נחלת יהושע קעח

הוא כו' ור' אליעזר הקפר דתנא ר' אליעזר הקפר אומר לכפר עליו מאשר חטא על הנפש כו' והדין קרא בנזיר טמא כתיב משום דשנה בחטא

ולכאורה קשה דאיך יליף דנזיר טהור חוטא הוא מדכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש דכתיב בנזיר טמא אך הענין הוא ע"פ מאי דאמרינן רפ"ב דכריתות. (דף טו ואלו מביאין על הזדון כשוגג הבא כו' ונזיר שנטמא ואמרינן שם מנלן דכתיב וכי ימות עליו בפתע פתאום פתע זהו שוגג וכן הוא אומר אם בפתע בלא כו' פתאום זה אונס כו' ולכאורה היכן מצינו שבאונס יהא חייב עליו קרבן דדוקא בשוגג חייב אבל לא באונס וכמו דאמרינן בפ' ידיעות הטומאה (דף יח) אלימא בת"ח ולא חדא ולא מיחייב אכניסה אנוס כו' וכבר הארכתי (בח"א סי' כד) וא"כ למה מתחייב בנזיר שנטמא אפי' באונס אלא ודאי דנזיר טהור נמי חוטא הוא. על שגרם לעצמו בהנהגותיו מתחי' שיצטרך להיות נזיר. ע"כ אפי' באונס אח"כ נמי חייב [וכה"ג כתבו התוס' בביצה (ד' כה) אמר רבא אורח ארעא קמ"ל ופי' התוס' דודאי ליכא איסור. דמשנשחטה היא עומדת בחזקת היתר. מיהו אם נמצא טריפה לאחר שאכל. הוא נענש כשוגג ולא כאונס שלא הי' לו למהר כל כך וכן כתבו התוס' בגיטין (ד' יט) בד"ה צריכ' כו' אי נמי התם בעילי לבי ידי' וקנסינן לי' דאיבעי לי' למיהדר מיד לאקרוי' או לאחר נתינה מאחר שבאה לידי קלקול ועיין ביבמות (ד' צא) וכן כתבו התוס' בגיטין (ד' כה) מעשה באדם א' בשני בצורת שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה והניחתו בכד של קמח ואפאתו בפת. ונתנתו לעני לימים בא בעל הדינר. א"ל הב לו דינרי כו' אמרו לא הי' ימים מועטים עד שמת א' מבני'. והקשו התוס' דמ"ט איענש. הא אמרינן בפ"ג דשבועות (ד' כו) האדם בשבועה פרט לאנוס כדר"כ ור"א מר אמר שבועתא דהכי אמר רב. ומר אמר שבועתא. דהכי אמר רב כו' משמע דלית בה עונש כלל. ותירצו דהכא גבי פיקדון ה"ל להזהר יותר לשמרו היטיב. וה"ל לאסוקי אדעתא שתבוא לידי שבועה

ובירושלמי (פ"ו דשבועות) עובדא הוי בחדא איתת' דאזלא מיעריך גבי חבירתה. והוי קטיר בשיטי' בקולסי' תרין דנרין. נפלה לה ואיערכאי גו עיגולא הפכת בעי' לגבי ביתא ולא אשכחתין חזרה לגבה. אמרה לי' הבי לי ב' דנרין דנפלה לי גו ביתיך אמרה לא ידענא אי ידעה בהון תיקבור ברתא. קברתי' מי עלין מקברי' שמעת קלא אמרה אילולי דהות ידעין בהון ולא קברתי'. אמרה אי ידעת כו'. והקשה הפ"מ דהא בעובדא דירושלמי לא מיירי בפיקדון ואפ"ה נענשה ותירץ דהירושלמי לשיטתי' דקאמר ארבעה נדרים הללו צריכין היתר חכם וע"כ איכא עונש ודבריו תמוהים. דהא בתלמודא דילן במס' נדרים (ד' כא) אר"י א"ר אסי ארבעה נדרים הללו צריכין היתר חכם ואפ"ה גבי ר"כ ורב אסי אמרינן דהדין אמר שבועתא דהכי אמר רב ואפשר לומר דהתם הי' הפשיעה מה שלא שמרה מתחילה והוי כמו פשיעה שתתחייב אח"כ אפי' באונס. והכא אע"ג שלא הי' פיקדון. אעפ"כ השבועה בעצמה הוי פשיעה. דמי הכריחה שתשבע הא לא הוי טענת בריא דממילא נפל גו פיתא אך עין ע"ז ברא"ש פ"ב דב"מ גבי ראה סלע שנפלה משנים ע"ש. ולגבי ר"כ ור"א התם הי' כדי שיקבלו ממנ' אך באמת שאין צריך לכל זה. דהירושלמי לטעמי' אזיל דאיתא (בפ"ג דנדרים) זה חומר בשבועות מבנדרים ששגגת שבועות אסורה ושגגת נדרים מותרת וא"כ לא קשה מידי להירושלמי והש"ס דילן לטעמי' בנדרים (ד' כה) כשם שנדרי שגגות מותרת. כך שבועות שגגות מותרת כדרב כהנא ור"א]

ובאמת איתא במדרש ס' במדבר פ' נשא. לאשם ה"ז קנס אמר ר' שמעון לא מצינו אשם שיבוא לבטל אלא זה בלבד שכן כתיב והימים הראשונים יפלו וכן במדרש שם הי' ר' שמעי' אומר מה ראתה התורה להקל על נזיר טמא שמביא תורים או בני יונה לפי שכשנזר לשם שמים נתכוין וכשנטמא מאבד כל מה שעשה וחוזר מראש לפיכך חסה התורה עליו לפטור עצמו בקרבן עני למה הי' כבש לאשם לפי שלא שמר עצמו מן הטומאה קנסה אותו התורה כדי שמקבל נזירות בטהרה ולכאורה אם האשם מחמת קנס למה קנסה אותו התורה כיון שנטמא באונס אך מפני שתחילתו הי' בפשיעה שלא הי' לו לקבל עצמו בנזירות ואע"ג שביארתי דכיון שהתורה כתבה לנזירות מסתמא מצוה היא אך שהוא מצוה מחמת שפשע מתחילה לנטות מדרך התורה ע"כ צריך הרחקה יותר אבל אם הי' הולך בדרך התורה לא הי' צריך לנזירות ולא די לו במה שאסרה התורה עליו כו' אלא מחמת שנטה עצמו מדה הממוצע. ע"כ צריך להתרחק לצד השני יותר ע"כ קנסה התורה עליו מפני שהי' תחילתו בפשיעה וסופו באונס

ולכאורה אמאי לא קאמר המדרש הוי כמו כל חטאות ואשמות שבאין לכפרה ואמר ר' שמעון שם לא מצינו אשם שיבא לבטלה אלא זה שכן כתיב והימים הראשונים יפלו. וכן אמרינן בשילהי כריתות (דף כו) ואמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אין לך דבר שהוא בא לבטלה כזה. וכן כתבו התוס' בשבועות (דף לז) דבנזיר מתכפר במלקות לחודי' דכי מייתי נמי בשוגג קרבן לא מייתי אלא למיחל עלי' נזירות טהרה ודלא כר"א הקפר דאמר נזיר טמא חוטא הוא עכ"ל משמע דלר"א הוא בא לכפרה

ולפי מה שהבאתי מהמדרש ומהא דכריתות (דף כו) דא"ר יוחנן משום רשב"י דאין לך אשם בא לעלה אלא כזה אף דר' שמעון ס"ל דנזיר חוטא הוא. כמו דאיתא פ"ק דנדרים (דף י) אמר אביי שמעון הצדיק ור' שמעון ור' אליעזר הקפר כולן שיטה אחת דנזיר חוטא הוא ואפ"ה אמר דלא מצינו אשם בא לבטלה כזה והא שכתבו התוס' הוא דוקא לר"א הקפר משום דקאמר מחמת דכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש ועיין תוס' סוטה שהביאו ראי' בסוט' (דף טו) מהא דכריתות (דף כו) דאפי' לר"א הקפר לאו לכפרה אתי אלא לאחולי' עלי' נזירות טהר'. ובפ"ק דשבועות (דף ח) כתבו וז"ל ולר"א הקפר דאמר נזיר חוטא הוא וא"ת והא לא אקרי חוטא אלא לפי שציער עצמו מן היין והשעיר אינו בא לכפר אלא ע"י הטומא'. וי"ל כיון שע"י הטומא' בא לו שציער עצמו מן היין פעם שני' כדאמר בנזיר (דף ג) ששנה בחטא קרינן בי' וכיפר מטומאתם. ודוקא לר"א הקפר אבל לרבנן אפי' נטמא במזיד דהקרבן אינו בא על חטא דהא אפי' נטמא באונס דלאו חוטא הוא לרבנן מביא קרבן ומאשר חטא על הנפש הוי לרבנן לשון חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים וכמו קולע אל השערה ולה יחטיא כו' ע"ש וא"כ כתבו התוס' בהדי' דלרבנן אינו חוטא דהא מביא קרבן אפי' באונס. ומזה יש לתמוה על המ"א בריש או"ח (ס"ק יא) שכתב דחטאת נזיר אנו בא לכפרה לכן א"א לאומרו על חטא אחר משא"כ באדם נזיר דבא לכפרה וכשאמרו מתכפר בו חטא אחר דהא ביארתי דאינו בא לכפרה ובפרט לחסידים הראשונים דס"ל דנזיר לאו חוטא הוא. ומה שהקש' המ"א על מה שכתבו שהאשם בא בנדבה. לפי שאמרו בנדרים שחסידים הראשונים נודרי' עצמם בנזיר כו' אפשר לומר דע"כ קרי לה לאשם יותר נדבה מחטאת הוא כמו שביארתי בח"א (סי' ה) על הירושל' (פ"ד דנזיר ה"ד) תני אשם לאחר הפרה אין אשם לאחר מיתה מתה אין אשמה קרב היפר לה אשמה קרב מתה אין אשמה קרב שאין אשם קרב לאחר מיתה היפר לה אשמה קרב שאין לך אשם בא על הבטלה כזה. וביארתי שם ע"פ הא דאמרינן בנזיר (דף יט) הבא חטאתו ולא הביא אשמו מונה ריב"ב כשם שחטאתו עכבתו כן אשמו מעכבו מ"ט דרבנן דתני' והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם מה ת"ל לפי שמצינו שכל אשמות שבתורה שהם מעכבין יכול אף זה מעכבו ת"ל והזיר כו' וביארתי שם דאי משום חובה לא מצי להביא לאחר הפרה אפי' הפריש אבל אם אינו מעכב ע"כ הוי כמו דורון ויכול להביא אפי' לאחר הפרה. וע"ז אומר תני אשם לאחר הפרה דאע"ג שהפר מצי להביא אשם דכיון דאינו בתורת חובה ע"כ מצי מייתי אפי' לאחר הפרה משא"כ לאחר מיתה דאין אשם בא לאחר מית' ועיין ברש"י שכתב בנזיר (דף כח) אי דשחט עולה ושלמים ברישא ה"נ אפשר למיהוי תקנתא בזריקה כו' כגון ששחט חטאת ברישא דאי מיפר לה בעל תו לא הוי תקנתא דה"ל