נחלת יהושע קפד

כל כך שיתחייב חטאת ע"ז, עכ"ז אם רואה בעצמו שיצרו מתגבר עליו וצריך לנזירות חייל על האיסורין ג"כ

ובזה יתבאר הא דאית' במדרש משל למלך שהי' לו מרתף של יין והושיב בו שומרים כו' כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת כו' והטעם דכל שאינו משום סייג אינו חל לא נדר על נדר ולא שבוע' על שבוע' וכיון דאין קדוש' חלה על קדושה ע"כ מהו הפעול' של ב' קדושות וע"כ כתיב בהו בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילת' אבל התחתוני' לפי שיצה"ר מצוי בהם והם צריכים לסייג הלואי לשתי קדושות יעמדו הה"ד כו' והתקדשתם והייתם קדושים פי' דכל שהוא משום סייג חל קדושה על קדושה וכמו שחל נזירות על נזירות וכמו שביארתי

וע"כ אחיי ורעיי מה מאוד צריך כל א' לפשפש במעשיו וכמו שביארתי על ענין ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע וכמו דאית' התם מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה. ששוא נקרא אם גלוי לכל שעובר על השבוע' ומרמה נק' מי שעובר בפני עצמו על השבוע' ואין אדם יודע רק הוא בעצמו וע"כ אם הוא רשע בגלוי נקרא שוא אבל אם כל העולם כולו אומרים לו שהוא צדיק רק שהוא בעצמו יודע שאינו מנוקה מעון זה נקרא מרמה ע"ש באריכות וזה הוא נקי כפים ובר לבב ע"ש וכמו שביארתי בספרי שנקי כפים היינו בגלוי וכמו דאמרינן בנדה (דף מג) מה ידיו מאבראי ובר לבב היינו בפנימית וזהו אף בלב עולות תפעלון שזהו כמו בר לבב ובארץ חמס ידיכם תפלסון זהו בגלוי כמו ידים שהם מאבראי וכמו דאיתא בירושל' (פ"ב דתענית) וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם מה שהי' בכף ידיהם החזירו מה שהי' בשידה תיבה ומגדל לא החזירו פי' שלא החזירו אלא הגזל שבגלוי כמו דכתיב מן החמס אשר בכפיהם דהיינו בגלוי דמה ידיו מאבראי כו' וע"ז אומר (תהלים נח) אף בלב עולות תפעלון בארץ חמס ידיכם תפלסון זורו רשעים מרחם כו' אשר לא ישמע לקול מלחשים. פי' בלב עולות תפעלון ע"כ אתם עוברים על השבועה ואפי' כל העולם כו' הי' בעיניך כרשע ולא עוד אלא שבארץ חמס ידיכם תפלסון וא"כ אתם עוברים בגלוי על השבועה שמשביעין אותה תהי צדיק וזהו נקרא שוא וזהו כמו פתן כו' אשר לא ישמע לקול מלחשים והיינו מה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע

[ובזה יתבאר הכתוב (תהלים סב) אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים ויובן עפ"מ שביארתי שאם עובר בגלוי אז הוי נשבע לשוא שהכל יודעים שעבר על השבועה ומי שהוא גזלן בלב שחומד של חבירו ומקנא בו קנאת איש מרעהו זהו נקרא מרמה שאפי' כל העולם אומרים לו צדיק אתה היה בעיניך כרשע. והנה איתא בשבועות (דף כ) שוא ושקר א' הן מאי לאו מדשוא לשעבר כו' ומאי דבר א' דבדיבור א' נאמרו וזהו פי' הפסוק אך הבל בני אדם זהו פי' של שוא דהיינו הבל כזב בני איש זהו הפי' של שקר. במאזנים לעלות המה מהבל יחד פי' שזהו הכל שוא ששוא ושקר א' הן ובדיבור א' נאמרו וע"ז אומר אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב. ויובן ע"פ הא דאמרינן בב"מ (דף קיא) איזהו עושק ואיזהו גזל אמר ר"ח לך ושוב לך ושוב זהו עושק, יש לך בידי ואינו נותן לך זהו גזל א"כ עושק נקרא מי שאינו גוזלו בפירוש וגזל נקרא מי שהוא גוזלו בבירור וע"ז אומר אך הבל בני אדם כזב בני איש פי' בין שוא ובין כזב המה מהבל יחד הכל הוי שוא ע"ז אומר אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו חיל כו' פי' בעושק שמדחה את חבירו ואין חבירו יודע עדיין שרוצה לגוזלו רק שמדחה א"ע שזהו נקרא בשם מרמה. ובין גזל שחבירו מכיר בשקרו זהו נקרא בשם שוא. ע"ז אומר אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים פי' בין שוא ובין שקר הכל הוא דבר א' עכ"ז עובר על עון של שקר דהיינו נשבע למרמה שאפילו כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה היה בעיניך כרשע וזהו ב' הבחינות שוא ושקר וכן עושק וגזל ובפשוטו יתפרש ג"כ אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו כו' אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי וכמו דאמרינן בב"מ (דף קיא) רבא אמר זהו עושק זהו גזל ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין ומה שאומר כי עוז לאלקים הוא דלכאורה למה חלקן לעבור עליו בשני לאוין הא אין לוקין ע"ז משום שניתק לעשה. וכה"ג כתבו התוספת בב"מ (דף סא) לעבור עליו בשני לאוין והקשו התוספ' דלוקי בגזל גופא ולעבור עליו בב' לאוין. ותירצו דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה כו' פי' וא"כ למאי מיבעי לי' שני לאוין. אך יש לומר כמו שכתבו התוס' במכות (דף יג) ר"י אמר חייבי כריתות בכלל הי' ולמה יצאת כרת באחותו כו'. וכתבו התוספת דכל כריתות למה לי לאו דהא אסיקנא דקרבן לא בעיא אזהרה ושמא יש לומר דנכתבו לעונש יתירא מידי דהוי אלאו שבכללות ולאו הניתק לעשה וע"ז אומר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים פי' אע"פ שהוא לאו הניתק לעשה אעפ"כ הוי שתים כי עוז לאלקים להפרע (ובמ"א ביארתי על הא שכתבו התו' בחגיגה (דף ה) הא יראוני מוחלין לו גבי עושק שכר שכיר כתיב דהוי ל"ת ופליגא דר' ישמעאל בפ' בתרא דיומא (דף פו) דאמר תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר והקשו המפרשים דהא לא תעשוק הוי ל"ת שניתק לעשה ועל ל"ת שניתק לעשה תשובה מכפרת ותירצו דהתוספת ס"ל דלקי והכי משמע בתוספת איזהו נשך (דף סא) ואפשר לומר כמו דאמרינן בתמורה (דף ה) דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי. ואע"ג דאיכא לדחוי' דהתם העשה דתמורה אין בו מעשה ועוד דהתם הלאוין סמוכין וכמו שכתבו התוספת בחולין (דף כא) אך לפי מה שכתבו התוספת באיזהו נשך (דף סא) דלקי אלאו דכובש שכר שכיר. בזה יתבאר הכתוב (תהלים סב) אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו חיל כי ינוב אל תשיתו לב אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים והקב"ה יפרע ע"ז כמו על ל"ת גמור ומבואר במ"א באריכות

ובזה יתבאר הכתובים (משלי ל) שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי. פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי פי' ששלמה המלך ע"ה רצה לבקש שני דברים ואמרינן בתענית (דף ח) ומנלן דלא מצלינן אתרתי דכתיב ונצומה ונבקשה לאלקינו על זאת מכלל דאיכא אחריתא כו' ורחמין למיבעי מן קדם אלהא דשמי' על רזא דנא מכלל דאיכא אחריתא (ובזה ביארתי במ"א על הא דאמרינן בתמור' (דף טו) עתניאל שענאו אל. ולכאור' הרי מצינו כמה צדיקים וכמה בני אים שנשמע תפלתם אך משום שהוא הרבה לבקש כמה תפילות כמו שנאמר ויקרא יעבץ לאלקי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרביתי את גבולי כו' וע"ז נקר' עתניאל שענאו אל אף על כמה תפילות. והטעם משום שהתפלל על התורה וע"כ ענאו אל אף על הרבה תפילות ביחד. וכמו דאמרינן בברכות (דף נ) ובטובו ה"ז ת"ח ומטובו ה"ז בור ופריך והא כתיב ומברכתך יבורך בשאלה שאני ופירש"י שהשואל שואל כעני בפתח שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה ופריך בשאלה נמי הא כתיב הרחב פיך ואמלאהו ומשני ההיא בד"ת כתיב ופירש"י הרחב פיך לשאול כל תאותך. והנה אמרינן בברכות (ד' מט) אין חותמין בשתים איתבי' לוי לרבי על הארץ ועל המזון ארץ דמפק' מזון על הארץ ועל הפירות כו' ארץ דמפק' פירות וע"ז אמר שתים שאלתי ממך אל תמנע ממני בטרם אמות אך דאין שואלים שתים ע"ז אומר שוא ודבר כזב הרחק ממני פי' שהוא א' שרוצה שירחיק ממנו שוא ודבר כזב שניהם ענין א' והיינו ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מיה' שזהו שוא שהכל יודעים שה' הוא המשגיח על כל א' ומעניש למי שעובר רצונו וזה נקרא בשם שוא. ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי זהו שקר שאין כל אדם יודע רק הוא וע"כ בקש שתים שהן אחת שוא ודבר כזב הרחק ממני ששניהם אינם רק שאלה א' ששוא ושקר א' הם

ובמ"א ביארתי על הא דאמרינן בנדה (דף ל) כי לי תכרע כל ברך זה יום הלידה כו' תשבע כל לשון זה יום המית'. והבאתי בספרי ע"י מה שהקש' המהרש"א