נחלת יהושע יח

מלחול כמו בב' אחיות שמונעים קדושין הראשונים מלחול קידושי שני' אבל הכא הא דלא קני שני' בזא"ז לאו משום דלא חזי לקנות אלא משום דכבר נסתלק הנותן ואין לו בהם כלום מידי דהוי אנותן כל נכסיו לשנים וכתב לכל א' כו' ע"ש וה"נ הא דאינו קדוש אח"כ היינו משום דכבר נסתלק כח המקדש דהא תו אינו חייב חטאת, וע"כ חיילי בב"א, וא"צ לאוקמי כמו שכתבו התוס' במנחות (דף פ) דאמר דתיקדוש א' מתוך ב' [והא דאמר ר' אושעי' במנחות (דף פ) הפריש ב' חטאות לאחריות היינו משום דאל"ה לא היה מפריש, וכמו דאמרינן במנחות (דף פא) א"ל כו' וכי מפרישן תחילה למותרות, וכן בפסחים (דף פט) וכי מפרישין תחילה למותרות, וע"כ אומר המפריש ב' חטאות לאחריות דוקא וע"כ ניחא הא דקאמר בתמורה (דף כה) דהפריש חטאת מעוברת וילדה, רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קא סבר ר' יותנן אם שיירו משוייר, עובר לאו ירך אמו הוא דה"ל כמפריש שני חטאות לאחריות כו'. ולכאורה יש לדקדק דבחטאת מעוברת אמר שנעשה כמפריש ב' חטאות לאחריות ובהא דר' הושעי' במנחות (דף פ) אמרינן הפריש שתי חטאות לאחריות משמע דבפירוש הפרישו לאחריות, וכן ברמב"ם (פ"ד מה' פהמ"ק ה"ה) כתב המפריש שתי חטאות לאחריות כו', ובה' ו' כתב הפריש חטאת מעוברת וילדה הרי היא וולדה כשני חטאות שנתפרשו לאחריות, ולכאורה צריך להבין אמאי לא בעינן בחטאת מעוברת שוהא מפריש בפירוש לאחריות אלא ודאי דכיון שהיא מעוברת ולא שייך בזה לומר וכי מפרישין תחילה למותרות, וכמו שכתב רש"י במנחות (דף פא) דקאמר התם וליתא בהמה מעוברת כו' והא ליכא למימר וכי מפרישינן תחילה למותרות כו' דבשעה שהפרישה לא הוי אלא חד גופא כו' אלמא לא שייך בזה לומר וכי מפרישין תחילה למותרות וע"כ אומר דנעשה כמפריש ב' חטאות לאחריות משא"כ במפריש ב' חטאות בעינן שיפריש לאחריות משום דאל"ה וכי מפרישין תחילה למותרות והשתא ניחא דלא תקשה דהא רבי ור"י לית לי' ברירה דהא דהמפריש ב' חטאות לאחריות לא תלי מידי בברירה דכיון שאפשר שיקדשו שניהם לשם חטאת לא תלי בברירה וכמו שכתב הר"ן והובא לקמן לענין מעמ"ש, דכיון שיוכל להיות בזא"ז לא תלי מידי בברירה, והכא נמי כיון דאפשר שיקדשו שניהם ע"כ אינו שייך להאי דברירה]

ויש להביא קצת ראיה לזה מהירושלמי (פ"ב דשקלים ה"ג) המפריש שקלו וסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קידש, המפריש שנים וסובר שהוא חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא א' אותו השני מה את עביד לי' נשמעינה מן הדא הפריש חטאתו וסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדשה הפריש שנים וסובר שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת אותה השני' מה את עביד לה אלא רועה ה"נ אילו לנדבה אלמא אע"ג דבזא"ז לא קדש דהוי דומי' דסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב ואפ"ה בב"א קדוש, ועיין ברמב"ם (פ"ג מה' שקלים ה' יב) המפריש שקלו וסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדוש, המפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא א' אם בזא"ז האחרון לא קידש ואם בב"א הא' שקלים והשני מותר שקלים, וע"ש בהשגת הראב"ד שכתב בירושלמי אינו כן אלא האחד חולין וכו' ע"ש אלמא דלפי מה שהבין הראב"ד בדעת הרמב"ם בב"א קדש אע"פ שאינו בזא"ז ואפי' לפי מה שכתב הלח"מ ברמב"ם (פ"ה מה' פהמ"ק ה"ו) דהא שכתב הרמב"ם דהא' שקלים והשני מותר שקלים היינו דהוי חולין, ואין הנ"מ אלא דבזא"ז הראשון קידש ובב"א יכול לברור איזה שירצה, זהו דוקא בשקלים אבל בחטאת כתב שם הרמב"ם (ה"ו) המפריש חטאתו או דמי חטאתו כסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב הרי אלו חולין ולא נתקדשו, הפריש שתים או דמי שתים וכסבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא א' יביא אחת והשאר יפלו לנדבה, אלמא דבחטאת סובר הרמב"ם שקדוש בב"א אע"פ שאינו בזא"ז (ובשקלים היינו דאפילו דמי לאלו אפ"ה הוי המותר חולין משום דהם קצובים, וכמו שאמר ר"ש, וע"ש בלח"מ ובירושל' בק"ע) אבל בחטאת קדוש בב"א אע"פ שאינו בזא"ז אלמא דאע"ג שאינו בזא"ז היינו משום דכבר נפקע חובו ותו אינו חייב חטאת וזהו דוקא בזא"ז אבל לא בב"א וכמו שביארתי תחילה, וע"כ קדשו תרווייהו אעפ"י שלא יצטרך רק לא' ויהי' הב' מותר חטאת וירעה ויפלו דמיו לנדבה (ועיין שה בירושל' מה פליגי במכנס פרוטרוט אבל באומר אלו לשקלים כל עמא מודו שהמותר חולין) אלמ' אע"ג דאינו בזא"ז אפ"ה בב"א קדשו אלא ודאי שהטעם משום שאינו חייב עוד חטאת, וזה דוקא בזא"ז אבל בב"א לא

ויש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן במנחות (דף מח) תני ר' חנינ' טירתא קמי' דר' יוחנן שחט ארבעה כבשים על שני חלות מושך שנים מהם וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כך הפסדת את האחרונים ולכאורה אמאי לא מקשה הש"ס דהיכי קדוש לר' יוחנן דס"ל גבי תודה ששחטה על שמונים חלות דלא קדשה וכמו דמקשה הש"ס תחילה גבי ב' כבשים על ד' חלות ולישנינהו באומר תיקדוש א' מתוך שתים כמו דמשני התם, אלא ודאי דזהו דוק' בהחלות שמתקדשים ע"י הזבח של תודה והתודה אינה מקדשת אלא מ' וכן בשני חלות של כבשי עצרת דמתקדשים בהכבשים ע"כ אמרינן בזה כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו משא"כ בשחט ד' כבשים על ב' חלות דהא דאינו בזא"ז היינו משום דא"צ רק לב' כבשים, וע"כ לא אמרינן בזה כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו. ועיין ברמב"ם (פ"ח מה' תמידין ומוספין הי"ב) שכתב שחט ב' כבשים על ד' חלות אם אמר יקדשו שתים מתוך ד' כו' ואם לא התנה לא קידש הלחם, ובהל' י"ג כתב סתם שחט ד' כבשים על ב' חלות מושך שנים מהם כו' ולא כתב שאמר יקדוש א' מתוך שתים

ועפ"ז יתבאר הירושל' (פ"ב דקידושין ה' ד) א"ר אלעזר באחיות לא קידש ובחטאות כיפר, דהיינו שאמר הרי כולכם מתקדשות וכמו דאמר התם א"ר חייא בר בא ש"מ חמש כו' את ש"מ שחמש נשים מתקדשות כא' ע"ש ולא נצטרך לאוקמי דאמר תיקדוש א' מתוך שתים ומשום קידושין שאין מסורין לביאה דלא כהילכת', דהא אנן קיי"ל דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין, אלא דאמר הרי כולכם מתקדשת לי בכלכלה זו, והטעם משום דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו (והירושל' ס"ל דאת וחמור קנה וכמו דאמר התם ערוה ושאינה ערוה תופס את שאינו ערוה וכמו שפי' הק"ע שם) אבל בחטאות כיפר דגבי חטאות ס"ל לר' אלעזר דקדוש בב"א אע"פ שאינו בזא"ז (וע"כ הסמיך הרמב"ם בפ"ה מה' פהמ"ק דינים אלו שכתב (פ"ה ה"ה) הפריש שתי ציבורי מעות לאחריות מתכפר בא' מהם והשני יפול לנדבה ואח"כ כתב שם הל' ו' המפריש חטאתו או דמי חטאתו וכסבור שהוא חייב כו' הרי אלו חולין ולא נתקדשו ואח"כ כתב הפריש שתים או דמי שתים וכסבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא א' יביא אחת והשאר יפלו לנדבה להורות דלא אמרינן בזה כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו), וכן כתב הרמב"ם (פ"ג מה' שגגות ה' ו) הביא שתי חטאות על חטא א' יקריב איזה שירצה והשני' תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמי' לנדבה ולא ביאר דאמר דתיקדוש א' מתוך השתים וע"כ אומר בירושלמי דבחטאות כיפר [והא דקאמר איך עבידא הוא ענין בפני עצמו האיך עבידא אם שחט בב"א המזבח בורר את הראוי לו ושתיהן אסורות באכילה דאם לא שחט בב"א הא קיי"ל כר' אושעי' דהמפריש ב' חטאות לאחריות דמתכפר באיזה מהם שירצה והשני' תרעה, אך מיירי באם שחט שני חטאות לשם חטאת א' המזבח בורר את הראוי לו, שניהם אסורין באכילה, ר' זעירא בשם ר' יוחנן שחט את הראשון שלא לשמו ואת השני לשמו כיפר, (פי' דמיירי באשם שכשר שלא לשמה אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה) וע"כ הראשון כשר והשני ג"כ כשר, דכיון דלא עלו לבעלים לשם חובה צריך להביא השני דהא הפריש שניהם לאחריות, אבל אם שחט הראשון לשמה והשני שלא