נחלת יהושע קפג

יום אלו ולשלשים יום אלו שכתבו וזה לשונם ואפי' את"ל דאפי אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו והדר אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו דהוי לשמואל כמו כהיום היום מ"מ יש לומר דשאני נזירות דהואיל ואית לי' קיצותא שלשים יום יש לנו לומר שבא להוסיף שלשים יום חדשים ולכך שייך לומר שפיר דחל נזירות על נזירות מעשה זו אחר זו כדפרישי' אבל גבי נדר דקונם דלית לי' אלא לפי מה שמפרש האדם אפי' כי אמר ככר זו עלי קונם היום אינו אסור אלא אותו היום, וכי הדר אמר זימנא אחריתא קונם ככר זה היום' אין בנו לתלות דאתי לאסור ולאוסופי למחר, כיון דמהיום משמע כו' ע"ש)

וע"ז השיב לו ר' מנא לאו מתניתא היא היינו נזיר ונזיר לכשיהיה לי בן ומתניתא מיירי בכל גוונא שאפילו אשתו יושבת על המשבר נמי ואם אשתו יושבת על המשבר, הרי הוא כמו שאמר הריני נזיר לשלשים יום אלו, ולשלשים יום אלו, ואפ"ה תנן דמשלים את שצו, ואח"כ מונה את של בנו, א"ל נזירות ונזירות בנו לא דמי, אלא לאומר הריני נזיר מכבר והריני נזיר לאחר עשרים יום, פי' דלא דמי לזה שאמר הריני נזיר לשלשים יום אלו, ולשלשים יום אלו, דכיון דאכתי לא נולד, ע"כ לא דמי לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו כן פי' הפ"מ, ולי נראה שהפי' היא דלא דמי דהתם אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו, ע"כ אפשר לומר דלא חל, כיון שפירש דוקא לשלשים יום אלו, והוי כמו שאמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי, וע"כ אפשר דלא חל, ומתניתין אינו דומה לזה שכוונתו שאמר הריני נזיר כשיהיה לי בן מעכשיו, והריני נזיר כשיהיה לי בן, היינו שאם יהי' לו בן, יהי' עוד נזיר לא הי' כוונתו דוקא על אותן הימים בעצמן, והוי כמו שאמר הריני נזיר, והריני נזיר דבהא פשיטא לי' להירושלמי דחל נזירות על נזירות, משום דכוונתו כשיהי' לו בן יהי' עוד נזיר מחמת הולדת הבן, אבל לא נתכוון דוקא על אותם הימים בעצמם, וע"כ אעפ"י דמתניתין מיירי אפילו אשתו יושבת על המשבר, אעפ"כ לא דמי לאומר הריני נזיר לשלשים יום אלו, ואח"כ אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו, לא דמי אלא לאומר הריני נזיר מכבר, והריני נזיר לאחר עשרים יום, (פי' אם אתה רוצה לדמות למתניתין למילף מינה מילתא תוכל ללמוד ממתניתין זה הדין, וכה"ג יש בירושלמי פעמים רבות (בפ"ח דסוטה) מה דמי לה קודש אשה כו'. (וע"ז אמר לא דמי אלא כו' אם אתה רוצה ללמוד למתניתין, תוכל ללמוד ממתניתין אם אמר הריני נזיר מכבר, ונזיר לאחר עשרים יום. וכמו דבעי רבא בש"ס דילן בנזיר (ד' י"ג) בעי רבא הריני נזיר לאחר כ' יום. ומעכשיו ק' יום מהו כיון דהלין ק' בעשרין לא שלמין לא חיילין כו', והקשו שם התוס' דאמאי לא פשיט ממתניתין דקתני מניח את שלו, ומונה את של בנו ושוב משלים את שלו אלמא לא חייש האי גברא אהפסקת נזירותו דאיכא למימר שאני מתניתין כשהתחיל למנות נזירתו סבור הי' לתשלומין שלא ידע שיולד לו בן כו', אבל הירושלמי מדייק דסתמא קתני ואפילו אשתו יושבת על המשבר, אלמא דלא חייש להפסקת נזירותו וזה הדין נפשט ממתניתין

עכ"פ מהירושלמי מוכח דס"ל דאין הטעם כמו שכתבו התוס' דשאני נזירות הואיל ואית לי' קיצותא ל' יום יש לו לומר שבא להוסיף שלשים יום חדשים ולכך שייך שפיר למימר דחל נזירות על נזירות אלא דבירושלמי קאמר ר"י בר בון דבדין הי' שלא תחיל נזירות על נזירות אלא את הוא שהחמרת עליו כו' פי' בכדי להוסיף סייגים וע"כ חל נזירות אנזירות והראי' דהא אמרינן בפ"ק דנזי' (דף ד) איבעית אימא ר"ש היא דלית לי' איסור חל על איסור דתני' ר"ש אומר כו' ופירשו התוס' דאי לאו קרא ה"א היכא דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר ושתה יין לא ליחייב אנזירות קמ"ל קרא יתירה דמיין ושכר דאם נשבע שלא לשתות כוס זה ונדר בנזיר ועבר ושתה הכוס דלקי תרתי משום שבועות ומשום נזירות אלמא דגלי לן קרא דחיילא נזירות אשבוע' אע"ג דלית לי' כולל. וכן הבאתי בספרי ע"י (סי' כד) על הא דאמרין בסוף מכות (דף כד) דהאי תנא כולל לית לי'. והקש' הש"א דא"כ איך חל נזירות אכהונה. והבאתי שם בספרי מהא דאמרינן בזבחים (דף צט) לאחיו שאם הי' כהן והוא נזיר לאמו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ור"ע קאמר לה התם. ועיין בחולין (דף קא) דתחילה ס"ד דר"ע ס"ל דאינו חייב אלא אחת אלמא דלית לי' כולל אלא ודאי דנזירות שאני משום שהוא סייג ואף הכהן צריך ג"כ לסייג וע"כ יש נזירות אף בכהן נמי וע"ש בספרי מה שהארכתי בזה, שבזה יתיישב מה שכתבתי שם דנזירות חל על הכהונה אבל לאו דבל יחל לא חל דלא עדיפא מנדר כיון דילפינן לענין בל יחל נזירות מנדרים. והטעם דנזירות בעצמו הוא סייג וע"כ חל אפי' על הכהונ' אבל לאו דבל יחל לא חל דהא בנדרים לאו משום סייג הוא וע"כ יש פוסקים סוברים דאפי' הנדר נמי אינו חל על השבוע' ונזירות חל על השבוע' כמו שפירשו התוס' בנזי' (דף ד) ע"ש

ומעתה נחזור לראשונות מה שהקשיתי מתחיל' על מה שתירצתי בס' עמק יהושע על הא דנדה (דף ל) שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע והקש' המהרש"א דהא כבר מושבע ועומד מהר סיני. וכבר כתבתי לעיל דעדיין לא מתיישב בתירוצי בס' ע"י אבל לפי מה שביארתי ניח' שפיר אפי' לדעת הפוסקים דנדר לא חל על השבוע' אעפ"כ הא אמרינן בפ"ק דנזי' (דף ד) דלר"ש אתי קרא דמיין ושכר לאסור אפי' אם נשבע עליו תחיל' וכן חל נזירות על כהונה ג"כ אע"פ דאמרינן בסוף מכות דהאי תנא לית לי' כולל אלא ודאי כיון דהכונה משום סייג וע"כ חיילא נזירות על נזירוץ וכן נזירות חל על השבוע' [ואפי' רבנן דר"ש נמי מודו אלא דלדידהו לא צריך קרא דבלא"ה חל משום כולל] וע"כ חל אף על השבוע' ג"כ

וע"ז אומר מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא שהענין שמשביעין אותו בשעת הלידה היינו שישמור הנשמה בטהר' וכמו דאמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. וכמו שהחמירו בטומאת ע"ה אפי' בספק ג"כ מחמת שצריך שמיר' וע"כ כיון שהוא משום סייג הוי כמו נזירות וחל על השבוע' וע"ז אומר מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא דכתיב גזי נזרך והשליכי וכיון שהוא מדמה לנזירות חל על השבוע' ג"כ. אך לכאור' היכן מצינו סייג דוקא במי שרואה בעצמו שמקולקל כמו שאמר גבי שמעון הצדיק רועה הייתי לאבא בעירי ופחז עלי יצרי בקש לטורדיני מן העולם וע"כ הוצרך לנזירות אבל שמשון שהי' נזיר מן הבטן וע"כ נסתפק אם אסור בהני שאינם רק שמיר'. וכמו דאית' במדרש ועתה השמרי נא וכמו שביארתי לעיל ועכ"ז מפני שהי' גלוי לפניו מה שיהי' בסופו ע"כ אף שהוא מן הבטן הי' צריך לשמור כל דיני נזירות כמו שאמר המלאך מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר פי' שהוא צריך ג"כ שמיר' וסייג ואסור בחומץ יין כו' וע"כ מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל אף שהוא נזיר מן הבטן ע"כ צריך סייג. וכן בכל אדם שמשביעין אותו בשעת הלידה תהי צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע. פי' שאפי' כל העולם יאמרו לך שאתה צדיק ודי לך דרך הממוצע כיון שלא נטית אחרי דרך הרע א"כ דרך ממוצע טוב יותר. וע"ז אומרים לו הוי בעיניך כרשע פי' שתחשוד עצמך שאתה כרשע ונטית לדרך הרע וע"כ אינו די לך הדרך הממוצע אלא שצריך שמיר' יותר וע"ז כתיב ממעי אמי אתה גוזי פי' שגלוי לפניו שהאדם בטבעו כרוך אחר החטא ע"כ אע"פ שהנזירות אינו רק אם רואה שפוחז עליו יצרו אעפ"כ בשמשון הי' נזיר מן הבטן מפני שהי' גלוי לפניו מה שיהי' בסופו וכן בסתם אדם. וע"ז אמר ממעי אמי אתה גוזי, והאי גוזי הוי כמו נזירות כמו דכתיב גזי נזרך והשליכי

וע"כ אע"פ שהנזיר חוטא הוא דמוטב הי' יותר שלא לנטות מדרך הטוב ולא יצטרך לנזירות וע"כ מביא חטאת על תחילת הנזירות. ואע"ג דאמרינן בפ"ק דנזיר (דף ד) חטאת חלב אתי לכפרה חטאת נזיר למאי אתי היינו דאע"ג שרוא' בעצמו שיצרו פוחז עליו ומקבל עליו נזירות עכ"ז אינו