נחלת יהושע קצב

שאינו ולד כלל וכמו דאמרינן בנידה (ד' ח) קשתה שנים ולשלישי הפילה רוח או כל דבר שאינו של קיימא ה"ז יולדת בזוב ובמ"א ביארתי שיש נ"מ שאם הי' ולד אלא שהפילה אח"כ א"כ הוא גורם טהרה דהיינו ימי טוהר וגם דמים שראתה בזוב הרי הולד מטהר וכמו דאמרינן בנידה (ד' לח) דמה מחמת עצמה ולא מחמת הולד ע"ז אומר הרינו חלנו כמו ילדנו רוח שלידת רוח אינה מוסיפה שום טהרה. אלא טומאה אם יולדת בזוב וע"ז אומר שמן הצרות לא הי' להם תועלת להיות משיגים ע"י זה טהרה (וע"ז איתא בירושלמי (פ"ד דיבמות ה' ט) עד כמה הכרת העובר כו' אמר ר' יודן אפי' מעוברת רוח הרינו חלנו כמו ילדנו רוח תהרו חשש תלדו קש (ישעי' לג) פי' שמביא ראי' לענין די' שעתה וע"ז מביא תהרו חשש תלדו קש. פי' אע"פ שלא הי' נחשב בעת ההריון לולד ובזה יובן הא דאמרינן בברכות (ד' כח) ר"י אומר המהלך במקום סכנה כו' מתפלל תפילה קצרה ואומר הושע ד' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העיבור יהי צרכיה' לפניך ואמרינן בגמ' מאי פרשת העיבור א"ר חסדא אמר מר עוקבא אפי' בשעה שאתה מתמלא עברה כאשה עוברה יהי' כל צרכיהם לפניך וצריך להבין מהו בכל פרשת העיבור אך לפי מה שביארתי א"ש שזהו בכל פרשת העיבור בכל מיני עיבור הא' הוא סבלנת העיבור של ולד קיימא אלא שסיבה אחרת גרמה לו שלא להולד והב' שלא הי' ולד כלל רק יסורים בלבד (ועיין רש"י (שם) אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה והכי משמע בכל ענייני פרישת העבור כגון עברה כו') ובמ"א ביארתי הא דכתיב כמו הרה תקריב ללדת תחי' תזעק בחבלי' כן היינו מפניך ד' והוא כמו דאמרינן לעולם יקדים אדם תפילה לצרה ואמרינן בשבת (ד' לב) לעולם יבקש אדם רחמים עד שלא יחלה ואמרינן בברכות (ד' ס) מג' ועד ארבעים יבקש רחמים כו' מג' ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא סנדל מג' ועד ט' יבקש רחמי' כו' וא"כ אם היינו מבקשים בתחילה הי' מועיל והי' אפשר לצמוח מזה ישועה אבל כיון שלא התפלל מתחילה רק לאח"כ ע"ז אומר כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' כן היינו מפניך ד' פי' שלא התפללו בתחילה שיצמח מזה ישועה. רק לאח"כ ע"ז אומר הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה בארץ ובל יפלו יושבי תבל וכל זה הוא לשיטת התוס']

אבל לשיטת הירושלמי לא אמרינן בעובר שיש לו זכי' רק אם הסוף הי' שיצא ראשו ורובו מחיים אבל אם לא יצא ראשו ורובו מחיי' לית לי' זכי' וכמו דאמרי' ביבמות) פ"ד ה' א) שמואל אמר זכין בעוברין. ר' אליעזר אומר אין זכין בעוברין א"ר יוסי אע"ג דשמואל אמר זכין לעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו מחיים [דו מתניתא החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר כאן למפרע לא נגעה בו חליצה והכא למפרע יזכה והק"ע הגיה כמה דאת אמר בן הוא למפרע ע"ש והקשה דילמא שאני יבום דילפינן מקרא שאינו פוטר. עד שיצא לאויר העולם ע"כ נ"ל שאין צריך להגיה אלא שאומר דכיון דלא הוי ולד עד שיצא ראשו ורובו מחיים א"כ איך זוכה למפרע דהא למפרע לא הי' עדיין ולד ע"ז מביא ראי' מהא דתנן ביבמות דאם נמצא הולד קיימא למפרע לא נגעה בה חליצה אע"ג שאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם אעפ"כ אמרינן אגלאי מילתא למפרע דהוי ולד קיימא ולא נגעה בה חליצה. וה"נ לענין זכי' ועיין בש"ס דילן ביבמות (דף לו) לענין אם הפילה דפליגי ר"י ור"ל אי אמרינן איגלאי מילתא למפרע ודוק] תמן תנינן האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר יטול מנה כו' מתניתא פליגי על ר' אליעזר מת וביזבזו ישראל את נכסיו ונודע שיש להן בן במדינת הים או שהית' מעוברת חייבין להחזיר מה עבד לה ר' אלעזר שני' הכא שהוא בנו (פי' כמו דמשני בב"ב (דף קמב) ירושה הבאה מאלי' שאני) וסיפא פליגא על שמואל מן הדא החזירו הכל ואח"כ מת הבן או הפילה כל הקודם באחרונה זכה ובראשונה לא זכה אפי' בראשונה יזכה לא כן אמר ר' יוסי אע"ג דשמואל אמר זכין לעוברין מודה והוא שיצא ראשו ורובו מחיים הרי אינו בן קיימא א"ר יצחק משום ייאוש (פי' כמו דמשני (שם) בש"ס דילן שאני התם דרפויי מרפן בידי') אלמא דהירושלמי סובר דאפי' מאן דס"ל זכין לעוברין אעפ"כ אע"פ שסופו הי' להולד אך שאח"כ גורם סיבה אחרת אעפ"כ לא הוי ולד מעיקרא. וא"כ ניחא בפשיטות דעובר לית לי' חזקת חיותא כלל דהא קיי"ל דחיישינן שמא ימות וכיון דחיישינן שמא ימות א"כ ממילא אינו ולד מעיקרא דאם לא יצא ראשו ורובו מחיים לא הוי ולד מעיקרא לשטת הירושלמי וע"כ לית לי' חזקת חיותא כלל

וע"כ אנו אומרים בר"ה היום הרת עילם דכל העולם לית לי' חזקת חיותא ובזה יתיישב הא דאמרינן בר"ה (דף לב) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כו' אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו. וישראל אומרים שירה וניחא שפיר מה שהקשיתי בתחילה דהא אנן קיי"ל כר' יוסי דאדם נידון בכל יום כמו דאמרינן כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי וכן מה שהקשה הט"א והבאתיו לעיל משום דבכל יום העולם הם בחזקת חיים ואע"ג דאדם נידון בכל יום ומי יודע מה יולד יום עכ"ז על כל רגע שהוא חי יוכל לומר שירה וכל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה משא"כ בר"ה שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ואם לא יכתב לחיים הרי עתה ג"כ לית לי' חזקת חיותא וכמו שביארתי לענין עבור שאם אינו יוצא אח"כ לחיים הרי הוא כמת מעיקרא וע"כ צריך להתפחד לפני אימת יום הדין הבא ומי לא נפקד כהיום הזה ואולי ח"ו לא יהי' נכתב לחיים א"כ לית לי' חזקת חיותא מעיקרא וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (דרוש לר"ה) שבר"ה מסתלקין חיות כל עולמות. וצריך לכתוב מחדש לחיים ולפסוק לו חיות על להבא ע"ש

[והנה אמרינן בר"ה (ד' טז) אלא אמר ר"ח טעמי' דר' יוסי מהכא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו ואמר ר"ח מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו (ושלמה קאמר לי') והקשה בס' יערת הדבש דלמאי קאמר ואמר ר"ח דמה שייך הוא זה לענין שלמעלה ותירץ דע"כ מביא הא דר"ח דאלו"ה אין ראי' דדילמא אדם נידון בכל רגע ג"כ ע"ז מביא וא"ר חסדא דמלך וציבור מלך נכנס תחילה מקמי דליפוש חרון אף שנאמר לעשות משפט עבדו (ושלמה המלך אמר על עצמו) וא"כ מוכח מזה דאינו נידון בכל רגע דא"כ מאי הוא מקמי דליפוש חרון אף כיון דנידונים בכל רגע אך זהו אי אמרינן דהטעם מקמי דליפוש חרון אף אבל אם הטעם משום דלאו אורחי' למקים אבראי א"כ למה קאמר וא"ר חסדא ע"כ נראה לי דהוא משים דאמרינן בירושלמי דמלך וציבור נידונים בכל יום שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו וע"כ מביא אידך דר"ח דאלו"ה לא מוכח דהא ודאי בציבור מיירי הא דלעשות משפט עמו וע"כ כתוב לעשות משפט עבדו דמלך וציבור נידונים בכל יום דאי האי לעשות משפט עמו היינו כל יחיד בפני עצמו א"כ למאי כתיב לעשות משפט עבדו ע"ז אומר דלעולם האי לעשות משפט עמו היינו על כל יחיד בפני עצמו שנידון בכל יום והא דכתיב לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו היינו משום דמלך נכנס תחילה וע"ז אמר לעשות משפט עבדו וע"כ מביא וא"ר חסדא כו' לעשות משפט עבדו]

וביותר ביאור יובן הא דאמרינן זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון ויובן על פי מה שכתב הר"ן פ"ק דר"ה דלמה אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימים וכתב וז"ל ותירץ דבר זה למדנו מדגרסינן בפסיקתא כו' דתניא בעשרים וחמשה באלול נברא העולם ולפי זה הא דתניא בגמ' (ד' י) ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם על גמר ברייתו קאמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו בא' בתשרי כו' באחת עשר נדון בשתים עשרה יצא בדימוס אמר לו הקב"ה זה סי' לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדים לפני בדין ביום זה ויוצאים בדימוס כו' והנה במ"א ביארתי ע"פ המדרש פרשת בראשית (פ' יד) מלך במשפט יעמיד ארץ מלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה במשפט יעמיד ארץ שברא את העולם בדין שנא' בראשית ברא אלקים ואיש תרומות יהרסנה זה אדם הראשון