נחלת יהושע קפט

כל שהוא. ר' חנני' אומר בסוף מה נפקא מביניהון מת מרד פי' כגון שאכל ביוה"כ או שעבר על שאר חייבי כריתות. על דעתי' דר' זעירא כבר כיפר וא"כ אף שהוא בעון כרת והוא וזרעו נכרתי' אעפ"כ כיון דיוה"כ כל שעה מכפר. א"כ הי' בחיים עדיין. וכיפר עלי' יוה"כ וממילא נפטרים הבנים מעונש כרת על דעתי' דר' חנינא לא כיפר וא"כ אע"פ שהוא מת אעפ"כ כיון שהעונש הוא וזרעו נכרתים ולא כיפר עליו יוה"כ ממילא זרעו נכרתים ג"כ דהא על הבנים יוה"כ לא מכפר. כיון שהם לא חטאו והא דפריך בשבועות (ד' ח) היינו באם עובר בשגגה. דכרת לא הוי אלא במזיד אבל אם יש ידיעה בתחי' ולא בסוף שבזה אין עליו רק חטא ע"ז פריך דהא מיתה ממרקת אבל אם חטא במזיד בעון כרת שהוא וזרעו נכרתים. א"כ יש נ"מ אם כיפר עליו יוה"כ או לא לענין הבנים. וע"ז אומר מת מרד. דהיינו במזיד כמו שאמרו דפשעים אילו המרדים

ובמ"א ביארתי על הא דאיתא בספרי ומובא בילקוט איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם אע"פ שחשבו לעשות ולא עשו והקשו המפרשים דהא אמרינן דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ותירצו כגון בלאו דלא תחמוד אך נ"ל דיש לומר בכמה גווני כמו דאמרינן בקידושין (דף פא) אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והיפר לה והיא לא ידעה שהיפר לה בעלה והי' שותה יין ומטמא למתים. ר' עקיבא כי הוי מטי להאי פסוקא בכי. ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה כו' וכן כתבו התוס' בקדושין (דף לב) בד"ה דמחיל ליקרי' וצ"ל שהודיעו קודם לכן שלא יהא כמו נתכוין לאכול חזיר ועלה בידו בשר טלה אלמא כיון דהמחשבה הי' בעבירה ועשה מעשה לפי מחשבתו אלא שבאמת הי' בהיתר צריך סליחה וכה"ג אמרינן במנחות (דף סד) לעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור דזיל בתר מעשי' ורבא אמר חייב דזיל בתר מחשבתו וא"כ אי אזלינן בתר המעשה אינו חייב ואעפ"כ אזלינן בתר מחשבתו וחייב וע"ז אומר אף שחשב לעשות ולא עשה דהיינו שהמעשה לא הי' בעבירה ועוד אמרינן בזבחים (דף כט) מניין למחשב בקדשים שלוקה ת"ל לא יחשב א"ל רב אשי לרב מרי לאו שאין בו מעשה הוא וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו א"ל ר"י היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכן אמרינן בזבחים (דף ו) איבעי להו כיפרו על מה שבאו או לא כפרו אמר ר"ש מסתברא שלא כיפרו דאי ס"ד כיפרו שני למה הוא בא והקשו התוס' דמאי קאמר שני למה הוא בא דילמא קאתי לכפר על מחשבה שלא לשמן דחשיב עשה דלאחר שחיטה כמו סמיכה דבסמוך ולכאורה יש לדקדק הא כתבו התוס' ביומא (דף לו) בד"ה על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה דעולה אינה מכפרת על לאו שאין בו מעשה אלא דוקא על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה אך יש לומר דזהו בלאו שאין בו מעשה אבל הכא בלאו דלא יחשב אפשר לומר דהעולה מכפרת דעיקר עולה בא על הרהורי הלב כמו דכתיב והעולה על רוחכם כמו דאיתא במדרש פ' צו אמר רשב"י אין העולה באה אלא על הרהורי הלב א"ר לוי מקרא מלא הוא והעולה על רוחכם כו' כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם הדא אמרה אין העולה באה אלא על הרהורי הלב ובכתובות (דף מו) ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה ואם הדיוק של המפרשים הוא ממה דאיתא בספרי כי יעשו מכל חטאת האדם שחשב לעשות כו' ורוצים לומר דהיינו בין אדם לחבירו הא התם נמי אמרינן בב"מ (דף סא) לטומן משקלותיו במלח ואמרינן היינו גזל מעלי' ומשני לעבור עליו משעת עשי' (וכן כתבו התוס' התם מי שתולה קלא אילן בבגדו ואע"ג דעובר על מצות ציצית מ"מ איצטריך קרא לעבור עליו משעת תלי')

ומעתה נחזור למה שהתחלנו על הא דאמרינן בר"ה דמחצה על מחצה רב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד ר' אליעזר אומר כובשו שנ' ישוב ירחמינו יכבוש עונותינו ר"י ב"ח אמר נושא שנאמר נושא עון ועובר על פשע והענין יובן בהקדם המדרש פ' נשא וריב לה' עם יהודה ולפקוד על יעקב אמרו כו' אפשר לאלו להתווכח עם בוראן כיון שאמר להם בבטן עקב את אחיו כו' אמרו זו תוכחה כו' אלא מתפוגגה עמהון א"ר יודן בר"ש לאלמנה שקבלה על בנה. חמתי' לדיין דאין בנור ובזפת ובמגלבין. אמרה אין דאין הוא לברי באילן דיני' וברי קטיל לי' אמר לה מה הוא עביד לך אמר לה כד הוה במעי מבעט בי אמר לה וזו סורחנא כך יעקב בבטן עקב את אחיו. והענין הוא שיש ב' ענינים שהאדם נמשך אחר החטא הא' הוא מצד שהוא קרוץ מחומר ויסודו מעפר. והוא נמשך מעת ההולדה אחר החטא וכמו דכתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו משעה שהוא ננער ורוח הבהמה היורדת למטה ויש עוד דהיינו אם האדם מגרה יצה"ר על נפשו ובכל יום גדל והיום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ובתחי' נקרא אורח ולבסוף נק' הלך ולבסוף נקרא איש והנה מה שבטבע האדם למשוך אחר החומרים והתאוות והוא עצל בתורה ובתפילה ע"ז אמרינן בברכות (דף לא) ג' מתחרט עליהן הקב"ה שבראם וכמו דכתיב כי הנה כחומר ביד היוצר אף שגם על זאת נענש והכל בידי שמי' חוץ מיראת שמים וביכולת האדם להסיר את לב האבן מקרבו ולעקור את הרע אף שהוא בתולדה ובטבע אך עכ"ז אין העונש גדול כל כך אך הבחי' השני' הוא ממה שהאדם מגרה יצה"ר על נפשי' זהו חטא גדול שזה לא הי' בטבע ובהולדה (ואפשר שזה נרמז בדבריהם בברכות (ד' סא) דרב אמר יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב שנאמר זבובי מות יבאיש כו' ושמואל אמר דומה כמין חיטה שנאמ' לפתח חטאת רובץ ששמואל מדבר על יצה"ר שבטבע. כמו חטה שמעפר יסודה. ורב מדבר על מה שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. ובכל שעה מתגדל וכמו הזבוב שמתגדל בכל עת) וע"כ היצה"ר שמעת הולדה מצד שמעפר יסודו אינו כל כך בפועל האדם. רק בטבע נמשך לדברים החומרים ויצה"ר דומ' לאבן וכח האבן ממשיכו למטה אף שנענש ע"ז ג"כ והכל בי"ש חוץ מי"ש והבחירה בידי אדם. עכ"ז אינו כ"כ כמו בבחי' השני' שמגרה יצה"ר אנפשי' ומתגדל עליו בכל יום ודומה לזבוב זה הוא בפועל דהא מתגדל ע"י האדם. וע"ז העונש חמור מאוד

והענין יובן ע"פ מה שכתב הר"ן בחידושיו על הא דאמרינן בסנהדרין (דף עז) זרק צרור בכותל וחזר' לאחורי' כו' חייב וכתב הר"ן וז"ל משמע דאי אזלא לתחת שאינו בכח שלו כלל שהוא פטור והקשי ע"ז ואמרו דלמה לא יהא חייב אי אזיל האבן לתחת ממש שהזריקה שלו שזרק למעלה חייבה לו הירידה הזאת ולמה לא תהי' העלי' הזאת כמדליק אש בשדהו ואח"כ באה רוח מצוי' דחייב למ"ד אשו משום חציו ותירצו דאין חיוב נזקין אלא בכח ובפועל ולא במה שנעשה ורוח מצוי' פועלת היא ורואים אותה כאלו הי' בכח האדם ע"י שהיא מצוי' אבל הירידה למטה אין בה פועל כלל אלא מחמת שכבידה היא יורדת כו' לא נעשה זה בפועל אלא בלבד האבן הוא שהזיק מאליו, וכתב הר"ן דעיקר תירוצא ליתא שמה שהם אומרים שאין חיוב של נזיקין אלא בכח ובפועל לא במה שנעשית ממילא אבל רוח מצוי' היא פועלת ורואין אותה כאלו היא בכח האדם אבל הירידה למטה אין בה פועל כלל אלא מחמת כובדה. דא"כ מאן דכפתי' לחבירו לפני ארי אמאי פטור ממיתה הא אותו הארי הפועל האוכל האדם כמו הרוח המצוי' המלב' וכ"ת דלא דמי אהדדי משום דארי אדעתא דנפשי' קא אכיל ומ"ה פטור אבל הרוח המצוי' הוא בטבע רואין אותה כאלו הוא פועל המבעיר האש א"כ יותר בטבע תנועת האבן למט' לפי שבכל עת מהעתים תרד למט' אחר שהושלכ' למעל' כו' וכיון שכן יותר ראוי הוא שנאמר שתהי' תנועת האבן למט' פועל האדם כי הוא פועל' בהשליך אות' למעל' יותר מתנועת הרוח המצוי' הנעשה בלי שום פעולה וכתב הר"ן דלפיכך אני אומר שאין לדמות נזקי ממון לנזקי רוצח לענין חיוב מיתה משום דרוצח אקיל רחמנא גבי' כו'

[ולכאורה הוא תמוה דהא אי אמרינן דאשו משום חציו חייב אפי' לענין ד"נ. כמו דמוכח בב"ק (ד' כב)