נחלת יהושע קצא

לוי מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו ואין מאיימין על העדים על החודש שלא נראה בזמנו לקדשו ופריך איני והא שלח לי' רב' יהוד' נשיאה לר' אמי הוו יודעין שכל ימיו של ר' יוחנן היה מלמדינו מאיימין על העדים על החודש שלא נראה בזמנו לקדשו שאע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינו אמר אביי לא קשי' הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי וא"כ לדעת ר' יוחנן כל ענין קידוש החודש תלוי רק בישראל שאע"פ שלפי החשבון לא יתראה הלבנה, אעפ"כ מאיימין על העדים שאע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינו בניסן ותשרי וע"כ שאלו לענין ר"ה שהם סברו שזהו כמו שאר ר"ח שאינו תלוי כל הענין בישראל דהא אם ע"פ חכמת החשבון לא יתראה הלבנה בר"ח א"כ בודאי לא יקדשו את החודש אבל בא"ת בניסן ותשרי אע"פ שלא ראו מאיימין עליהם שיאמרו שראו וע"ז אומר אני ואתם נלך אצל ב"ד של מטה וכמו שאומר לשעבר הם מועדי ה' ועכשיו מועדי ה' אשר תקראו אתם. ובזה יובן הגמ' בפ"ק דר"ה (דף ח) תקעו בחדש שופר איזהו חג שהחודש מתכסה בו. והקשו התוס' דה"ל למימר שהלבנה מתכסה בו אך הענין הוא כמו שביארתי שהחודש מתכסה בו דמאיימין על העדים שאע"פ שלא ראו יאמרו ראינו. ובזה יובן המדרש הביאו התוס' בר"ה (דף ח) בד"ה שהחודש מתכסה בו (מדרש ויקרא רבה פ' אמור אל הכהנים) תקעו בחודש שופר כו' בכסה ליום חגינו והלא ניסן חודש ונכסה ויש לו חג אלא שחגו בו ביום. ויובן לפי מה שביארתי שהחודש נכסה דהיינו שמאיימין על העדים שאע"פ שלא ראו יאמרו שראו וע"כ אינם יודעים מה"ש תחילה אימת יהי' החודש וא"כ הא ניסן נמי נכסה דמאיימין על העדים כו' וכמו דמשני הא בניסן ותשרי על זה אומר בכסה ליום חגינו שחגו בו ביום כו' וע"ז אומר כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב שתלוי רק בישראל וע"ז אומר אשר לו אלקים קרובים אליו דאמרינן ביבמות (דף מט) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב שזהו עשרה ימים שבין ר"ה ליהכ"פ וא"כ תלוי כל הקריבו' הזה בישראל שאם נמלכו לקדש את החודש אז הוא נעשה קרוב ע"ז אומר אשר לו אלקים קרובים אליו שאימתי שרוצים הקב"ה מתקרב להם וכמו שאמר שם ר"י עד שלא נעשיתם כו' מועדי ה' מכאן ואילך אשר תקראו אתם אך זהו לדעת רש"י והתוספ' לל"ק אבל לל"ב של התוספת וכן לדעת הרמב"ם בה' קידוש החודש ע"ש לא יתיישב באופן זה

ובמ"א ביארתי על פי מה שכתבו התוס' בר"ה (דף כז) כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם והקשו התוספ' תימא דהא קיי"ל כר' יהושע כדאמרינן בר"ה (דף יב) לתקופה כר' יהושע ומסיק בתוס' דאלו ואלו דברי אלקים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשב' לבראות ולא נברא עד ניסן ודכוותה אשכחן בעושין פסין (דף יח) גבי אדם שעלה במחשב' לבראות שנים ולא נברא אלא א'. ובזה יובן הא דאמרינן זה היום תחילת מעשיך שהמחשב' היא תחילת המעש' וסוף מעשה במחשבה תחיל' ור"ה הוא ע"פ המחשבה שעלה לבראות ע"כ אמרינן זה היום כו' וע"ז אומר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו דהיינו שהוא נכסה בבחינת המחשבה שהוא נכסה תחיל' קודם שיוצא למעש' וע"כ מכח המחשבה מתעורר מידת הדין, שבמחשב' עלה לפניו לבראות במה"ד אך שבמעשה שיתף מידת הרחמים וע"ז אומר כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך פי' שאומר כי שמחתני ה' בפעליך כו' מה גדלו מעשיך כו' שהוא ע"י שיתוף מדת הרחמים למדת הדין, מאד עמקו מחשבותיך פי' שהמחשבה עמוקה ביותר מחמת שעלה לפניו במחשבה לברוא במדת הדין. וע"כ כיון שביארתי שר"ה נקרא יום הדין מחמת שהוא ע"פ המחשבה ע"ז אית' במדרש עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר שהקב"ה יושב על כסא דין בבחינת המחשבה שהי' לברוא את העולם במה"ד ה' בקול שופר שישראל מהפכים מדה"ד למדה"ר ע"י קול שופר וע"כ אנו אומרים היום הרת עולם כמו שהולד הוא תחיל' בבחינת עיבור כן הי' הבריא' של תשרי במחשבה לפניו ובניסן יב לפועל במעשה וע"כ כתיב תקעו בחדש שופר בכסא שהוא בבחי' המחשבה כמו שפי' ר"ת

והנה באופן אחר יש לבאר על מה שאומרים בר"ה היים הרת עולם כמו שביארתי בספרי ע"י שהעולם הוא בבחי' עובר שאין לו חזקת חיותא כמו דאית' בספ"ק דערכין (דף ז) ע"ש וכעת אוסיף לבאר, דאית' במדרש אמר ר"ת בכל מוספין כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אשה הא כיצד אמר להם הקב"ה לישראל בני מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם לפני כאלו היום בראתי אתכם ברי' חדשה שבר"ה הוי כמו שנולדים מחדש

והענין יובן ע"פ מה שביארתי במ"א בהא דכתיב (ישעי' כו) כמוהרה תקריב ללדת תזעק בחבלי' כן היינו מפניך ה'. הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה בארץ ובל יפלו יושבי תבל ופירש"י הרינו חלנו כיולדה כו' כאלו קרובים אנו להגאל והוא רוח ואין ישועה ויובן ע"פ מה שהקשו התוספת בב"ב (דף קמב) בד"ה בן יום א' נוחל ומנחיל וז"ל וא"ת דלעיל אמר החזיק בשני' קנה בראשונה לא קנה ואמאי לא קנה המחזיק בראשונה כיון דלבסוף הפילה דהא אמר בפ' אלמנה (דף סו) דזכרים הוי מיעוטא משום מיעוטא דמפילות ואין לעובר שסופו להיות נפל חלק בעבדים וי"ל דהתם תלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים מת העובר בבטן ולית לי' זכי' ולכאורה צריך להבין דהא שמא מת לא חיישינן אך יש לומר כיון דעובר לית לי' חזקת חיותא חיישינן שמא מת מכבר ועיין ספ"ק דערכין (דף ז). והקצה"ח תירץ ע"פ מה שכתב הנ"י דהא דאמרינן ביבמות (דף לה) גבי חליצה אגלאי מילתא למפרע לא אמרי, היינו משום דילמא הי' תחילה הולד קיימא אך איזה סיבה גרם לה שתפיל וע"כ הוי ולד קיימא אבל אם הי' ולד שסופו להפיל מעיקרא הוי נפל וע"כ התם לענין קני' אזלינן בתר רוב ולדות דיולדות ולד קיימא אך איזה סיבה אחרת גרם לה שתפיל וע"כ המחזיק בראשונה לא קנה אבל התם דאמרינן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות וכיון דמשום מיעוטא הוא ע"כ חיישינן דדילמא הי' ולד שסופו להפיל ע"כ לא הוי ולד כלל להאכיל. ונ"ל לבאר על אופן זה הגמ' דנזיר (דף יג) הפילה אשתו אינו נזיר מאן קתני לה ר' יהודה דכרי הוא בעי מיני' ר' אבא מרב הונא הריני נזיר כשיהי' לי בן והפילה אשתו והפריש קרבן וחזרה וילדה מהו כו' ואלא אליבא דר"י דאמר ספק נזירות להחמיר ופי' התוס' בילדה מאותו הריון עצמו ולד קיימא דהשתא יש הוכחה גדולה מדהאי בר קיימא הנפל נמי הוי בר קיימא כו' ע"ש. ולפי מה שביארתי מבואר שיש ב' מיני נפל א' נפל שבתחילה הי' ראוי להולד אך לאח"כ הפילה אותו ע"ו סיבה אחרת ויש נפל שהי' מתחילתו עומד להפיל ולא הי' ולד כלל וע"כ מיבעי' לי' אם ילדה עוד ולד קיימא אח"כ שמזה מוכח שהולד השני הוי ג"כ בר קיימא אלא שהפילה אותו מחמת סיבה אחרת

והנה ענין הגאולה נמשלה ללידה כמו דאיתא במדרש סוף שיר השירים הדא איתתא כד ילדה בלא עונתה לא חי' ילדה. כד ילדה בעונתה חי' ולדה כך כתוב לכן יתנם עד עת יולדה. והיסורין שבתחילה כמו עניות ומגפה ר"ל הם חבלי לידה והנה בכל העתים שהי' כחו כן שסברו אז שהוא זמן הגאולה וסבלו צרות רבות ורעות (בימים קדמונים) היו אומרים שהוא זמן הגאולה ואח"כ כשראו שעוד לא נגאלו כגון בגלות בבל הבינו שעוונותיהם גרמו להם לעכב זמן גאולה אך היו מסופקים אולי הי' רק פקידה על חטאם ולא הי' התחלה לגאולה או שהי' התחלה לגאולה אלא שגרם החטא אח"כ אך זהו הסימן שאם אח"כ נעשה קצת ישועה א"כ הוי כמו יולדת ולד קיימא ע"כ הוא סימן שהולד הראשון הי' נמי ולד אלא שסיבה אחרת גרמה לו אבל אם אינה יולדת ולד אחר אז אפשר שלא הי' מתחילה עומד להוולד. וע"ז אמר הנביא ישעי' כמו אשה הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן הינו מפניך ה' וא"כ יש לספק אם מה שלא ילדה ולד קיימא אפשר שהי' עומד להולד אלא שאיזה סיבה גרמה שיתעכב הולד ע"ז אומר הרינו חלנו כמו ילדנו רוח פי' דאגלאי מילתא למפרע שלא הי' ולד כלל ולא הי' עומד להולד והראי' שישועות לא נעשו בארץ ובל יפלו יושבי תבל שלא ראו שום לידה אחרת וא"כ כיון שאין לידה אחר'. ע"כ ודאי אגלאי מילתא למפרע שלא הי' ולד כלל ולא הי' רק כמו רוח