נחלת יהושע קעט

כחטאת שנתכפר בעלי' ומהיר שלמי מוכח דלא כנתכפרו בעלי' דא"כ איך אשמ' קרב דכל שבחטאת מתה באשם רועה. וכמו דאמדינן בפסחים (דף עג) ומנא תימרא דתנן אשם שמתו בעליו או שנתכפר בעליו כו'. ובפשיטות יש לפרש משום דחטאת פסול שלא לשמה וכן פירשו התוס' ע"ש [והא דאמרינן בנזיר (דף כד) דאם היפר לה ה"ל חטאת שמתו בעלי' היינו משום דעדיין לא כלו ימי הנזירות] וע"כ כיון דאשם בא לאחר הפרה משום שאינו בתורת חובה והוי כמו נדבה וע"כ כיון דאשם בא שאינה בתורת כפרה ולא בתורת הכשר ואעפ"כ הי' מביא ע"כ כתבו דיכול לומר גבי אשם יהי רצון אם נתחייבתי אשם דהא יכול לנדור ואם יטמא באונס הוי אשם כמו נדבה ועדיין צ"ע

[ובמ"א ביארתי עפ"י הירושלמי (פ"א דנזיר ה' א) הרי עלי ציפרין ר"מ אומר נזיר וחכ"א אינו נזיר א"ר יוחנן משום כינויי כינויין עד די שערי' כנשרין ובא וטפרוהי כציפורן רשב"ל אמר משום נזיר טמא מביא עוף כו' מ"ט דרבנן נעשה כמתנדב ציפרין לבדק הבית כו' וכן הוא לפי גירסת הק"ע ויותר נכונה מגירסת הפ"מ כאשר יראה המעיין מה נפיק מביניהין אמר הרי עלי אשם ע"ד דרבנן. מאחר שאין מתנדבין אשם לבדק הבית נזיר. על דעתי' דר' מאיר מאחר שנזיר טמא מביא אשם נזיר עכ"ל. ופי' הק"ע דמאי בינייהו דר"י ור"ל וקאמר דא"ב האומר הרי עלי אשם לר"י לא הוי נזיר לכ"ע לפי שאינו בכלל כינויי כינויין. ולר"ל לכ"ע הוי נזיר לרבנן לפי שאין מתנדבים אשם לבדק הבית ודאי על נזיר קאמר. ולר"מ כיון דנזיר טמא אינו מביא אלא אשם ודאי להיות נזיר קא מיכוין אלמא דאם אומר הרי עלי אשם. כיון שאין אשם בא לנדבה ודאי להיות נזיר קאמר. וא"כ דמי לנדבה דחל ע"י שאומר הרי עלי אשם דהוי נזיר. אך דלכאורה זהו דוקא לר"ל אבל לר"י שסובר דמשום כינויי כינויין הוא. א"כ אפי' אם אומר הרי עלי אשם לא הוי נזיר זה אינו דזהו דוקא לשיטת הירושלמי. אבל לשיטת הש"ס דילן הוא בהיפוך דאמרי' בפ"ק דנזיר (ד' ג) מ"ט דר"מ אמר ר"ל ציפורין סמוכין לשער קיבל עלי'. דכתיב עד די שערי' כנשרין רבה וטפרוהי כציפורין כו' ר"י אמר דכ"ע לא מתפיס אלא היינו טעמא דר"מ דחיישינן שמא ציפורי נזיר טמא קיבל עליו אלמא דר"י סובר דשמא ציפורי נזיר טמא קיבל עליו וא"כ כמו שהירושלמי סובר דבאומר הרי עלי אשם כ"ע מודו דאין מתנדבין אשם לבדק הבית. וכן הכא נמי לר' יוחנן לפי הש"ס דילן ודווקא בציפורין אמרי' דילמא לבדק הבית קאמר וכמו דאמרינן נמי בש"ס דילן ודילמא ציפורי נדבה קאמר, א"כ הרי עלי קן מיבעי לי'. ואע"ג דמתרץ דא"כ הרי עלי קן מיבעי לי'. אעפ"כ דילמא האי גברא לא דק. וא"כ לא מוכח וכ"ת דא"כ אם אומר הרי עלי חטאת נמי. נתכוין לנזירות. דהא נזיר טהור מביא חטאת. אך עיין שם בנזיר (ד' יב) דקא משני בנזיר טהור עובר לפניו דבנזיר טמא דילמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר. וע"ש בתוס' בד"ה כגון כו'. דאהי' תחתיו אין סברא לומר דאם יטמא קאמר שיתחייב בקרבנותיו הואיל והשתא טהור הוא. ודבר זה לא בא לעולם כלל. וא"כ אם אומר הרי עלי חטאת יש לומר דאהי' תחתיו קאמר. וע"כ אינו נזיר רק באומר הרי עלי אשם. וע"כ כתבו דאשם בא בנדבה וע"כ כתבו המהר"א והמהרי"ח על הטור שכתב שאחר אשם יאמר יהי רצון שהאשם בא בנדבה לפי שאמרו בנדרים שהחסידים נודרים עצמן בנזיר כדי להביא קרבן כו' וע"כ אם יעבור נזיר לפניו ויאמר הרי עלי אשם יתחייב בנזירות משא"כ אם יאמר הרי עלי חטאת אפ"ל דדילמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר וע"ש בתוס' ודו"ק]

וע"ש מה שביארתי שם בתשובה (סי' ה) בשלמים הבאים לאחר מית' ברי' דר"ש והגהתי שם לדברי ר"ש ע"ש מה שביארתי בטוב טעם ועוד אביא ראי' לזה מהא דאמרי' בפסחים (דף לח) אמר ר"ל זאת אומרת חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלים בנוב וגבעון. והקשו התוס' דמפירש"י משמע שאין רקיקי נזיר נאכלים בנוב וגבעון דהא ר"ש מחמיד מכולהו ואמר דבעינן דוקא חובות הקבוע להם זמן וא"כ איך קאמר במגיל' (דף ט) זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה והא נזירות הוי דבר הנידר והנידב ואפ"ה אין קרב בבמה ותירצו שם בדוחק וע"פ הירושלמי ניחא שפיר דהא אמרינן בירושל' (פ"ק דמגילה) ר"י אומר ואת אומרת שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל לא הי' צריך השונה להוציאן ממושב ניחא חלות תודה רקיקי נזיר לא כן אר"י לית כאן נזירות נזירות חובה היא א"ר אבין בר כהנא תיפתר שקרבה חטאת בשילה עולתו ושלמים בנוב וגבעון ר' זעירא בעי קומי ר' מנא לא כן אמ' רבי בשם ר' יוסי שלמי חגיגה הבאים בבמה כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כו' אתי כר' שמעון דר' שמעון אמר מכיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין ולטמא למתים וע"כ לא הוי דבר שבחובה וע"כ א"ש דאף עולות ושלמי נזיר קרבין בבמה דלא הוי דבר שבחוב' דהא ר' שמעון אומר דאפי' אחר מעשה יחידי כו'. וע"כ קאמר התם בירושל' ר' בון בו חיי' בעי שלמים הבאים לאחר מיתה דברי ר"ש מהו שיטענו לחם חזר ומר וכי בחיים לא על הבטל' הם באים פי' דאינו מעכב כמו שאומר אין לך אשם בא לבטלה אלא כזה פי' דאינו מעכב וכל שאינו מעכב הוי כמו דורון וע"כ אומר וכי בחיים לא על הבטלה הם באים וטעונים לחם וה"נ לאחר מיתה וע"ש שהארכתי בזה

עכ"פ הרי נתבאר שהאשם בא בתורת קנס דהא מביא אפי' אם נטמא באונס אך מפני שלא הי' לו להתנהג בזה עד שיבוא לידי נזירות [ואלולי מסתפינא הייתי אומר שמה שאמרה תורה והימים הראשונים יפלו הוא נמי בתורת קנס כמו דאיתא במדרש שהבאתי לאשם ה"ז קנס אמר ר' שמעון לא מצינו אשם שיבוא לבטל אלא זה בלבד שכן כתיב אחריו והימים הראשונים יפלו משמע מהמדרש שמה שאמרה תורה הימים הראשונים היינו מפני שנטמא קנסה התורה שיצטער עוד והימים הראשונים יפלו. ויתיישב בזה מה שיש לי לדקדק בירושלמי (פ"ה דנזיר) הרי כנזיר והי' מגלגל בנזרו אין נשאלין לו אא"כ ינהוג איסור כימים שנהג בו היתר ד"ר יודא א"ר יוסי כו' מה אנן קיימים בשגלגל בטומא' כ"ע מודים שסתר הכל אם בשגלגל בתגלחת כ"ע מודים שלא סתר אלא שלשים יום אלא כי אנן קיימין כשגלגל ביין בעומד בתוך ימי נזירותו אבל לאחר נזירותו לא סתר [וכמו שיתבאר הטעם בדרוש ז' מה שאינו סותר לאחר נזירות]

אבל עיקר דברי הירושלמי אינם מובנים דמאי פריך אם בשגילגל בטומאה (פי' שזילזל בנזירותו) כל עמא מודים שסתר דכתיב והימים הראשונים יפלו וכן שערו סותר כל שלשים יום דהא הסתירות האלו הם מן התורה אבל אם רוצה לישאל לחכם על נזירותו הרי נעקר נדרו מעיקרא וא"כ אין צריך לסתור וע"ז פליגי ר' יהודה ור' יוסי על הא שקנסו מדרבנן שאין נזקקים לו עד שינהוג איסור ואין מתירין לו אבל מדאוריית' כיון שנשאל על נדרו א"כ אינו סותר וע"כ הי' אפשר לומר כיון שזהו קנס מן התורה והימים הראשונים יפלו ע"כ בודאי יקנסו חכמים שלא יתירו לו דאל"כ ישאל על נדרו כדי להנצל מקנס של תורה וע"כ לא פליגי אלא ביין. ובזה יתיישב מה שהקש' הלח"מ והמ"ל ברמב"ם פ"ה מה' נזירות שהשיג על המהרי"ט שכתב דאע"ג דנודר בנזי' ועבר מחמרינן עלי' שינהוג איסור כימים. שנהג בהן היתר היכא דהנודר הי' שוגג שהי' סבור שהוא מותר מטעם נדרי אונס' לא קנסינן לי' ואין ספק שנעלם מעיני הרב ז"ל משנה השנוי' כו' ופשטא דמתניתין משמע דשגג ולא הי' סבור שהי' נזיר ושחכם הורו לו שהוא נזיר כו' ועיין שם בלח"מ דמניין להגמ' לפרש בלישנא דברייתא אך אי אמרינן דקנסו אותו רבנן כעין שקנסה אותו התורה והתורה קנסה אותו אפי' באונס דאפי' נטמא באונס נמי הימים הראשונים יפלו ומביא אשם א"ש

ובזה יתיישב הירושלמי דכיון דכל הקנס הוא רק כעין של תורה אע"פ שקנסו אותו אפי' ביין היינו שהחמירו ביין ג"כ אבל מ"מ הוא כעין של תורה. ע"ז אומר דוקא בעומד בתוך ימי נזירותו אבל לאחר נזירותו אינו סותר דהא מן התורה נמי אם יטמא לאחר מלאת אינו סותר. וע"ש ברמב"ם פ"ו מה' נזירות נטמא אחר יום מלאת וע"כ כיון שהתור' לא קנסה אותו, לא קנסו אותו חכמים ג"כ והטעם הוא כמו שביארתי