נחלת יהושע קפו

אדרבא ניזיל לקולא בד"נ ונתפוס החזקה רק על להבא ולא נתפוס החזקה על אותו פעם גופ' להענישו בעונש כיפה בזמנים הקודמים ע"ו אמר תמותת כו' ע"ש. וכן הא דאמר ר"ל מאי דכתיב כי לא ידע האדם את עתו כדגים כו' עי"ש. הוא על ענין שאמרו שם דכיפה א"ב התראה. ובמ"א ביארתי על המדרש חטא חטאה ירושלים. ע"כ לנדה היתה וביארתי בספרי (ע"י ד' ו) על ענין שאומר המדרש ישראל ע"י שחטאו ולקו ע"כ לנדה היתה. וביארתי שם כמו דאמרינן בכיפה דמלקיות מחזיקות ע"ש אך מה דאיתא במדרש חטאו בכפליים דכתיב חטא חטאה ירושלים. ולקו בכפליים דכתיב כי לקחה מאת ד' כפליים בכל חטאתי'. ולכאורה כיון שחטאו בכפליים הדין הוא שילקו בכפליים. אך הענין הוא שאומר חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה. ולכאורה הא אמרינן דבנדה לענין שתהא מוחזקת רואה שתטמא מעל"ע. אם לא הגיע זמנה לראות בעינן שתהא מוחזקת בשני פעמים כרבי ובשלישית תטמא או שתראה ג' פעמים וברביעית תטמא וא"כ כיון שממשילה לנדה א"כ אמאי נענשה על ב' פעמים. דהא לגבי נדה עדיין אינה מוחזקת בב' פעמים להיותה חזקת רואה בפעם הב' גופ'. ע"ז אומר המדרש חטאו בכפליים. ולקו בכפליים. שהכתוב אומר חטא חטאה ירושלים. ע"כ לנדה הייתה שהוחזקה מן ב' החטאים. ומיד נענשה. וכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וירושלים נענשה מיד על ב' חטאים ע"כ אומר לקו בכפליים אך שהוא דוחק מפני שטומאת מעל"ע הוא דרבנן]

וע"ז אומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר פי' דעביד בנו תרתי לטיבותא הא' שאינו מחזיק בב' פעמים אלא בפעם שלישית והב' שבאותו פעם שנתחזק אין דנים אותו ע"ז אומר הן כל אלה יפעל פי' כל כך טובות. פעמים שלש עם גבר פי' שאינו מחזיק בפעמים עד שלש ולא עוד אלא שאין דן על אותו פעם גופ' שהוחזק וע"ז אמרינן בשבת (דף נה) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע למה קנסת מיתה על אדם הראשון א"ל מצוה קלה ציויתיו ועבר. פי' ששאלו למה לא המתין לו עד ג' או ד' פעמים. אלא שהוחזק בפעם הראשון. ובפעם ראשון נמי דן אותו מיד ולכן אמרו בלשון מפני מה קנסת דהיינו בתורת קנס אע"פ שלא הוחזק עדיין וכמו דאמרינן בב"ק (דף צו) האי אינש גזלנא כו' ובעינ' דאיקנסי'] ע"ז א"ל מצוה קלה ציויתי' ועבר עלי' שכיון שלא טעם עדיין מעץ הדעת א"כ לא הי' היצה"ר אצלו מצד הטבע. אלא שהי' הנחש מסית אותו וא"כ הי' לו מצוה קלה. שלא נכנס הרע עדיין בתוכו וע"כ הי' לו קל שלא לעבור וחזקה אינו שייך רק במה שמצד הטבע כמו ברואה דם וכה"ג שענינים אלה הוא מצד הטבע וע"כ נענש אפי' בפעם ראשון משא"כ לאחר שאכל עץ הדעת ונכנס הרע בטבע כמו שאמר ואוכל ואיתא במדרש אכלתי ואוכל והוא כמו דאמרינן בכתובות (דף נא) יצרי' אלבשי' ע"ז כתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר

[ובמ"א ביארתי במה שכתב הרמב"ם ה' תשובה (פ"ג ה' ה) בשעה ששוקלים עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחילה ולא שני. אלא משלישי ואילך אם נמצאו עונות משלישי ואילך מרובין על זכיותיו אותם שתי עונות מצטרפין כו'. וכתב ע"ז הראב"ד זהו מן העירבוב שמערבב הדברים זה בזה ומדמה בדעתו שהם אחדים. והם זרים ונפרדים מאוד. לפי שראה בר"ה ורב חסד מטה כלפי חסד. ותנא דבי ר"י מעביר ראשון ראשון. וכך היא המדה וראה ביומא ר"י בר"י אומר אדם חוטא פעם ראשונה ושני' ושלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו סבר בדעתו שהן ענין א'. והם רחוקים מאוד. דההיא דר' ישמעאל הוא ליום הדין הגדול ולהציל הבינוניים מגיהנם כדברי ב"ה. ואין שם זכר למחילת עון אבל ההיא דר' יוסי בר' יהודה בעוה"ז. ובתחילת מעשיו של אדם כו' ע"ש ובזה ביארתי הכתוב. עפ"י דעת הרמב"ם שסובר דשני ענינים הן א'. להציל מגיהנם. ולהיות נידון לחיים. אם אין רובו עונות ע"ז אומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר להשיב נפשו מני שחת. לאור באור החיים פי' להצילו מדינו של גיהנם. וגם לאור באור החיים. בעוה"ז]

והנה בהא דאמרינן בר"ה (דף טז) דאם הוא מחצה עונות ו ומחנה זכיות רב חסד מטה כלפי חסד בזה יתבאר הכתוב (תהלים סג) כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך ויובן ע"פ מה שביארתי במ"א כי יש ב' בחינות ברב חסד מטה כלפי חסד הא' אם דנים את האדם בחייו יש רב חסד מטה כלפי חסד. והב' רב חסד מטה כלפי חסד בדין שדנו לעוה"ב שרבים הקשו דאם הא דרב חסד מטה כלפי חסד הוא בעוה"ז א"כ אמאי אמרינן בינונים תלוין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ. זכו נכתבים לחיים הא בלא"ה רב חסד מטה כלפי חסד. וע"כ מפרשים דזהו דוקא לעוה"ב וע"ז אמר דוד כי טוב חסדך מחיים פי' החסד שתעשה דהיינו רב חסד מטה כלפי חסד. זה יהי' מחיים שפתי ישבחונך. פי' שאוכל בשפתי להודות לך וע"ז אמר דוד לא המתים יהללויה ע"ז המדה של רב חסר מטה כלפי חסד אבל אם הקב"ה רב חסד מטה כלפי חסד. לדונו לחיים ע"ז שפתי ישבחונך וע"ו אמר דוד תהלים (פח) היסופר בקבר חסדיך ואמונתך באבדון פי' החסד שאתה עושה בקבר היסופר כו' וע"כ טוב שרב חסד מטה כלפי חסד יהי' בחיים (והוא כשיטת הרמב"ם) דאפי' בחייו ג"כ רב חסד מטה כלפי חסד וע"ז בקש דוד (תהלים כג) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים פי' שביקש שהטוב והחסד ירדפוהו כל ימי חייו דהיינו שבחייו יהי' רב חסד מטה כלפי חסד [ועיין ברמב"ם (ה' תשובה פ"ג) אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנ' על רוב עוניך כו' וכתב הראב"ד לא כמו שהוא סובר שכשאמרו רשעים נחתמים לאלתר למיתה שמיד מתים ואינו כן כי יש רשעים חיים הרבה אלא נחתמים לאלתר שלא ימלאו ימיהם שני הדור שנגזרו עליו. ועיקר דבר זה ביבמות ובזה יתבאר הכתוב (קהלת ח) אשר אין נעשה פתגם כו' וע"כ מלא לב בני האדם לעשות רע ומה רואים אשר חוטא עושה מאת רע ומאריך לו. פי' שהוא רובו עונות וע"ז אומר כי גם יודע אני אשר יהי' טוב ליראי אלקים אשר כו' וטוב לא יהי' לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר אינו ירא מלפני אלקים. פי' שהענין הוא שאינם משלימים ב' הדורות שנגזר עליו ואין הענין שלאלתר הוא מת. אך שאינו משלים הב' דורות שנגזרו עליו וכמו שביארתי במ"א על מה שאומר הפייטן מי יחי' ומי ימות זהו כדעת הרמב"ם שהרשעים לאלתר למיתה פי' שמתים מיד. ומה שאומר מי בקיצו ומי לא בקיצו הוא עפ"י דעת הראב"ד שהשקול הוא אם ישלים הב' דורות שנקצבו לו וכמו שכתב הלח"מ כמו שפי' רש"י ביבמות (ד' מט) את מספר ימיך אמלא אלו שני דורות ופירש"י אילו שנים שפוסקים לאדם בשעת לידתו כו' שאם גזרו עליו בשעת לידה שיחי' חמשים שנה. לא יחי' אלא ארבעים שנה ומי יעני ומי יעשר הוא כדעת הסוברים דהא דאמרינן צ"ג נידונים לאלתר לחיים היינו כל הטובות הם בכלל חיים ורשעים גמורים לאלתר לחיתה. כל הרעות הם בכלל מיתה ולדעת הראב"ד דהא דאמרינן לאלתר למיתה היינו שאין משלים מנין השנים שיקצבו לו בשעת הלידה. ע"ז אומר (קהלת ז) אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתו. ומהו העת אך הענין הוא כמו דאיתא במדרש (קהלת) על ענין עת ללדת ועת למות מעת ללדת נעשה עת למות משעה שהאדם נולד ע"ש. וע"ז אומר אל תרשע הרבה פי' שיהי' בכלל רוב עונות. כי למה תמות בלא עתך. היינו שלא ישלים הקצבה. וזהו נק' בלא עת שהקצבה שקצבו לו נק' עת. כדכתיב עת ללדת ועת למות

והנה הלח"מ ברמב"ם ה' תשובה הקשה על מה שכתב הרמב"ם (פ"ג מה' תשובה) והבינוני תולין אותו עד יוה"כ. אם עשה תשובה נחתם לחיים. ואם לאו נחתם למיתה והקשה הלח"מ דאמאי נחתם למיתה. הא מחצה על מחצה. ורב חסד מטה כלפי חסד כבר תירצו בזה. דהיכא דלא עשה תשובה ה וי עון א' נוסף על העונות משום דבאילו ימים של תשובה הוא חייב לעשות תשובה ואם לא עשה הרי עון א' נוסף על העונות ובזה יתבאר הכתוב (משלי ה' שם) הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה. פי' ע"ז שאינו לוקח מוסר. ע"כ הוי רוב עונות. ואף שבאמת הוא מחצה עונות. ומחצה זכיות. ועז אומר וברוב אולתו ישגה. פי' דהוי רוב אולת וע"ז אומר (משלי ה) ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי. ולא שמעתי בקול מורי. ולמלמדי לא הטיתי אזני