נחלת יהושע יז

דלא התנה מתחילה שיאמר איזה שארצה אח"כ ואמר סתם א' מן הכריים הללו לא תלי מידי בברירה ובפירושו על הירושלמי ביארתי שם דצריך לגרוס, דברי ב"ש היו לפניו שתי סאין וכרי אחד ואמר אחד מן הסאות הללו עשוי' תרומה על הכרי הזה קדשם ואינו יודע איזה הוא כו' פי' דס"ל לב"ש דקדשו מדומעים ע"ש דאל"ה לא קדש' כלל ועיין תוס' בעירובין (ד' לז) אהא דאמרינן התם אלא מעתה הי' לפניו שני רימונים של טבל וכתבו התוס' שם דר"י מפרש דאי טעמא דר"ש משום אין ברירה א"ש דודאי הי' א' מהן תרומה ומותר הכהן לאוכלו ואע"ג דאין ברירה דחד מינייהו הוי תרומה אבל אטעמא דראשית פריך שפיר דלא הוי כלל תרומה כו' ע"ש וע"ז אומר ר' אושעי' דברי ב"ש פי' דס"ל דקדשו מדומעין וכמו דאמרינן שם בירושלמי (פ"ג דתרומות) ר"י בר בון בשם ר' אתי דר"ש כב"ש כמה דב"ש אומר קדשו מדומעין כן ר"ש אומר קדשו מדומעין פי' ר"ש דס"ל תרומת הכרי הזה בתוכו קרא השם וע"כ קדשה התרומה ואינו יודע איזהו. (וצ"ע קצת על הרמב"ם שפסק (בפ"ג דתרומות) דלא כר"ש דאמר קדשו מדומעים שפסק דבאומר תרומת הכרי הזה בתוכו לא אמר כלום וכמו שכתב (פ"ג מה' תרומות) האומר תרומת הכרי הזה בתוכו אם אמר בצפונו או בדרומו קרא שם כו' ואם לא ציין במקום לא אמר כלום ואעפי"כ כתב (פי"ג מה' תרומות ה' טז) הי' לפניו שני כריים ואמר תרומת שני כריים בא' מהם הרי שניהם מדומעין היו לפניו שני סאין כו' הרי אחת מהן תרומה ואינו יודע איזהו היו לפניו שני כריים כו' ויתקן א' מהם ואינו יודע איזהו ובירושלמי מדמה להו להדדי ויש ליישב ועיין בסוגי' דעירובין (ד' לז)

אך שראיתי להראב"ד ברמב"ם (פ"א מה' מעשר ה' טו) שמפרש המשנה (רפ"ד דתרומות) דהמפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר ור"מ סובר דאף מוציא הוא למקום אחר שמפרש דר"מ ס"ל דיש ברירה ע"כ יכול להפריש על מקום אחר. דאמרינן יש ברירה דהטבל עלה בידו אלמא כיון שלא הוברר מתחילה אע"ג דלא פירש ובירר דבריו מתחילה נמי יש ברירה והוא כשיטת התוס' דתמורה (ד' ל') אך באמת הר"ש והרא"ש אעפ"י שמפרשים כפי' הראב"ד שם אפ"ה לא פירשו דר"מ אזיל לטעמי' דאית לי' ברירה (ועוד לא יתיישב מה שהקשו התוס' בעירובין (ד' לז) דמשמע דאית לי' לר"מ ברירה כו' ואילו בפ' יש בכור (ד' מח) גבי נתנו עד שלא חלקו מוקי רבא ר"מ ור"י כרב אסי דאמר האחין כו' אלמא מספקא להו וכתבו דיש לחלק בין היכא שמברר דבריו ומתנה בפירוש ואומר שאני עתיד להפריש, לההיא דאחין שחלקו, דאינו מברר דבריו כלום, אלמא דאפי' גבי אחין שחלקו לית לי' לר"מ ברירה א"כ איך שייך לומר כאן ברירה הא הכא בודאי לא התנה וגרע מהתם. אלא ודאי שאין טעמו של ר"מ משום ברירה) ועיין בירושלמי שם (רפ"ד דתרומות) שהאריך בזה) ובירושלמי שם (פ"ד דתרומות) תני ר' אלעזר בן יעקב אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר אע"ג דר"א ב"י אית לי' ברירה ועיין בנדרים (ד' מה) ע"ש בר"ן וברא"ש וכן אמרינן שם היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות ואז הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרום מזה על זה תלמידיו דר' חייא רובא שאלין לר' חייא רובא. אמר להן הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו (פי' דהא ודאי כיון שאינו מוציא ממנו למקום אחר כן אינו תורם בהי' לפניו ב' כריים וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות כו' נמי, ר' אלעזר בשם ר' חייא רבא אין תורמין ומעשרין מזה על זה אלמא אע"ג דר"א סובר בבכורות (ד' נו) דיש ברירה דאמרינן התם ר"א אומר ל"ש אלא שחלקו ט' כנגד י' וי' כנגד ט' כו'. אומר שזהו חלקו המגיע משעה ראשונה לכך וכן בירושלמי (פ"א דשקלים ה' ז') אמר ר' לעזר והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כו' הוא חלקו המגיע משעה ראשונה לכך אע"ג דאינו מתנה אפ"ה אית לי' ברירה ואפ"ה ס"ל לר' אלעזר דאינו מפריש ממנו על מקום אחר ולא אמרינן ברירה ועיין סוף (פ"ז דדמאי) מי שהי' לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין כו' ע"ש

והכי משמע קצת בירושלמי (פסחים פ"ה) שחטו שתתכפר בו חצי חבורתו, ר' יונה פוסל נעשה כמתפיס כפרת אלו לאלו, מאחר שלא נתכפר לאלו לא נתכפר לאלו ור' יוסי אומר כשר במחזור' תנינא חזר בי' ר' יוסי, א"ל ר' פנחס לא כן אולפן ר' כשר א"ל הא קביעא גבך במיסמרא. ועיין בספרי עמק יהושע (סי' ז) שביארתי דפליגי בברירה ע"ש וק"ק דיפלגו בפלוגת' דתנאי בברירה אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר כיון דלא בירר ולא פי' דבריו לאיזה חצי חבורה שירצה אלא שחט שתתכפר בו חצי חבורתו, ע"כ חזר בו ר' יוסי והורה דפסול דנעשה כמתפיס כפרת אלו לאלו, ועיין בפסחים (דף פח) מאן דמתני כו' קמי שמי' גלי' ע"ש. ואין מקום להאריך בזה

אך מירושלמי (רפ"ג דגיטין) מוכח קצת דאפילו בדלא פירש נמי תלי בברירה דאמרינן התם ר' יוסי בשם ר' בון דר"ש הוא דתני' אמר לאומן עשה לי שני זוגין א' לקרקע וא' לבהמה עשה לי ב' מחצלאות כו' כמה דאת אמר תמן עד שיהא כלי משעה ראשונה כך הוא אומר עד שיהא כרות לשמה משעה ראשונה אלמא דלת"ק יש ברירה אף בלא התנה, אך עיין בק"ע שתמה על הרמב"ם שפסק הלכה כת"ק (פ"ח מה' כלים) אע"ג דס"ל דאין ברירה וא"כ מוכח דהרמב"ם סובר דפלוגתייהו לא תלי בברירה, וכן משמע לי מהש"ס דעירובין (דף לז) דאמרינן התם רבא אמר שאני התם דבעינן ראשית ששירי' ניכרין, פי' ולעולם סבר ר"ש דיש ברירה וא"כ קשה דהא ר"ש לית לי' ברירה בהא דשני זוגין אלא ודאי דהש"ס דילן סובר דלא תלי פלוגתייהו בברירה, ועיין בפ' השוכר (דף סג) בתוספת ד"ה כגון ובתוספת סנהדרין (דף פח) בד"ה מרחו כו' אפילו למאן דאית לי' ברירה כו' ע"ש ודו"ק

עכ"פ מכל הני ראיות שביארתי מוכח כתוספת רי"ד דלא אמרינן דאם לא בירר דיש ברירה אפילו למאן דאית לי' ברירה אא"כ פירש ובירר מתחילה וגרע אפילו מהך ברירה דשותפין שחלקו, ומהא דיומא (דף נד) יתבאר במ"א ויש עוד להאריך בזה הרבה בהא דתוספת דתמורה (דף ל) ולחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים, עיין בגיטין (דף כד) אך אין כאן מקומו ובמ"א יתבאר. ולפי"ז בהך דר' אושעי' במנחות (דף פ) בהא דהמפריש שתי חטאות לאחריות ליכא לפרש דאמר תקדוש א' מתוך שתים דא"כ איך אמרינן דמתכפר באחת מהן דכיון שלא פירש ובירר דבריו מתחילה לאיזה שירצה כ"ע מודו דלא אמרינן ברירה, וכמו שביארתי

ע"כ היה נראה לי לומר דבהא דר' אושעי' דמפריש ב' חטאות לאחריות לא צריך לאוקמי דתיקדוש א' מתוך שתים אלא אע"ג דקדשינהו בב"א אע"פ שאינו בזא"ז אפ"ה קדוש דהא דאמרינן כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, זהו דוקא בתודה שנשחטה על שמונים חלות דנתקדשו בשחיטת התודה והתודה אינה מקדשת אלא פ', וע"כ אמרינן כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו וכן הא דאמרינן במנחות (דף מז) שחט שני כבשים על ד' חלות מושך שתים מהן ומניפן ואמרינן התם דדוקא אם אמר ליקדושי תרתי מתוך ארבע היינו נמי משום דב' חלות מתקדשים ע"י שחיטת הכבשים והכבשים אינם מקדשות רק ב' ע"כ בעינן דוקא דאמר ליקדשי תרתי מתוך ארבע אבל בחטאת שמתקדשת ע"י שאמר זה לחטאת אעפ"י שבאמת אינו יכול להביא רק חטאת אז אפ"ה כיון דהא דאינו יכול להפריש רק חטאת א' היינו משום דכבר יצא ידי חובתו ואינו מחוייב עוד חטאת וע"כ אינו יכול להפריש עוד חטאת ע"כ לא שייך לומר כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו וכה"ג כתבו התוספת בגיטין (דף מב) בד"ה הא כו' דלא שייך כל שאינו בזא"ז אלא היכא שהראשון מונע השני