נחלת יהושע קפ

שאע"פ שנטמא באונס אפ"ה צריך להביא אשם שמחמת שיצא מדרך המיצוע והוצרך להיות נזיר ע"כ צריך להביא אשם אע"פ שנטמא באונס

ובזה א"ש מה שהקשיתי לעיל דאמאי לא הצריכה התור' סייגים בכל האיסורים כי אם בנזי' החמירה התור' לעשות שמירה וסייג בחומץ יין וחומץ שכר וכמו דאית' במדרש ועתה השמרי נא פי' לעשות שמירה בחומץ יין וחומץ שכר. והטעם הוא מפני שהנזירות בעצמו סייג הוא שאם הי' מתוקן כפי שצריך לא הי' צריך לנזירות וכל ענין הנזירות שכתוב בתור' הוא במי שרואה שפחז עליו יצרו ועליו הכתוב אומר איש כי ידור נדר נזיר להזיר לה' וכיון שרואה בעצמו שנטה מדרך הישר ע"כ צריך לעשות סייג ולקבל עליו נזירות וכמו החולה שצריך לרפוא' להציל מחליו אע"פ שהרפואה בעצמ' יש בה דבר המזיק קצת אעפ"כ כיון שהחולי גדול' צריך לרפוא' זו וכן בנזירות אע"פ שהנזירות בעצמו חטא הוא אעפ"כ צריך לרפוא' זו ולא ינצל בלעדה וע"כ בנזירות ג"כ אע"פ שנזיר חוטא הוא אעפ"כ כיון שרואה בעצמו שבלא זה יתקלקל יותר ע"כ אמר' התורה איש כי ידור נזיר להזיר לה' וע"כ בנזירות כיון שעיקר' היא סייג למי שקלקל מעשיו ע"כ החמיר' התור' בזה להוסיף סייגים כיון שכל המצוה עיקרה היא סייג וע"כ צריכה לסייגים יותר והכל הוא מן התורה וכמו דאמרינן בע"ג (דף נח) נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב

וכמו דאית' במדרש (פ' נשא) ומניין שחזר שלמה והודה שנאמ' כי בער אנכי מאיש זה נח שנאמ' וייחל נח איש האדמה שע"י נתקלל כו' ולא למדתי ממנו. ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון שע"י ששתה יין נתקלל העולם בעבורו דאמר ר' אבין יין מסכה לו חוה לאדם ושתה. ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע מי שרוצה לקדש עצמו שלא יכשל בזנות יזיר עצמו מן היין כו' פי' שיש ג' מיני יין א' יין של איסור ויין של היתר, ויין של מצוה. והנה אדם הראשון נתקלקל ביין של איסור ונח ביין של היתר ובנזיר (דף ד) אמרינן לאסור יין של מצוה כיין של רשות אלמא דאע"ג מה שהוא של מצוה אינו מקלקל אך אעפ"כ בנזיר כיון שהוא רואה שהוא מקולקל ע"כ אפשר שיקלקל לו אפי' יין של מצוה וע"ז אמר שלמה כי בער אנכי כו' זה נח שנתקלקל ביין של היתר, ולא בינת אדם לי זה אדה"ר שנתקלקל ביין של איסור ולא למדתי חכמה וכמו דאית' במדרש חכמת התורה, ודעת קדושים אדע פי' ללמוד מנזי' שהזהיר' אותו התורה אפי' ביין של מצוה כיין של רשות

וע"כ נסתפק בנזירות שמשון שאפשר שא"צ לסייג ואינו אסור בחומץ יין וחומץ שכר שזה אינו רק במי שהורגל לחטוא ורואה בעצמו שנתקלקל מדרך הישר וצריך לנזירות וע"כ החמירה התור' לעשות סייג אבל בנזירות שמשון שהוא נזי' מן הבטן ולא מחמת סייג שרואה בעצמו שצריך לסייג כסתם נזיר וע"כ אמר שיבא עוד אלינו ויורינו מה נעשה לנער היולד וע"ז השיב המלאך מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל וכמו דמרבינן בנזיר (דף לד) מהא דמכל אשר יוצא מגפן היין דכל ריבוי' הוא ע"ש כל אשר צויתי' תשמור פי' שצריך ג"כ לשמירה וסייג אע"פ שהוא נזי' מן הבטן. והטעם הוא כמו דאית' במדרש שם גלוי הי' לפני הקב"ה ששמשון הי' הולך אחר עיניו לפיכך הזהירו בנזיר שלא יהי' שותה יין לפי שהיין מביא לידי זימה, ומה בזמן שהי' נזי' הלך אחר עיניו אילו הי' שותה לא הי' לו תקנה לעולם מרוב שהי' רודף אחר הזימה, מהו שאמר מן הבטן לקיים מה שנא' בטרם אצרך בבטן ידעתיך וע"כ כיון שגלוי הי' לפני הקב"ה שצריך לסייג ע"כ הטיל עליו הקב"ה נזירות וסייג וע"כ צריך לסייגים כמו כל נזיר שמקבל עליו נזירות אח"כ, וע"כ אית' במדרש וישמע אלקים בקול מנוח למה חזר המלאך אצל האשה ולא אצל מנוח שלא לפסול את דבריו הראשונים שאמר לאשה. ועיין בי"מ, ולפי מה שביארתי ניחא בפשיטות דבאמירה השני' הוסיף שתשמור עצמה מכל אשר יצא מגפן היין וא"כ הי' רואים סתירות בדברי המלאך ומנוח הי' חושדה שהעלימה ממנו דברי המלאך ע"כ בא אל האשה והבין לה איך שרמז בדבריו הראשונים במה שאמר ועתה השמרי נא היינו שתעשה שמיר' וסייג דהיינו חומץ יין וחומץ שכר ובזה נכלל כל הדברים שלא הי' מן הדין לאסור ורק משום סייג אך שלא הבינה תחיל' ע"ז חזר ואמר מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, והביאור הוא מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וכל טומאה אל תאכל וחזר ואמר מכל אשר צויתי' תשמור היינו שביאר דבריו הראשונים ושאין דבריו האחרונים סותרים דבריו הראשונים ולא בא אלא לפרש ע"ז אמר במד' למה כו' אצל האשה שלא לפסול דבריו הראשונים

וע"כ איתא במדרש שהיא אמרה כי נזיר אלקים יהי' הנער מן הבטן עד יום מותו היא הוסיפה עד יום מותו לפי שלא ידעה מה שעתיד אבל המלאך שהי' יודע שעתיד הוא לאבד נזירותו ע"י דלילה. לכך לא אמר עד יום מותו וע"כ הי' סבורה שא"צ לסייג ובמ"א ביארתי על שהמלאך אמר והוא יחל להושיע ואמרינן בסוטה (דף ט) הוחל שבועתו של כו'. והמפרשים פירשו שיחל הוא התחלה אבל לא יגמור ואיפשר לומר שאם לא הלך אחר עיניו ולא סר ממנו כחו הי' כובש וגומר המלחמה עם הפלשתים אך מחמת שהלך אחר עיניו ונתקלקל ע"כ לא הי' רק התחלה וע"כ לא סיפרה מה שאמר והוא יחל שהי' סבורה שיהי' נזיר מן הבטן עד יום מותו. וע"כ כיון שהי' גלוי לפניו ע"כ הי' צריך שמשון להיות נזיר תמיד מן הבטן ועד יום מותו ובזה יתיישב קושי' המהרש"א בח"א דלמה נאמר בכל מקום נזיר להזיר לה' ובשמשון כתיב כי נזיר אלקים יהי' הנער אך הטע' הוא דבנזירו' כתי' נזיר להזי' לה' והוא כמו דאמרי' במנחות (דף קי) תני' א"ר שמעון בן עזאי בא וראה מה כתיב בפ' קרבנות שלא נאמר בהם לא כו' ולא אלקים אלא ה' שלא תתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ועיין במהרש"א בח"א כלשון זה כתיב כגון לא תשתחוה לאלהים אחרים ע"כ לא כתיב רק לה' וע"כ בנזיר שחסידים הראשונים הי' מתאוין להביא חטאת כו' וע"כ כיון שעיקרו משום קרבן. ע"כ כתיב נזיר להזיר לה' משא"כ בנזירות שמשון שלא הי' קרבן גבי'. [ובמ"א ביארתי בפשיטות לפי מה שביארתי על הירושלמי (פ"ק דנזיר) א"ר חיננא מסתברא שתדחה נזירות תורה לנזירות שמשון. מ"ט כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצתה נזירות שמשון שאינה תורה ולעיל בתשובה (סי' ט) הבאתי ראיות הרבה שנזירת שמשון הוא מדאורייתא. וכמו דמוכח בסוף מכות (ד' כא) ע"ש וע"כ כיון שהוא רק כמו נדר. ע"כ איפשר דבעינן דווקא שיפרש כל הנזירות כמו בנדר. דבנזירות כיון דהוי של תורה אין נזירות לחצאין. כמו דאיתא בפ"ק דנזיר (ד' ג) הריני נזיר מן החרצנים. ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה ה"ז נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו ואמרינן בירושלמי כיני מתניתין או מן החרצנים או מן הזגין או מתגלחת כו' ה"ז נזיר. אבל נזירות שמשון שהי' כמו נדר. א"כ לא אמרינן דכל דקדוקי נזירות עלי' וכן הקשה המהרי"ט לדברי האומרים דנזירת שמשון הוא מתורת נדר. א"כ לא יהי' הדין בזה דאפי' לא נזר רק מדבר א' יהי' כל דקדוקי נזירות עליו וע"כ שאל מה יהי' משפט הנער ומעשהו. עד שפירש לו המלאך. מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל. שאסור כמו בנזיר סתם] וע"כ בנזירות שמשון מצד שהי' גלוי לפני הקב"ה שילך אחר עיניו ע"כ הזהירו בנזירות וכמו דאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ט) שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים כו' ואמרינן ר' אומר תחילת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה דכתיב וילך שמשון עזתה וירא שם אשה כו' לפיכך לקה בעזה דכתיב ויורידו אותו עזתה והא כתיב וירד שמשון תמנתה תחילת קילקולו מיהא בעזה הוי ופירש"י דהאי דתמנת לאו קלקול הוא שלקחה לו לאשה ולא בא עלי' בזנות והקשה המהרש"א בח"א בפ' אין מעמידין (דף לו) דמוכח התם דבז' עממין גרע דרך חתנות מזנות ותירץ דהאי דתמנת היינו שלקחה לאשות אחר שנתגיירה ע"ש (וכן הוא בירושלמי פ"ק דסוטה תני רבי אומר לפי שתחילת קלקלתו בעזה לפיכך ענשו בעזה והכתיב וירד שמשון תמנתה א"ר שמואל בר"נ דרך נשואין הוי) ובאמת הוא מפורש ברמב"ם (פי"ג מה' אשות ה' יד) וז"ל אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את