נחלת יהושע קפח

(פ"ב ה"א) כתב ואם הי' ממונה לרבים חייב להזקק להם דאל"ה למי יצעק העני וע"כ השיבו הא איכא מר עוקבא אב"ד שהוא אב"ד והוא ממונה לרבים. וכמו דאמרינן במוע"ק (דף ט) כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוי יתבי גרסי שמעתי' הוי יתיב מר עוקבא קמי' דשמואל ברחוק ד' אמות וכי הוי יתבי בדינא הוי יתיב שמואל קמי' דמר עוקבא ברחוק ד' אמות וכיון שהי' מר עוקבא אב"ד אליו נוגע שהוא מחויב להזקק: ובזה יובן הכתוב (איוב כט) אב אנכי לאביונים וריב לא ידעתי אחקרהו, פי' אב אנכי לאביינים ומהו הרבותא דכיון שבא האביון עם העשיר מוכרח להזקק להם ולבצע ביניהם וע"ז אומר שלא בלבד דוקא אם ידע מהם שאז מחויב להזקק להם כמו דכתיב לא תגורו מפני איש לא תכניס דבריך מפני איש וריב לא ידעתי אחקרהו פי' אפי' ריב שלא ידע מזה חקר אחריהם לידע ולהוציא גזילת העני

והנה אית' במדרש גלתה יהודה מעוני דבר אחר מעוני על שחבלו משכיני עני בתוך בתיהם כמה דאת אמר ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו השיב תשיב לו את העבוט ד"א על שגזלו מתנת עני [ואפשר דחשיב כל הדברים שאין ב"ד שלמטה מוזהרין עליו כדאמרינן בחולין (דף קלא) הגוזל מתנות עני ואכלו פטור מלשלם דהוי ממון שאין לו תובעים וכבר ביארתי ע"ז במ"א וכן על שחבלו משכיני עני דאית' במ"ל בשם הרמב"ן דאין ב"ד שלמטה מוזהרין עליו דהוא מ"ע שמתן שכרה בצידה וע"ז אומר שחבלו משכיני עני ובשביל כך הוא מדה כנגד מדה שנתמשכן ג"כ בהמ"ק בעוה"ר וכמו דאית' במדרש שנקרא משכן העדות שנתמשכן בעוה"ר וכן כתיב חבול חבלנו לך שהבהמ"ק נתמשכן בעוה"ר ב' פעמים וע"ז אנו אומרים לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. אע"פ דאמרי' בב"מ (דף קיד) אלא אמר קרא ולך תהי' צדקה מי שצריך צדקה יצא הקדש שא"צ צדקה וע"ז אומר לך ה' הצדקה שאתה עשית מדת צדקה במה שהחזרת לנו המשכון אבל לנו בושת הפנים ואנו מתבוששין שגרמנו לזה. וכמו שכתבו התוס' בב"מ (דף קטו) ד"ה למה ממשכנים כו' כי מתבייש שבכל יום ויום יחזירו לו את משכונו וגם צריך להוכיח מה שאני רואה שאתם מקבלים שבת משחשיכה ואינכם זהירים לקבל את השבת מבעוד יום. והנה כתיב במדרש בראשית ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. כתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ברכת ה' היא תעשיר זה השבת שנאמר ויברך אלקי' את יום השביעי ולא יוסיף עצב עמה זה האבל האיך מה דאת אמר נעצב המלך על בנו ועיין בי"מ שפירש ולא יוסיף זה האבל שאם כבר התחיל האבילות קודם יום השביעי פוסק. ולפ"ז צריך להבין מה שדרשו ברכת ה' היא תעשיר על השבת שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי דהא ביו"ט נמי אינו נוהג אבילות. אך יש לומר כמו דאמרינן במוע"ק (דף יט) שבת עולה ואינה מפסקת, רגלים מפסיקין ואינם עולים וא"כ השבת עולה לחשבון ז' ימי אבילות אבל רגלים מפסיקין ואינם עולים ואם קברו ברגל אינם עולים למנין ז' וצריך להשלים אח"כ או לרבא דאמר במוע"ק (דף כ) הלכה כתנא דידן דאמר שלשה וא"כ צריך להשלים אחר הרגל וע"ז אומר ברכת ה' תעשיר ולא יוסיף עצב עמה פי' שעולה למנין אבילות ולא יוסיף עצב שא"צ להשלים משא"כ ברגל שמפסיקין ואינם עולים ובאמת השבת מעשרת וכמו דאמרינן בשבת (דף קיט) ושבשאר ארצות במה הם זוכין א"ל בשביל שמכבדין את השבת. וכמו שביארתי כמה פעמים על מה דאית' במדרש חכו ממתקים וכולו מחמדים דבשביל שמענגין את השבת הקב"ה נותן שכר וע"ז אומר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה פי' שמעשרת אף שאין בזה טרחה ועצבות רק עונג ע"כ בימים האלו ראוי להתעורר ע"ז וכמו דאיתא במדרש קהלת טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח אמר ר"ח ב"א טוב מלא כף נחת זה יום השבת ממלא חפנים עמל ורעות רוח זה ששת ימי המעש'. ואפשר לפרש טוב מלא כף נחת ממלא חפנים דהיינו אם יגע בששת ימי המעשה כמו דאמרינן בפסחי' דף נ) זריז ונשכר דעביד כולי שבתא ולא עביד מעלי שבתא וע"ז אמר טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח שששת ימי המעשה עושה ובמעלי שבתא אינו עושה. וכמו דאמרינן דעביד כולי שבתא ולא עביד במעלי שבתא ועיז אמר טוב מלא כף נחת שהכף נחת יהי' מלא דהיינו שאינו עושה מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה אז הוא זריז ונשכר אבל אם הוא מלא כף נחת דהיינו ששומר שבת ולא עביד במעלי שבתא ולא עביד כולי שבתא נמי, ההוא שפל ונשכר קרינא בי' או שמלא חפנים עמל כו' ואינו מלא כף נחת ההוא זריז ונפסד קרינן בי' ואפי' ע"ה נמי אמרינן בדמאי דנאמנין בשבת מפני שאימת שבת עליהן ואית' בירושלמי (פ"ד דדמאי) אמר ר' ביבי בשם ר' חנינא אימת שבת עליו והוא אומר אמת ואם אימת שבת עליו בדא תנינן חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר פי' אם מפני אימת שבת א"כ אפי' במוצאי שבת נמי יאכל ומשני מפני אחר שאין אימת שבת עליו [ודע דאית' בירושלמי חשכה מוצ"ש מעשר מזה על זה ופי' המהרא"פ למה לא מעשר מזה על זה שהרי אינו משקר מפני אימת שבת וגם הנשאר מתוקן. ואינו מתרץ כלום שלא חש שכבר תירץ מפני א' שאין אימת שבת עליו, וטעה בזה שהשאלה הי' אם יכול לעשר מזה שאמר הע"ה שהיא מעושרת על אחר. בשלמא אי הטעם משום כבוד שבת ע"כ יכול לעשר במוצאי שבת מזה על אחרים. אבל אי הטעם מפני שאימת שבת עליו א"כ אע"ג שלמוצאי שבת לא יאכל מפני אחר אבל אעפ"כ איך יכול לעשר מזה על אחרים דהא לחומרא אית לן למיזל דילמא נאמן משום דאימת שבת עליו ודו"ק]

וע"כ אחיי ורעיי נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה בימים האלו קודם ר"ה ויוה"כ וכמו שביארתי במ"א על הירושלמי סוף יומא אם אין שעיר היום מכפר כיצד הוא מכפר. ר' זעירא אמר כל שהוא. ר' חנניא אומר בסוף. מה מפקא מביניהון מת מרד על דעתי' דר' זעירא כבר כיפר על דעתי' דר' חנני' לא כיפר כו' עי"ש וכתב הק"ע כתב מהר"ש יפה קשה דמאי נ"מ הרי מיתה ממרקת דכה"ג פריך בפ"ק גבי שעיר כו' [פי' דאמרינן בפ"ק דשבועות (דף ח) וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה. א"ר זירא לומר שאם מת מת בלא עון א"ל רבא אם מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורין אך אפשר לומר דר' זירא היינו ר' זעירא ואזיל לטעמי' דלית לי פירכא דרבא דאם מת מיתה ממרקת וכן בירושלמי (פ"ק דשבועות) א"כ מה הועיל לו יוה"כ א"ר יוסי ב"ר בון נעשית לו יוה"כ כאשם תלוי מת לפני יוה"כ עונה בה. אחר יוה"כ כבר כיפר וכתב הפ"מ שזהו כמו דס"ל לר' זירא שאם מת מת בלא עון. וכן בכריתות (דף כו) ע"ש] וכתב הק"ע ונ"ל דהירושלמי לשיטתי' אזיל דבחילול השם מיתה מכפרת שליש ויוה"כ שליש נמצא שליש דיוה"כ נשתייר וזהו דוחק. וע"כ נראה לי ע"פ מה שביארתי במ"א על הא דכתיב אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו וביארתי ע"פ מה שכתבו התוס' בפ"ק דכריתות (דף ז) דאמרינן התם דחנקתי' אומצא וכתבו התוס' דמכאן דקדק ריב"א דכרת אין זרעו נכרתים דהא הכא זרעו לא נחנקו. ואתא יוה"כ ומכפר עלייהו ואכתי לא משכחת לה כרת בבניו ואומר ר' כיון דבעוד הבשר בין שיניו חרה בו אף ה' ונפרע ממנו קודם שמצא שעות למצוא כפרה לא נמחל העון ונכרתין גם זרעו דליכא למימר להם נמחל שהרי הם לא חטאו פי' דאין יוה"כ מכפר אלא על החוטא בעצמו אבל אם החוטא מת לא אתי יוה"כ ומכפר על הבנים דהא הם לא חטאו. וע"ז אמרו אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. דאם היו חיים הי' יוה"כ מכפר עלייהו אבל מכיון שחטאו ואינם. ע"כ אנחנו עונותיהם סבלנו דיוה"כ אינו מכפר על הבנים ובזה ביארתי הכתוב (משלי יא) במות אדם רשע תאבד תקוה ותוחלת אונים אבדה. פי' אונים הבנים וע"ז אמר במות אדם רשע תאבד תקוה שהרשעים נידונים לאלתר למיתה וא"כ לא אתי יוה"כ ומכפר וע"ז ותוחלת אונים אבדה פי' הבנים שאין יוה"כ מכפר עליהם מצד שהבנים לא חטאו שיהא יוה"כ מכפר עליהם כמו שכתבו התוס' בכריתות דיוה"כ אינו מכפר אלא על החוטא בעצמו. והשתא א"ש דקאמר כיצד הוא מכפר ר' זעירא אומר