נחלת יהושע קצג

שהי' חלתו של עולם ונקראת חלה תרומה שנאמר ראשית עריסותיכם תתנו תרומה אר"י כאשה הזאת שהיא מקשקשת עיסתה במים ומגבהת חלה מבנתים כך בתחי' ואד יעלה מן הארץ. ואח"כ וייצר ה' את האדם והענין יובן ע"פ המדרש על הא דכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואיתא במדרש קומץ עפר שנבראת ממנו לא גזל הוא בידך החזר למקומה ע"ז נאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב והענין הוא כמו שחלה נטלת רק לאחר שנותנים מים לעיסה שעיקר החלה הוא כמו דכתיב ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל תוך ביתך והוא שבזכות החל' תתברך העיסה הרב' וע"כ אמרינן בקידושין (דף מו) המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן שחיוב החל' לאחר שנעשית עיסה כדי שתתברך העיס' וע"כ המפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל ביד כהן. (וכן אמרי' המפריש כל גורנו תרומ' וכל עיסתו חל' לא אמר כלום והטעם שעיקר החל' הוא בשביל להתיר השירים וע"כ כיון שאין שירים לא הוי חל' וע"כ אמרינן בפסחים (דף לג) לענין תרומת חמץ דלא קדשה דבעינן דוקא שיהי' שירי' ניכרין וע"כ לא קדש' דכיון דהחמץ אסור א"כ אין התרומ' מועיל להשירים. ע"כ לא קדש' וראיתי בחידושי הגאון רע"א שהקש' בפסחים (דף לג) אמר קרא ראשית ששירי' ניכרין והקש' שם דא"כ לא תלי כלל בתרומה רק בשירים ומשכחת תרומת חמץ דקדושה בהפריש סאה חמץ על כו' שאינו חמץ דהשתא שירי' ניכרין ובהיפוך אם כו' סאין חמץ כו' וכתב שצע"ג ואשתמיטתי' הירושלמי (פ"ב דפסחים) הפריש מצה על חמץ א"ר זעירא כל תרומ' שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומ'. אפי' הפריש חמץ על מצה אר"ז מאחר שאילו מינה עלי' אינ' תרומ' ואפי' הימנ' למקום אחר אינ' תרומ') וכן באדה"ר אמרי' בסנהד' (דף לח) אדה"ר מכל העולם הוצבר עפרו גופו מבבל כו' והענין הוא שהעולם כולו נכלל באדם מחמת שאדם ע"י תפילתו ועבודתו מתברך האדמ' וע"כ כתוב בתחיל' ואד יעלה מן הארץ ואח"כ ויצר ה' את האדם שכל העולם נתנו חלקם להאדם ומכל העולם הוצבר עפרו בכדי שיתוסף ע"י ברכ' אך אח"כ כשחטא אדם וקילקל אמר לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב וכיון שאיש תרומ' דהיינו אדם הראשון שהי' חלתו של עולם שהוצבר עפרו מכל העולם מלבד שלא תיקן את העולם אלא קלקל כמו שאמר לו הקב"ה קוץ ודרדר תצמיח לך ע"ז אמר לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב שאמר לו הקב"ה שקומץ העפר שנברא ממנו הוא גזל בידו וצריך להחזיר דכיון שלא נתברך הארץ הוי כמו גזל כמו דאמרינן המפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל כו' וע"ז אומר מלך במשפט יעמיד ארץ שאדה"ר הי' חלתו של עולם שע"י יתוסף ברכה וע"כ נטל כל גופו מן העולם אך שאיש תרומות יהרסנה

ובירושלמי (פ"ב דשבת) אדה"ר דמו של עולם דכתיב ואד יעלה מן הארץ וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה ובחלה אדה"ר חלה טהורה לעולם הי' דכתיב ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמ' ותייא כיי דמר ר"י בר קצרתה כיון שהאש' מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה כו' והק"ע נדחק בזה ע"ש ולולא מסתפינא היתי אומר דהגירסא הוא כמו דאיתא במדרש דמפיק להא דחלה מדכתיב ואד יעלה מן הארץ וכצ"ל אדה"ר דמו של עולם דכתיב ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמ' ואפשר דאזיל לטעמי' כמו דאמר בירושלמי (פ"ח דנזיר) אר"י בן פזי מלא תרווד עפר נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון אמר הלואי יברא ממקום המזבח כו' הה"ד וייצר כו' מן האדמ' וכתיב מזבח אדמה תעשה לי מה אדמה כו' ועיין שם בי"מ (וכמו דאמרינן בכתובות (דף ט) שהמזבח מזיח ומזין מחבב מכפר כו' שע"י המזבח ניתוסף כח בכל עולמות. כן האדם נמי מוסיף כח בכל העולמות ע"י עבודתו לה' ועל כן נקרא האדם דמו של עולם כמו שהדם הוא חיות האדם) ובחל' אדה"ר חלה טהור' לעולם הי' שנאמר ואד יעלה מן הארץ ותייא כיי כו' כיון שהאש' מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלת' וה"נ תחי' הי' ואד יעלה מן הארץ ואח"כ וייצר והשתא ניחא מה שאומר חלה טהור' לעולם הי' ויובן ע"פ הירושלמי (דפ"ג דפסחים ה' ג') לא אמר אלא לש הא עירס לא. אר"ש כו' תפתר בעיס' טמא' שאינ' מפריש חלתה אלא בסוף. א"ר יוסי בר בון בדין הי' בעיסה טהור' שלא יפריש חלתה אלא בסוף תקנה תקינו בה שיפרשנ' תחיל' שלא תטמא העסה וע"כ גבי האדם נמי אומר שחלה טהור' הי' ע"כ כתיב ואד יעלה מן הארץ ומיד וייצר את האדם שבעים' טהור' מיד לאחר שמקשקשת עיסת' במים נוטלת חלה משא"כ בחלה טמא' שאינו רק אחר הליש' ולא אחר נתינת המים. (וע"כ אומר הירושלמי אדה"ר חלה טהור' לעולם הי' דכתיב ואד יעלה מן הארץ כו' ומיד וייצר ה' אלקים כו' כמו שביארתי בחלה טהור') וכמו שביארתי שכן צ"ל הגיר' בירושלמי

ובמ"א ביארתי על הא דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה פי' שהתורם צריך לתרום מן היפה או מן המתקיים כמו דאיתא בתרומות והובא בברכו' (דף לט) כתנאי תורמין בצל קטן שלם כו' ע"ש והנה לפי דעת הירושלמי נברא אדה"ר ממקום המזבח שהוא מקום יפה ומתקיים כמו דאיתא שם בירושלמי הלואי נברא ממקום המזבח ויהי' לו עמידה וע"כ מלך במשפט יעמיד ארץ פי' והי' להתרומ' להתקיים אך איש תרומות יהרסנה. פי' כיון שהאדם הוא בעל בחירה והכל בי"ש חוץ מי"ש הוא קילקל שלא נתקיים

וביותר ביאור יובן ע"פ מאי דאמרינן בגיטין (ד' לא) המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומות ומעשרות כו' אם אבדו ה"ז חושש מעל"ע והנה הא ששיערו מעל"ע צ"ע מהו הטעם השיעור של מעל"ע דאי אפשר לומר ששיערו שיעור הקלקול דהא באם אבדו נמי אמרינן ה"ז חושש מעל"ע ועוד דהא אמרינן שם חלוקין עליו חביריו על ר' אלעזר דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות כו' אלמא דפריך ממקוה ע"ש עכ"פ איך שהוא השיעור של אבידה או של חימוץ מעל"ע שאם נאבד או נחסר או נתחמץ תלינן הקילקול למפרע מעל"ע [ובירושלמי (פ"ג דגיטין ה' ח) אמרינן המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומות ומעשרות מפריש עליהן בחזקת שהם קיימים אם אבדו ה"ז חושש מעל"ע כו' תמן תנינן הלוקח יין מבין הכותים תני ר' יוסי ור"ש אומרים שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע הדא מתניתא לא כר' יוסי וכר' שמעון (פי' דר' יוסי ור"ש אומרים שמא תבקע הנוד וה"נ צריך למיחש דילמא יתקלקל א"ר זעירא תמן למפרע נתקלקל ברם הכא מכאן ואילך נתקלקלה (פי' דהתם הקילקול למפרע דכיון דלא יבוא לבסוף לידי הפרשה א"כ נתקלקל למפרע. ושותה טבלים אבל הכא אעפ"י שאפשר שימצא אח"כ שהחמיצו אעפ"כ לא חיישינן שמא יחמיץ אח"כ דאפי' אם יחמיץ אח"כ מאי אכפת לן הא מ"מ לע"ע לא החמיצה וכ"ת הא ה"נ אם יחמיץ אח"כ ה"ז חושש מעל"ע א"כ גם למפרע נתקלקל זה אינו דהתם אם מוציא שהחמיץ ה"ז חושש מעל"ע דבודאי החמיץ מקודם וע"כ מוקמינן בכל שעה אחזק' בלעבר דודאי לא החמיץ מקודם וממיל' לא חיישי' שימצא אח"כ שהחמיץ דכל הטעם דחיישינן מעל"ע היינו משום דחוששין שמא החמיץ מקודם וע"כ מוקמינן בכל שעה אחזקה דלעבר דודאי לא החמיץ מקודם וממילא לא חיישינן שמא ימצא אח"כ שהחמיץ מעל"ע כיון דהשתא לא החמיץ אבל גבי בקיעת הנוד חיישינן שמא תבקע הנוד אח"כ ונמצא שותה טבלים למפרע והפ"מ והק"ע נדחקו בזה מאוד והק"ע פי' תמן למפרע נתקלקל כשיבקע הנוד הרי הכל מקולקל משא"כ כאן כשנעשה חומץ אין לחוש אלא מעל"ע ולא מקודם והוא דחוק והעיקר כמו שביארתי דכיון דמוקמינן אחזקה שלא החמיץ ע"כ לא חיישינן שמא יחמץ אח"כ ומזה מוכח כמו שפי' ר"ת בקידושין (ד' מב) שנחלקו ר"ת ור' מנחם מיוני' בקטנה שהלך אביה למדינת הים והשיב ר' מנחם דאע"ג דשמא קידש לא חיישינן חיישינן לשמא יקדש והשיב ר"ת דהשתא דאתית להכי אף כשהיא קטנה מותרת. דכיון דלא חיישינן שמא קידש א"כ היא מותרת לעולם דכל שעה ושעה יש לנו לומר דלא קידש עדיין ואפי' חיישי' שמא יקדש כו' ולא דמי לשמא ימות דהתם מיירי כו' שהגט חל שעה א' לפני