נחלת יהושע קצ

דאמר התם ת"ש המדליק את הגדיש כו' בשלמא למ"ד אשו משום חציו משום הכי פטור. ובירושלמי דב"ק (פ"ג ה' ה) ר"ל אמר במצית את האור על כל שיבולת ושיבולת ר"י אמר נעשה כזורק החץ ממקום למקום א"ר בר טבלי מתניתין מסייע לר"ל (נ"ל דצריך לגרוס לר"י ודלא כהפ"מ ע"ש) הי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו כו' עבד כפות וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור אם אומר את שאינו כזורק חץ ממקום למקום על שיבולת הראשונה נתחייב מיחה מכאן ואילך תשלומין א"ר יוסי ואת שמע מינה שורו שהדליק הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אם אומר את שאינו כזורק חץ ממקום למקום ויעשה כמו שחלו עליו תשלומין מכאן ואילך יהא חייב בתשלומין**(אל ישכח הקורא לשים אל לבו דברי האזהרה הנמצאות בדף א'.)**

ויבואר עפ"י מה שכתב הנ"י (פ"ב דב"ק) אשו משום חציו כאלו הבעירו ואי קשי' א"כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרו' והדלקתה הולכת ודולקת בשבת כו' לא קשי' לן שהרי חייבו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא מת"י באותה שעה נעשה הכל ולא מחשבינן לי' מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבינן לי' ה"ל למיפטרי' דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וה"נ אילו מת קודם שהספיק להדליק הגדיש ודאי משתלם נזק מאחריות נכסים דידי אלא לאו ש"מ דלא כמאן דאדליק מהשתא בידים חשבינן לי' אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן לי' וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מע"ש אתחיל וכמאן דאגמרי' בידים בההוא עידנא דלית בה איסור חשיב ועיין בקצה"ח סי' ש"ץ שהוכיח מזה דלא כדעת התוס' דלא אמרינן בתר מעיקרא אזיל אלא דוקא בשזרק גוף הכלי אבל לא בזרק חץ דמזה מוכח דאפי' בזורק חץ נמי אמרינן דהוי מנא תבירא כאלו כל המעשה נגמר מתחילה והכי משמע לי בירושלמי (פי"א דשבת) והבאתי בספרי (סי' יט) וקשי' אילו זרק חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו שמא כלום הוא כו' עכ"ל הירושלמי אלמא דבזורק חץ דיינינן לי' כאלו נעשה מעיקרא והכי פי' אי אמרת בשלמא דאשו משום חציו ע"כ הוי כמו שהודלקה מתחילה ע"כ אמרינן דמיתה ותשלומים באים כא, אבל לר"ל דאשו לאו משום חציו וא"כ לא אמרינן דהוי כמו שנעשו מעיקרא א"כ הוי כל מעשה ומעשה בפני עצמה א"כ על פעולה ראשונה מתחייב מיתה ומכאן ואילך מתחייב בתשלומין וא"כ מוכח מהירושלמו ג"כ דאפילו בד"נ נמי מיחייב אי אמרינן דאשו משום חציו. אך באמת כתבו התוס' סנהדרין (ד' עז) דההיא סוגי' ס"ל כמ"ד משום ממונא וע"ש שהכריחו מהא דחולין (ד' לא) דנפלה סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה ודייקינן טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשירה אלמא דנפלה מחמת עצמו דזהו רק מחמת כובד הסכין דזהו הוי בכח ולא בפועל ובאמת מה שהקשה הר"ן מהא דכפתו ונתנו לפני ארי אכשר לומר לפי מה שפירשו התוס' שם דסוף חמה לבוא דאם כפתו בפנים והביאו במקום שסוף חמה לבוא חייב א"כ בכפתו וקירבו ונתנו לפני ארי נמי חייב ואינו פטור אלא בשלא קירב לפני ארי א"כ לא קירב החפץ אצל המזיק ולא המזיק אצל הדבר משא"כ הדליק אש ואח"כ הלך האש ברוח מצוי' והרבה יש להאריך בזה עכ"פ אם נפל מעצמו לא הוי רק בכח ולא פועל דידי' וע"כ בשחיטה אם נפלה מעצמו לא הוי פעולה ומעשה דידי']

וא"כ כיון שנתבאר שכל מה שהוא בטבע כמו ירידת האבן למטה זה נקרא בכח ולא בפועל ולפי מה שחילק הר"ן חייב בד"מ אבל לא בד"נ מפני שאין זה פועל כל כך. ובזה יובן המדרש וריב לה' עם יהודה ולפקוד על כו' אפשר לאלו להתוכח עם בוראם כיון שאמר להם בבטן עקב את אחיו אמר ר' יודן בר"ש לאלמנה שקבלה על בנה חמתי' לדיין דאין בנור ובזפת ובמגלבין אמרה אי דאין הוא לברי באילין דינו וברי קטיל לי' אמר לי' מה הוא עביד לך אמר לה כד הוי במעי מבעט לי' א"ל וזו סורחנא כך יעקב בבטן עקב את אחיו והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (דף עב) לענין הולד דמשמ' קא רדפו לי' ע"ש וע"כ אם יצא ראשו אין נוגעין בו משום דמשמי' אונסים אותו והוא כמו בטבע וכל מה שהוא בטבע אין עונשין אותו על זה וע"כ כל זמן שלא ראתה אותו האלמנה דדאין בנור ובזפת אמרה ברי סרח עלי פי' אע"פ שהוא בטבע אעפ"כ הבחירה ביד האדם להפך הטבע אך כיון שראתה עונש החמור ע"כ התחילה להצדיק אותו אמר' כד הוי במעי מבעט בי והוא כמו משמי' הוא דאנסוה. והכא נמי אם האדם מחצה עונות ומחצה זכיות. דהנה בענין כובד העונות יש ב' דברים שמכבידין את הכף מאזנים הא' מה שהוא בטבע האדם למשוך אחר החומריות והשני שנעשה ע"י האדם דמגרה היצה"ר אנפשי' וע"כ רב חסד מטה כלפי חסד ואינו מחשב לו כובד העון שבטבע כו' כמו שאומר הקב"ה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי כו' וע"כ נותן כח כך להזכיות וכובש הזכיות להיות מכריע. וחד אמר נושא שנושא למעלה כף עונות פי' שמגביה אותו כובד שנברא האדם בטבע להיות נמשך אחר הרע ותנא דבי ר' ישמעאל אמר שרב חסד מטה כלפי חסד היינו בזה שמעביר ראשון וע"ז אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק כו' דלא תימא דאם הקב"ה כובש או נושא ואינו מחשב הכובד של העון הא דנמשך בטבע זה אינו נקרא עון כלל זה אינו דאעפ"כ הבחירה ביד האדם להפוך הטבע וכמו שאמר דוד ולבי חלל בקרבי והכל בי"ש חוץ מי"ש אלא שאם הוא מחצה עונות ומחצה זכיות אין מחשב לו אבל אי איכא רובא עונות נענש על הכל כיון שהבחירה ביד האדם ורב חסד מטה כלפי חסד יכריע לצדק ולזכות ביום הדין של ר"ה ויכתבנו ויחתמנו בספרן של צ"ג לאלתר לחיים

דרוש לראש השנה

כתיב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כו'. גרסינן בר"ה א"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביום הכפורים אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה. והנה בספרי ע"י (דרוש ד) הבאתי מה שהקש' הט"א דלר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום א"כ לעולם לא יהא אומרים שירה וכן הקשה דלר"י ור"נ דאדם נידון בכל יום ובכל שעה א"כ במאי מוקי לי' קרא דכי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב דקאי אראש השנה מרישא דקרא תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו דאיזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה כמו דאמרינן בר"ה (דף ח). ועוד הקש' דמאי ענין מלכיות זכרונות ושופרות דאמרינן בר"ה יותר משאר ימים דטעמא שתמליכוני עליכם ושיעלה זכרוניכם לפני לטובה ולר"י מה יום מיומים והא ר"י מודה דאמרינן למלכיות כו' כמו דאמרינן בר"ה (דף לג) עוד הקש' שם כמה קושיות ע"ש. וכן הקשיתי שם דהא אנן קיי"ל כר' יוסי כמו דאמרינן בר"ה (דף טז) אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי ואמרי' בר"ה (דף כז) א"ר שמואל בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. והקשו התוספ' דהא קיי"ל כר' יהושע בפ"ק (דף יב) ותירצו דהא דאמרינן לי' לאו משום ברייתו של עולם אלא משום תחילת מעש' דין שהעולם נידון בו להתקיים או לאו וא"כ קשה מדידן אדידן (ועיין בירושלמי מילתי' דרב אמרה כולהם נידונין בר"ה וגזר דינו של כל אחד מהם מתחתם בר"ה דתני בתקיעתא דרב זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב על המדינות בו יאמר איזו לחרב וא זו לשלום איזו לרעב כו' ובריות בו יפקדו כו' ודלא כר' יוסי דר' יוסי אמר יחיד נידון בכל שעה. פי' הק"ע מתניתין כו' ורב דלא כר' יוסי אלמא אלמא דהא דמצלינן להא דרב הוא דלא כר' יוסי)

והנה להקדים כ"ז צריך להקדים תחילה מדרש פ' ואתחנן מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו אר"י כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר להם אימתי ר"ה ויהכ"פ אומר להם ולי אתם שואלין אני ואתם נלך אצל ב"ד שלמטה כו' אשר לו אלקים קרובים, אשר לו אומה קרובה אין כתיב כאן אלא אשר לו אלקים קרובים אליו הוא וכל פמלי' שלו א"ר יוחנן אמר הקב"ה עד שלא נעשית אומה שלי מועדי ה' מכאן ואילך אשר תקראו אתם. והנה אפשר לומר דר"י אזיל לטעמי' בר"ה (דף כ) דאמרינן התם וכי הא דאמר ר' יהושע בן