חטא קל ע"ש באורך. והנה הא דאמרינן אדם נידון בכל יום היינו בדין לפי החטא ולפי גודל החטא כך הוא העונש אבל בר"ה דן בבחי' מלך ומלך במשפט יעמיד ארץ פי' לתקנת הארץ ולהעמיד' על תיקונה ע"כ יכול להעניש בעונש חמור אף על חטא קל בבחי' מלך

והנה כבר ביארתי בספרי ע"י (דרוש ז) וכן לעיל בתשו' (סי' יד) החילוק שבין קנס וד"נ לד"מ. וכן לענין קידוש החודש דכל זמן שלא העידו אמרינן בר"ה (דף כ) מאיימין על העדים כו' וא"כ עיקר ההתחלה נעש' ע"פ העדים ע"כ הוי כמו תחילת דין. ובזה יתיישב הסתירות דבשבועות (דף ל) אית' דקבלת עדות הוי כגמ"ד ובר"ה (דף כה) אמרינן סד"א תהוי חקירת עדים כתחילת דין ומקודש מקודש כגמ"ד ולקדשי' בלילי' כו' ואימא ה"נ אמר קרא כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב אימתי הוא חוק בגמ"ד וקרי לי' רחמנא משפט מה משפט ביום אף ה"נ ביום אלמא דקבלת עדות הוי כתחילת דין והיינו דבשבועות מיירי בד"מ ובד"מ הוי החיוב למפרע וע"כ הוי קבלת עדות כגמ"ד משא"כ בקידוש החודש שעיקר העדות הוא בשעה שמעידים ולא למפרע דהא מאיימין על העדים כו' ועיין בסנהדרין (דף יט) גבי מעש' דינאי כו' ואין כאן מקום להאריך בזה ובמ"א יתבאר. והנה בספרי ע"י (שם) ביארתי מה שכתב הט"א לענין אורי' שהי' מורד במלכות דאמרינן בשבת (דף מ) אלא שהי' לדונו בסנהדרין והקש' הט"א דאיזה זכות הוא דכיון שלא דנוהו בדיני סנהדרין אכתי גברא לאו בר קטלא הוא כמו דאמרינן בפ"ק דמכות (דף ה) ותירץ הט"א דמורד במלכות חלוק מדין סנהדרין דבדיני סנהד' אינו מחויב אלא משעת הדין משא"כ מורד במלכות כיון דאגלאי מילתא למפרע שהי' חייב הרי גברא בר קטלא הוא והטעם שא"צ הלנת הדין וכמו דאמרינן שם כבר נגמר דינו מבעוד יום. ולפ"ז כיון דאמרינן אגלאי מילתא למפרע א"כ הוי קבלת עדות כגמ"ד דהא אגלאי מילתא למפרע שהוא מחויב ולפ"ז בד"נ בשעת קבלת עדות לא הוי ג"ד וא"צ לעמוד משא"כ בד"מ דהוי גמ"ד וע"כ הדיינים יושבים ובעלי דינים עומדים (והא דאמרינן בסנהדרין (ד' יט) גבי ינאי עמוד כו' משמע דאפי' בד"נ הוי קבלת עדות כגמ"ד כמו שכתבו התוס' התם אפשר לומר משום שהי' עבדו והוי כשורו כמו שאמר שם יבא בעל השור ויעמוד על שורו וע"כ אמר עמוד על רגליך ועדיין צ"ע ובמ"א יתבאר עוד) אבל מורד במלכות דדמי לד"מ דאי יוצא מחויב אין התחלת החיוב משעת הגמ"ד אלא משעה ראשונ' כמו בד"מ וכל הדין אינו רק לגלות שהוא מחויב משעה ראשונ' וכמו שהבאתי בספרי ע"י (דרוש ז) והארכתי במה שכתב הט"א ע"ש

וע"כ בר"ה שביארתי שהקב"ה דן בבחי' מלך כמו דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ וכמו שאנו אומרים בעשי"ת המלך המשפט כמו שביארתי בספרי (שם) ע"כ אם יצא חייב בדין הרי הוא חייב משע' ראשונ' בבחי' מורד במלך ע"ז אנו אומרים בר"ה היום הרת עולם פי' בבחי' עובר וכמו שביארתי לעיל בהתחלת הדרוש לדעת הירושלמי דעובר אם לא יצא ראשו ורובו מחיים הוי נפל מעיקרא ולא הוי ולד וה"נ בר"ה אם יצא חייב בדין הוי כמו דלית לי' חזקת חיותא דמעיקרא וכמו שביארתי בענין מורד במלכות דאמרינן דאגלאי מילתא למפרע שהוא חייב משעת החטא וע"ז אנו אומרים היום הרת עולם היום יעמוד במשפט כל יצורי עולמים פי' שאפי' במשפט שהוא תחילת דין (כמו דאמרינן בר"ה (דף כו) מה משפט ביום כו') אפ"ה יעמוד במשפט מטעם שקבלת עדות הוי ג"ד שכל עיקר הדין הוא לברר שהוא מורד במלכות וכיון שהוא מורד הרי הוא חייב משעה הראשונ' וע"כ יעמוד במשפט כל יצורי ארץ שאפי' במשפט שהוא תחילת דין נמי יעמוד. וכמו דכתי' למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך פי' אפי' למשפטיך שהוא תחילת דין נמי עמדו היום כי הכל עבדיך פי' בבחינת מלכות כמו דאמרינן אמרו לפני מלכיות. וע"כ צריך כל א' להתעורר בתשוב' שנצא זכאים בדין ביום הזה. ויעלה זכרונינו לפניו לטובה. ויקבל תפילתינו ותקיעתינו בשופר ברחמים ויכתבינו ויחתמנו בספרן של צ"ג לאלתר לחיים אכי"ר

דרוש א לשבת שובה

גרסינן בסוף יומא (דף פה) אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כו' ואו' מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל

הנה בספרי ע"י (דרוש ח) ביארתי שבכל הקרבנות צריך ידיעה בחטא ואם לאו אינו מתכפר וכן ביארתי שם על הא דאמרינן בפ"ק דברכות (ד"ה) אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת דהפשט הוא היינו שצריך להביא הקרבן לדעת כמו דאמרינן בחולין (דף יג) לרצונכם זבחוהו לדעתיכם זבחוהו וע"כ צריך לקבל היסורין נמי מדעת אך עוד ביארתי שם דהאי מדעת קאי אחטא שצריך ידיע' בחטא ואז מכפר וכמו שהארכתי בספרי ע"י (בדרוש לשבת שובה ע"ש) ולעיל בתשוב' (סי' ו) הבאתי הרמב"ם שכתב בהנך איבעי' דר"פ ידיעות הטומא' (דף יד) דעלו בתיקו דאע"ג דזהו קרבן עולה ויורד וא"כ יכול להביא חטאת העוף הבאה על הספק אעפ"כ אינו מביא משום דחטאת העוף הבא על הספק אינו מביא רק במחוסרי כפרה. והקשיתי דתיפוק לי' דהא בעינן ידיע' בחטא שצריך להביא קרבן. וא"כ כיון שהוא ספיק' דדינא איך יביא חטאת העוף כיון דבעינן ידיע' בתחיל' וע"ש מה שתירצתי דכל כמה דה"ל ידיע' מתכפר במקצת והכפרה הוא לפי ערך הידיע' וא"כ כשהוא בספק מתכפר לפי הידיעה וכשתגדל הידיע' אינו מספיק הידיעה הראשונ' וצריך להביא חטאת ע"ש מה שתירצתי על קושי' המ"א בריש או"ח דאיך אומרים אם נתחייבתי חטאת הא חטאת בעי ידיע' בתחיל'. אבל לפי מה שביארתי א"ש דהכפרה הוא לפי אופן הידיע' ואם יתודע לו יותר אינו מספיק הכפרה שהי' לו מתחיל' וא"כ כיון דבאמירה לא הוקשה לו מחמת חולין בעזרה א"כ יכול לומר אם נתחייבתי חטאת וכגון בהני שאינו מביא אשם תלוי כגון דלית כאן חתיכה מב' חתיכות ע"ש

אך לכאורה צריך להבין למה מדמה לאשם ה"ל יותר לדמות לחטא' דהא בחטאת כ"ע מודו דבעינן ידיע' בתחיל' דכתי' או הודע אליו חטאתו ולמה דימה לאשם דבאשם יש פלוגתא אי בעינן ידיעה בתחיל' והנה לכאורה אפשר לומר הא דמדמי לאשם דמחטאת אין ראי' דבעינן ידיעה דאם הוא יודע מהחטא עושה תשובה ולבו נשבר בקרבו, דילמא משום דאינו יכול להביא על הספק משום דהוי חולין בעזרה משא"כ באשם למ"ד אשם ודאי בעי ידיע' תחילה ואמאי צריך להביא אשם אח"כ אם נתודע לו הא יכול להביא אשם עם הקרן והחומש שיתנה אם ודאי מעלתי כו' דהא ממין שמביא על הודאי מביא על הספק אלא ודאי משום דהידיעה על הספק אינו מועלת כל כך לתשובה שמתנחם בלבו שלא עשה את החטא וע"כ אין לבבו נשבר בקרבו וע"כ כל שתגדל הידיעה יותר צריך להביא קרבן אחר אע"פ שממין שמביא על הודאי מביא על הספק. ועיין בכריתות (דף כב)

אמנם יש לבאר עוד מה שאומר אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת. ולפי מה שפירשתי דהיינו ידיעה בחטא וע"כ אמר התם אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו פי' שיראה לפי אופני היסורין איזה חטא עשה וכמו שפירש"י על פשפש ולא מצא שלא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין היסורין הללו לבא וא"כ כיון