נחלת יהושע קעו

ובזה יתבאר המדרש (ס' בראשית) א"ר סימון ג' מציאות מצא כו' והוא ע"פ מה שכתב המהרש"א בח"א על הא דאמרינן בעירובין (דף יג) ב' שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא כו' וכתב המהרש"א בח"א דנמנו וגמרו היינו שמנו המ"ע והל"ת והם רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וא"כ הל"ת מרובים יותר מהעשין וא"כ אם לא נברא לא יקיים המ"ע אך לא יעבור על ל"ת ומשנבר' אפשר שיעבו' על הל"ת אך יכול לקיים העשין והל"ת מרובין יותר ע"כ נוח לו לאדם שלא נבר' יותר משנברא אך לאחר שנברא יכול לקיים העשין ושישמור א"ע שלא יעבור על הל"ת

וע"ז אומר ג' מציאות מצא הקב"ה אברהם דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכן ישראל וכן דוד שכל אלו קיימו את המצות בקום ועשה וע"כ יש ריוח בבריאתם והוי מציאה משא"כ בנח שלא קיים רק בשב ואל תעשה שכל הז' מצות שהי' עד מ"ת הי' בשב וא"ת כמו שביארתי וא"כ לא מצא הקב"ה כלום שאם לא הי' נברא נמי לא הי' עובר על ל"ת אך לאחר שנברא ושמר השבע מצות שלא לעבור עליהם ואמרינן בקידושין (דף לט) דישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וזו לאחר הבריאה אבל אעפ"כ אם לא הי' נברא ג"כ לא הי' עובר על ל"ת ע"ז אומר נח מצא אבל הקב"ה לא מצא פי' דלאחר שנברא נח מצא חן שלא עבר עבירה אבל הקב"ה לא מצא

ובזה יתבאר המדרש (קהלת) עיר קטנה זה העולם כו' ומצא בה איש מסכן וחכם זה נח שנאמר כי אותך ראיתי כו' ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא א"ל כו' אתון לא אדכורתי' אנא אדכרי' לי' שנאמר ויזכור אלקים את נח ולכאורה מפני מה אין מזכירין את נח אך הענין הוא שהעיקר אם עושה הרבה מצות בפועל ועוש' צדקות כמו באברהם שנאמר ושמר כו' לעשות משפט וצדקה. ע"כ מזכירין צדקתו. משא"כ נח שלא עבר על ז' מצות ולא עשה בפועל ע"כ אין מזכירין אותו אך הקב"ה מזכירו כמו דאמרינן בקידושין (ד' לט) דישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. ואמרינן התם כגון שבא לידו דבר עבירה ונצול הימנו ע"כ הוי כמעשה ולה' החסד כי ישלם לו כמעשהו בפועל ממש וכן בדור המבול שהי' חוטאים ונח לא הלך בדרכיהם וע"כ משלם לו כעושה מעשה וע"כ כתיב ויזכור כו' את נח וע"ז אומר נח מצא אבל הקב"ה לא מצא פי' שנח מצא חן לחשוב על מה שישב ולא עבר עבירה כעושה מצוה דהוי כמו שבא לידו דבר עבירה ונצול הימנו כי הא דר' חנינא בר פפי כו' (קידושין ד' לט)

והנה איתא במדרש סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שטעמן וריחן כתפוחים. כי חולת אהבה אני כו' תני עד שלא יחלה אדם אוכל מה שמוצא כיון שחולה מבקש לאכול מיני תענוגים אמר ר' יצחק לשעבר הי' התורה כלל והיו מבקשים לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד כו' אמר ר' לוי לשעבר הי' הפרוטה כו' והי' אדם מתאוה לשמוע דבר הלכה ותלמוד ועכשיו כו' אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות

ובמ"א ביארתי שיש ב' מיני מזון הא' מזון שהוא לחם או מחמשת המינים שאדם אוכל לשובע נפשו והב' יש מזון שהוא של תענוג כמו פירות ומרקחת דאמרינן בסנהדרין שמאירין את העינים. והנה אם האדם הוא בבריאות אז אוכל לחם הרבה ולחם לבב אנוש יסעד. ופירות אוכל לפרקים להתענג אבל כשאדם חולה אז אינו יכול לאכול לחם ואוכל יותר מממרקחת ומיני פירות ואוכל לחם מעט, וכשאוכל הלחם עושין תבשיל ומערבין בו קצת מחמשת המינין. שבהפירות לבד אינו יכול לחיות וע"ז אומר סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות. וכמו דאמרינן בפסחים (דף לו) לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה (ופירש"י גלוסקא גדולה ואמרינן התם א' מששה באיפה). רפדוני בתפוחים, אלו אגדות שטעמן וריחן כתפוחים. כי חולת אהבה אני וכמו דאית' במדרש בזמן שאין הפרוטה מצוי' כו'. וכמו דאמרינן בב"מ (דף קיד) א"ל לא מתני מר טהרות כו' א"ל בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא א"ל ואמאי א"ל דחיקא לי מילתא. וכן אמרינן במנחות (דף קג) א"ל ר' זריקא מ"ט לא קא מהדר מר א"ל היכי אהדר לי' דא"ר חנן והי' חייך תלוים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה כו' וההוא גברא על פלטר סמוך [ובמ"א ביארתי בזה הכתוב נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. פי' אע"פ שנפשי בכפי תמיד ואעפ"כ תורתך לא שכחתי] וע"ז אומר המדרש שאין הפרוטה מצוי' וטרודים הם בפרנסתם וע"כ מבקשים לשמוע דברי האגדות

וע"כ חברתי חלק הדרוש, וכבר מילתי אמורה בהקדמתי לספרי ע"י שאין הדרושים שלי כשאר הדרושים הבנויים על אדני החקירה סכינ' חריפ' מפסקי קראי ומעיילין פילא בקופא דמחטא אך סמכתים ויסדתים על עקרי הלכות בבלי וירושלמי, ואימא מילתא דשוי' לתרווייהו בעלי התלמוד והלכה ובעלי אגדה, וכל א' ילמוד מה שלבו חפץ, וכמו דכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש. וכמו שביארתי שבדבר החיות אין בה התחלקות, ולמה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש ולמה היא משיבת נפש מפני שהיא תמימה. וע"כ מישך שייכא הלכה לאגדה. והארכתי בספרי נחלת יהושע זה בכל דרוש ודרוש בביאורי הירושלמי והבבלי אשר כל ישעי וחפצי בספר זה הוא לבאר הירושלמי וכל יסודתו הוא על נהרי נחלי דבש ומעין גנים ונוזלים מים חיים היוצאים מירושלים וע"כ הארכתי בכל דרוש ודרוש. וכמאמר הכתוב ואתהלכה ברחבה כי פקודיך דרשתי מחמת שהוא בנוי על עיקרי פקודי ה' ישרים והמצות וההלכות וכמו דכתיב סמכוני באשישות אלו הלכות המאוששות רפדוני בתפוחים אלו אגדות. פי' שהאגדות יהיו סמוכים ומיוסדים על הלכות שהעיקר הוא הלכות אך כי חולת אהבה אני ע"כ סמכוני באשישות שיהי' היסוד מוסד על הלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו אגדות כי חולת אהבה אני. וכמו דאמרינן בב"ק (דף ס) מר א"ל לימא מר שמעתא ומר א"ל לימא מר אגדתא אמר להן אי הכי אימא לכו מילתא דשוי' לתרווייכו כו'. וכן עשיתי ג"כ שהארכתי בכל דרוש בעיקרי הלכות הירושלמי. וכבר ביארתי בהקדמתי לספרי ע"י על הא דאמר ריב"ל בירושל' (פ' טו) דשבת אנא מן יומי לא אסתכלת בספרא דאגדתא כו' היינו שלא רצו לכתוב האגדות מפני שאינם צריכים למעשה. ואנן סמכינן על הא דגיטין (דף ס) דמעייני בספרא דאגדתא. ובב"ב (דף נב) דרבא אפיק כו' ספרא דאגדתא ובברכות (דף כג) אמר רבא כי הוי אזלינן בתר דר"נ כי הוי נקיט ספרא דאגדתא כו' אבל ריב"ל לא הי' רוצה שיכתבו האגדות מפני שאינם למעשה, וכזה אמר ר' יוחנן בתמור' (דף י) כותבי הלכות כו', אך לבסוף התירו משום עת לעשות ע"ש. וע"כ בניתי הדרושים על עיקרי הלכות משנה ותלמוד ירושלמי ובבלי כדי שיהי' בלולים במקרא בלולים במשנה בלולים בהש"ס. כמו דאמרינן בב"מ (דף לג) דתלמוד אין לך מדה גדולה מזו. וכמו דאיתא בירושלמי (פט"ו דשבת) ומפני מה אין קורין. בהם מפני ביטול בהמ"ד ואמרינן בירושלמי הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא. ובירושלמי (פ"ק דברכות) הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה כו' אמר ר' אבא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה כמשנה היא ר"ש בן יוחאי כדעתי' דרשב"י דאמר העוסק במקרא מדה ואינה מדה כו'

ברם צריך למידע שיש בכל דרוש ודרוש כמה חידושים וענינים עמוקים בש"ס בבלי וירושלמי כמו שיראה המעיין ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל. דברי המעתיר מקרב ולב עמק יהושע אייזיק חופ"ק טיקטין יע"א: