נחלת יהושע קעז

דרוש א לחודש אלול

גרסינן בספ"ג דנדה (דף לא) דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו כו' ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר כי לו תכרע כל ברך. תשבע כל לשון כילו תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה. ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם כלו אומרים לו צדיק אתה כו' אמר ר"א מאי קרא ממעי אמי אתה גוזי ומאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא. דכתיב גזי נזרך והשליכי ע"כ. והנה בספרי ע"י (דרוש ב') הארכתי בקושי' המהרש"א בח"א בפ"ק דנדרים (דף ח) האומ' אשכים ואשנה פ' זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל ופריך הגמר' והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה והקשה המהרש"א דא"כ איך אמרינן בספ"ג דנדה ומשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע מאי מועיל השבועה הא אין שבועה חלה על שבועה. והרי מושבעים ועומדים מהר סיני. וכמו דאיתא ברפ"ו דשבועות (דף לט) אין לי אלא אותם העומדים על הר סיני דורות הבאים כו' ת"ל ואת אשר איננו וע"ש מה שתירצתי דהוי כמו נזירות ודמי לנדר ונדר חל על השבועה ע"ש אך אעפ"כ לא יתיישב לדעת הפוסקים דאין הנדר חל על השבועה. ואין הנדר חל רק בביטול המצוה ולא בקיום המצוה. ועוד שהרי יש כמה פוסקים שסוברים דנזירות דמי לשבועה ועיין בספרי ע"י (דף כד). וא"כ אמאי חל

ע"כ נ"ל ליישב בהקדם תחילה מה שביארתי (שופטים יג) ויהי איש א' מצרעה כו'. ויאמר אליו הנה נא את עקרה ולא ילדת בן כו' ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טומאה כו' ויעתר מנוח אל ה' כו' יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לנער היולד כו' ויאמר מנוח עתה יבוא נא דבריך מה יהי' משפט הנער ומעשיהו. ויאמר מלאך ה' אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל. ויין ושכר אל תשת. וכל טומאה אל תאכל כל אשר ציויתי' תשמור. וצריך להבין דמאי מספקא לי' למנוח עד שהתפלל שיבוא עוד הפעם ויורה מה נעשה לנער היולד. וכן מה שאל אח"כ עתה יבוא דבריך מה יהי' משפט הנער ומעשיהו ומה השיבו מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר אך הענין יובן ע"פ מה דאיתא במדרש (פ' נשא) ועתה השמרי נא הזהירה שלא תשתה חומץ יין וחומץ שכר. וכל משרת ענבים שאינם אלא משמרת ליין כדי שלא יבוא הנזיר לשתות יין ולכך אסרם הכתוב כו' ועוד איתא במדרש שם מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר על חומץ יין וחומץ שכר ומשרת ענבים והענין הוא שהמלאך אמר תחילה אל האשה ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר. וא"כ לא הזהירה בפירוש אלא על יין ועל שכר אבל על חומץ יין וחומץ שכר שאינם אלא שימור והיינו כדי שלא יבוא הנזיר לשתות יין. ע"ז לא הזהיר' בפירוש וע"כ נסתפקה שאיפשר שאינו אסור בזה. והיינו מפני שצריך להבין לפי מה שכתב המדרש שחומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים אינם אלא משמרת ליין. ולכאורה הוא תמוה דהא חומץ יין וחומץ שכר כל משרת ענבים אסורים מן התורה וכמו דאמרינן בנזיר (דף לד) והיכן מצינו שיהא אסור מן התורה משום סייג והלא כל הסייגים אינם אלא מדרבנן

ואפשר לומר דהא דלא מצינו סייגים מן התורה היינו בדבר שאסורין מתחילתן. וע"כ אינם צריכין סייג מן התורה משא"כ בנזיר שתחילה הי' היתר ואח"כ אסר על עצמו וע"כ אפי' מן התורה בעי סייג וכה"ג כתבו התוס' בריש פסחים (דף ב) לענין ב"י וב"י שאינו אלא בחמץ לבד דהטעם משום דרגיל בי' כולי' שתא וכן בנזיר ג"כ מפני שהורגל בה ע"כ הצריכה התורה סייג. וע"כ כיון שכל עיקר הטעם הוא משום שהי' רגיל בו ע"כ צריך סייג יותר. וע"כ אסור אפי' בחומץ יין וחומץ שכר משום שצריך סייג מפני ההרגל. וע"ז נסתפק מתחילה ואמר שיבוא נא עוד אלינו ויורינו מה נעשה לנער היולד דכיון שכל ענין סייג שהצריכה התורה. הוא משום שהי' רגיל בזה. וא"כ זהו דווקא בנזיר שקיבל נזירות על עצמו שמתחי' הי' מותר ע"כ צריך סייג אבל בשמשון שהי' נזיר מן הבטן. ולא הורגל בזה מתחילה ע"כ א"צ סייג וא"כ מותר בחומץ יין וחומץ שכר (ולקמן יתבאר בענין סייג) וע"כ אמר יבוא נא עוד אלינו ויורינו מה נעשה לנער היולד וע"כ אמר המלאך מכל אשר אמרתי אל האש' תשמר (פי' מכל אשר אמרתי אל האשה ועתה השמרי נא הי' הכוונה שתעשה שמירה וסייג דהיינו חומץ יין וחומץ שכר ואע"פ שלא פי' בפירש אעפ"כ הי' בכלל ועתה השמרי נא שיעשה שמירה והי' הכוונה מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל וכמו דמרבינן בנזיר (ד' לד) מכל אשר יעשה מגפן היין ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל ע"ש וע"ז אמר מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל. ויין ושכר אל תשת וכל טומאה אל תאכל כל אשר ציויתי' תשמור פי' שתעשה שמירה וסייג וע"כ ממילא נכלל כל הדברים

אך עדיין צריך להבין דבאמת לפי מה שביארתי שכל עניין סייג שהזהירה התורה בנזיר הוא כמו דאיתא במדרש שחומץ יין וחומץ שכר אינו אסור אלא משום משמרת ודוקא בנזיר הצריכה התורה לסייג מפני שהי' רגיל בה. וא"כ בנזירות שמשון שהי' נזיר מן הבטן א"צ לסייג וא"כ למה הזהיר המלאך ועתה השמרי נא שתעשה שמירה וסייג ע"כ נ"ל לבאר ע"פ מה דאמרינן בפ"ק דתענית (דף יא) אמר שמואל כל היושב בתענית נק' חוטא סבר כי האי תנא דתניא ר"א הקפר ברבי אומר מה ת"ל וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. וכי באיזה נפש חטא זה. אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נק' חוטא המצער עצמו מכל דבר עאכו"כ ולכאו' קש' כיון דנזי' חוט' הוא א"כ למאי נתנה התורה דין נזירות כיון שהנוזר נזירות הוי חוטא אך יובן ע"פ מה שכתבו התוס' שם וז"ל וקשי' דאמרינן בפ' החובל (ד' (ד' צא) כו' ביושב בתענית אלמא משמע דשמואל קאמר דיושב בתענית לא נק' חוטא וי"ל דודאי הוי חוטא כדאמרינן הכא מק"ו מנזיר כו' אבל מ"מ המצוה שעושה בתענית גדול יותר מהעבירה ממה שהוא מצער נפשו דמצוה לדור כמו דאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ב) כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ומ"מ יש קצת חטא מידי דהוי אמתענה ת"ח בשבת דקורעין גז"ד ונפרעין ממנו תענית של שבת. ומאי תקנתי' ליתיב תענית לתעניתא ע"כ

ונ"ל דהענין הוא דבאמת נזיר חוטא הוא דהתורה אינו רוצה שיצער עצמו ודרכי' דרכי נועם. ומה לו לצער עצמו רק שינהג עצמו בדרך התורה והמצות ובכל דרכיך דעהו וה"מ במי שהולך מתחילה בדרך התורה. ע"כ אין לו לצער את עצמו אבל אם עיות את דרכו ורואה בעצמו שפוחז עליו יצרו ע"כ לא די לו במידות המיצוע כיון שרואה בעצמו שנטה מקו היושר ע"כ צריך להרחיק את עצמו יותר לצד השני וצריך לקבל עליו נזירות וכמו דאיתא בפ"ק דנדרים (דף ט) אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא א'. פעם אחת בא אדם א' נזיר כו' אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה היתי לאבא בעירי והלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך. במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתי על ראשו אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר כו' פי' דכיון שפחז עליו יצרו או הוא מוכרח להיות נזיר אבל מ"מ נק' חוטא על שגרם לעצמו להיות יצרו מתגבר עליו ויצטרך להיות נזיר ויצער עצמו מן היין שזהו חוטא ומוטב הי' לו לנהוג עצמו מתחי' בדרך הישר ולא יצטרך לנזירות וע"כ אמרינן שם אמר אביי שמעון הצדיק ור' שמעון ור' אלעזר הקפר כולן שיטה אחת הן דנזיר חוטא