נחלת יהושע קפב

למימר דרבנן לא בעי קרא להכי דס"ל דשבוע' חל ע"י כולל לבטל המצוה כדעת הירושל', שכולל יין מצוה עם יין הרשות בשלמא לר"ש צריך קרא דלית לי' כולל אלא לרבנן לא צריך קרא דהא אית להו כולל וע"ש שכתב דזה לא הוי כולל דכל רביעית ורביעית הוא חלק מחלקי המצוה לקיים שבועתו ברביעית זה או בזה ע"ש. עוד כתב דהעיקר נראה דבלא"ה צריך קרא לאסור יין מצוה כיין רשות והוא מבואר בספרי מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות שהי' בדין הואיל ואונן אסור בשתיית יין ונזי' אסו' בשתיית יין אם למדת לאונן שלא עשה בו יין מצו' כיין הרשות אף נזי' כן וק"ו ומה אונן כו' ר"י הגלילי אומר כו' אבא חנן אומ' משום ר"א למה נאמר מיין ושכר יזיר שהי' בדין הואיל ואסור בטומא' ואסור ביין, אם למדת בטומא' שלא עשה בו מצו' כרשות אף יין לא עשה בו יין מצוה כיין הרשות ת"ל מיין ושכר יזי' ומבואר מכל הני תנאי דאי לאו קרא ה"א דנזי' לא נאסר ביין מצוה כלל כמו שלא נאסר אונן ביין מצוה וכמו שלא נאסר במת מצו' ואין מקום לקושי' בעל כ"ת ובש"א דתיפוק לי' משום כולל דכיון שהי' בדין לומר שאין כאן איסו' כלל מהנך טעמי דתלי בספרי. ולפי מה שביארתי הוא סיוע לזה דה"א דיין של מצו' לא יקלקל לו וכמו שאונן אינו אסור אלא ביין של רשות דכוונתו לשמח' אבל ביין של מצו' לא וע"כ ה"א דבנזיר ג"כ מותר ביין של מצו' וע"ז קמ"ל דבנזיר אסור אף ביין של מצו' דכיון דנזירות הוא סייג ופריש' למי שרוא' בעצמו שצריך סייג ע"כ אסור אף ביין של מצו' וע"ז אמר שלמה כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמ' ודעת קדושים אדע, פי' שיש אופן שיין של מצו' יוכל לקלקל אותו ג"כ

וכיון שביארתי שהחמיר' התור' בנזיר מפני שעיקרה היא סייג ולא כמו שכתב הפמ"ג הבאתיו לעיל דכיון דנזירות הוי סייג ע"כ לא מצרכינן סייג לסייג אלא אדרבא דכיון שעיקר' היא לסייג ע"כ מחמרינן בו יותר. ע"כ נ"ל דלהכי אמרינן במס' נדרים (דף יח) נזיר להזיר מכאן שהנזירות חל על הנזירות ואמרינן התם (דף יז) דשמואל ס"ל דאפי' אמר הריני נזיר היום הריני נזי' היום חל הנזירות על הנזירות ואע"ג דבנדר אינו חל על הנדר וכן בשבועה אינו חל על השבוע' ואפ"ה בנזירות חל ואע"ג דיש לחלק דבנזירות חל היינו לענין שצריך למנות שני נזירות אבל על הנזירות גופא אינו חל נזירות אחרת ללקות שתים אפ"ה לא הי' לנו לומר דחל כיון דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אלא ודאי דחומר' הוא שהחמיר' התור' בנזיר דכיון שצריך סייג ע"כ החמיר' התורה שיוכל לעשות סייג לסייג אם רואה בעצמו שסייג א' לא יספיק לו. והכי משמע בירושלמי (פ"ג דנזי') לענין הא דאמרינן בפ"ב דנדרים (דף יז) מי שנזר שתי נזירות ומנה ראשונה והפריש עלי' קרבן ונשאל עלתה לו שני' בראשונ' ומקשה שם הירושל' וז"ל ניחא שני' ראשונ' ראשונ' שני' (פי' דאיך אמרינן דאם נשאל על הראשונ' והפריש קרבן עלתה לו שני' בראשונה איך עולה הקרבן לשני' הא בעינן שיקדים הנזירות להפרשת קרבן דתני ר' קרבנו על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו וא"כ כ"ז שלא חל הנזירות השני' הוי כמו שהקדים קרבן לנזרו (ואע"ג דלכאורה יש להקשות דכיון דנשאל על הראשונה. א"כ אגלאי מילתא דהא שמנה הי' לנזירות שני' א"כ הוי כמו שהקדים נזרו לקרבנו. אך כבר ביארתי לעיל (סי' טז) במה שנסתפק המ"א בה' שבועות (ס' ז) בהא דאיתא בשבועות (ד' כז) דאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו. אם התיר תחילה השני' קודם שנשאל על הראשונה אי הוי היתר. דכיון שנשאל אח"כ על הראשונה אגלאי מילתא למפרע שחל השני' וחל ההיתר ג"כ. או דאעפ"כ לא חל ההיתר והביא מה שכתב הרשב"א דאם הקים הבעל ואח"כ היפר לה דאם אח"כ נשאל על הקמתו, חלה ההפרה למפרע. וכתב דמהרשב"א אין ראי' דהפרה שאני משום דבעל מצי מיפר לה קודם שתחול הנדר אך שיש ראי' מהרמב"ם שכתב בפ"י דשבועות. דאם אתשיל על השני' חייב על הראשונה. אלמא דמני שאיל על השני' אע"ג דאכתי לא חל. ודחה שאין מדברי הרמב"ם ראי' דמהשתא חיילי שני השבועות ע"ש ודחה אח"כ דודאי כל זמן שלא נשאל על הראשונה ליתא לשני' כלל. כמו שכתב הוא בעצמו אלמא דכיון דבעינן שיחול הנדר קודם התרה. ע"כ לא מהני אפי' אם נשאל אע"ג דאגלאי מילתא למפרע. דלא הוי נדר וע"ש שכתבתי דהיינו דינא דהרשב"א שכתב גבי גט על תנאי דמותרת להנשא. ואמרינן אגלאי מילתא למפרע אעפ"כ לגבי קידושין על תנאי. לא מהני גט קודם שנתקיים התנאי משום דבעינן שיהא הגט לאחר הקידושין והאומר כתוב גט לאשתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט מפני שאינו בידו. כמו דאמרינן ביבמות (ד' נב) ובעינן דוקא שיהי' הקידושין קודמים לגט. ע"כ לא מהני בזה אגלאי מילתא למפרע. וע"כ לפי"ז אין ראי' מהרמב"ם דהא הרמב"ם ס"ל גבי גירושין ג"כ (בפ"ז מה' אישות) דיכול לגרשה בתוך הזמן ע"ש שהארכתי בזה. וע"כ מקשה הירושלמי דאיך אמרינן דאם הפריש קרבן על נזירותו הראשונה ונשאל על הנזירות דעלתה לו שני' בראשונה. הא בעינן שיהא נזרו קודם לקרבנו וע"כ לא מהני בזה אגלאי מילתא למפרע ודו"ק)

וע"ז משני בירושלמי אמר ר' יוסי בר' בון לא כן סברין מימר באומר הריני נזיר בדין הי' שלא יהא נזיר אלא אחת את הוא שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים לא דייך שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים אלא שאת אומר שאין בידו כלום פי' דבדין הי' שלא תחול נזירות על נזירות אלא את הוא שהחמרת עליו בנזיר שיהא נזיר שתים משא"כ בשבועות ובנדרי' והטעם הוא להוסיף עליו סייג לסייג דכיון שרואה בעצמו שהוא צריך סייג והוא רוצה לעשות לו שמירה יותר ע"כ חל עליו נזירות שתים שאולי ע"י הנזירות השני' יהי' פעולה שישמור ג"כ הנזירות הראשונה. דכיון שרואה בעצמו שיצרו פוחז עליו לטורדיהו מן העולם. ע"כ הוא מתיירא אולי לא יספיק לו הנזירות הראשונה. ע"כ הוא מוסיף עוד סייג. וע"כ כיון שאינו מן הדין. אלא מחומרת הסייג. שהוא רוצה לעשו משמרת למשמרת וע"כ הוי כמו שחלה עליו נזירות שני' ג"כ ומועיל ההפרשה על הקרבן. שאם לא הי' פעולה לנזירות הראשונה אינו מן הדין. שתחול נזירות על נזירות ואעפ"כ את הוא שהחמרת עליו משום סייג. וכל שהוא סייג הוא פעולה שישמור הראשונות. ע"כ מעיל הפרשתו לקרבן דאל"ה מהו הטעם. אם את הוא שהחמרת עליו. דהא מ"מ אינו מדרבנן וילפינן מקרא. אלא ודאי דהטעם הוא כמו שביארתי דמן הדין לא הי' ראוי לחול כלל. דהא הירושלמי ס"ל כשמואל דאפי' באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום דחל כמו דאמרינן שם אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מחציתו בטל כולו. אם באומר הריני נזיר שלשים יום אלו ושלשים יום אלו (פי' שלשים יום שלאחר כן). לא בדא עלתה לו שני' ראשונה. אלא כי אנן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר אלמא דאפי' באומר הריני נזיר ונזיר חל נזירות על נזירות עכ"פ מוכח בירושלמי דמצד חומרא הוא כמו שאומר את הוא שהחמרת עליו

[והכי משמע נמי בירושלמי (פ"ב דנזיר ה' ט) בהא דתנן הריני נזיר ונזיר, כשיהי' לי בן. התחיל מונה את שלו כו' ואח"כ מונה את של בנו. הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו. ואח"כ נולד לו בן מניח את שלו. ומונה את של בנו. ואח"כ משלים את שלו. ר' יוסי אומר הריני נזיר לשלשים יום אלו. ולשלשים יום אילו. א"ר זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא הוא מניח את שלו ומונה את של בנו. אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר א"ל נזירות לנזירות (צ"ל ונזירות) בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר. ונזיר לאחר עשרים יום ע"כ, והנה הק"ע הגיה שם בירושלמי ללא צורך ונדחק בפירושו מאוד וגם הפ"מ לא ביאר בה כל הצורך. ולי נראה לפרש הירושלמי דר' יוסי בעי הא דאמרינן דיש נזירות בתוך נזירות כגון אם אמר הריני נזיר והריני נזיר. או שקיבל עליו שתי נזירות בב"א אמרינן שהוא נזיר שתים אבל אם אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו. ועוד אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו פי' לשלשים יום אלו שאמר תחילה וא"כ דומה למי שאמ' קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי דאינו חייב ב' וכמו שכ' הר"ן בנדרים (דף יז) וע"כ אם אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו. לשלשים יום אילו אפשר דלא הוי נזיר אלא אחת. ועיין בתוספת בפ"ב דנדרים (דף יז) שנסתפקו נמי אם אמר הריני נזיר לשלשים