נחלת יהושע קעה

בגיטין (דף נט) דפליגי בזה אם תורה חתומה ניתנה או תורה מגילה מגילה ניתנה, וכתב המהרש"א בח"א וזה לשונו מהידוע כי התורה אחת גמורה לפי הנותן יתברך ב"ה אמנם לפי המקבלים יש בה שינויים מחולקים והוא כי סוד ונסתר של התורה מורה על שמו המיוחד כמ"ש מי שיודע לצרף אותיו' שבתורה כו', והנגלה של התורה הוא מבואר שהן מצות האדם וזה שאמרו מגילה מגילה ניתנה מחולק בשינויי ענינים לפי המקבל ושאמר חתומה היינו חתומה וסתומה בחיבור א' לפי הנותן יתברך, ולפי מה שביארתי אפשר מפני שהתורה הוא חיות כמו דכתיב כי היא חייכם ובחיות אין התחלקות והצטרפות לומר שהוא חצי חי ומתגדל עצם החיות מעט מעט אלא ברגע א' נגמר החיות. וכל ענין הצירוף היינו רק במאמר התואר ובתורה שמתגדל מעט מעט הוא רק מצד הפסק החומר וע"כ מצד הקב"ה היינו התורה כמו שהיא בעצם תורה חתומה ניתנה ומצד המקבלים התורה מגילה מגילה ניתנה אבל התורה בעצמה היא תמימה

וכמו דאיתא בילקוט (תהלים יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש שתהא כולה תמה, תורת ה' תמימה ר' ירמי' ורבנן חד מנהון אמר למה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש וחרינא למה היא משיבת נפש שהיא תמימה ע"כ והוא כמו שביארתי שלמה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש היינו משום דכתיב כי הוא חייכם ובדבר שהוא חיות אין לומר בזה מחצה כמו שאינו שייך לומר חצי חי וחד אמר למה היא משיבת נפש מפני שהיא תמימה היינו שעיקר הוא השלימות ובמה שהיא בשלימות ע"כ היא משיבת נפש וכמו שביארתי לעיל דכל דבר שהוא שלם נקרא חי

ולפי מה שביארתי לעיל דכל דבר שהוא בתמימות אין שייך בזה לומר הצטרפות בזה יובן הירושלמי הביאו הרא"ש (בפ"ג דמגילה) ר' אבא ברי' דר' חיי' בר אבא בשם ר' יוחנן הי' קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון אין תימר ממקום שפסק הראשון נתברך לפניהם ולא לאחריהם והאחרון נתברך לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש וכתב הרא"ש דהיינו בתר דתקינו שכל א' וא' מברך וע"ש ברא"ש דלענין התוקע ועף ועומד אחר לתקוע מתחיל ממקום שפסק ואינו מברך דדוקא בתורה דכתיב בה תמימה הוא דמתחיל בראש ומברך אבל שאר מצות לא ובזה יתבאר הירושלמי פ"ד דמגילה ר' יהונתן הוי עבר קומי סדרא שמע קלין קרי' ולא מברכין אמר לון עד מתי אתם עושים את התורה קרחות קרחות ופי' הק"ע שנראין ד"ת כאילו הן קרוחין בלא ברכה ולי נראה ששמע שאין מברכין באמצע רק שסומכין על הפותח והחותם ע"כ אמר להם עד מתי אתם עושים קרחות קרחות וכמו דאיתא בירושלמי הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת ה' תמימה וע"ז אמר שאתם עושים קרחות קרחות פי' התחלקות בתורה כמו דאמרינן בעירובין (דף ג) קרחת הכרם שחרב באמצעיתו כו' פי' שמחלק הכרם ואינם מצטרפין וה"נ אינם מצטרפים. וכתיב תורת ה' תמימה ועיין בסנהדרין (דף ע)

ובזה יתבאר המדרש (פ' משפטים) מגיד דבריו ליעקב נתן לאדם ו' מצות והוסיף מצוה אחת לנח כו' אבל לישראל נתן הכל משל כו' שהי' לפניו שולחן ערוך ומיני תבשילין כו' הענין הוא שקודם מ"ת לא הי' התורה אלא בבחינת תואר דהיינו בבחינת החכמה וע"כ הי' בה התחלקות משא"כ לאחר מ"ת שהי' התורה בבחינות חיות וכל שהוא בבחינת חיות אין בה התחלקות וכמו שאין לומר חצי חי וכמו שהבאתי הילקוט תורת ה' תמימה למה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש דהיינו בבחינות חיות וצריכה שתהא תמימה ועיין (ביומא דף כט)

ויובן יותר ע"פ שביארתי במ"א על המדרש (קהלת) עיר קטנה זה העולם ואנשים בה מעט זה דור אנוש ודור המבול ומצא בה איש מסכן וחכם זה נח שנאמר כי אותך ראיתי כו' ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא א"ל כו' אתון לא אדכריתי' אנא אדכר לי' שנאמר ויזכור אלוקים את נח כו'

והנה איתא במדרש (ס' בראשית) א"ר סימון ג' מציאות מצא הקב"ה אברהם דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך דוד דכתיב מצאתי דוד עבדי וישראל דכתיב כענבים במדבר מצאתי ישראל אתיבון חברי' לר' סימון. והא כתיב ונח מצא חן א"ל הוא מצא הקב"ה לא מצא. והענין הוא שו' מצות שהיו עד מ"ת הי' כולם בשב וא"ת. וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' נח) כי קא חשיב שב וא"ת. קום ועשה לא קא חשיב ופריך והא דינין כו' ומשני קום ועשה שב נינהו ק ועיין ברמב"ם (פ"י מה"מ ה' ט) ובכ"מ שם

ובזה ביארתי המדרש (ס' שמות פ' ל) לב"נ נתתי משפטים (פי' שעד מ"ת הופקדו על הדינים) ולאחר מ"ת נתתי משפטים מה בין אלו לאלו כו' וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם והענין הוא שיש ב' מיני חכמות הא' הוא בבחי' לשמור עצמו מהדבר המזיק והב' החכמה בעניני המעשיות והאומניות. והחכמה לשמור עצמו מדבר המזיק אינה בבחי' החיות כי אפי' אם ישמור עצמו בתמידות מענינים המויקים עכ"ז החכמה הזאת לא תחי' את בעלי' להכין טרף לביתו כי אם כשעוסק בחכמה בעניני המעשה ע"ז יחי' האדם והחכמה תחי' את בעלי' והנה עד מ"ת שהיו הז' מצות רק בבחינת השלילה והשימור מן הענינים המזיקים כמו גזל ועריות וכה"ג לא הי' בבחינת החיות ולא בבחינת קום ועשה וכמו דאמר התם בסנהדרין (דף נט) קום ועשה שב וא"ת נינהו ועיין רש"י שם [וביארתי במקום אחר בארוכה שהדינים שעד מ"ת הי' העיקר בבחי' שב וא"ת וע"כ לא חילקה התורה בעונשיהם. שעד מ"ת הי' העונש על כל הז' מצות רק בסייף. דזה יספיק לתיקון ולהנהגת העולם לשמור מן העול. וכמו דאיתא במדרש לפיכך נתן לב"נ עד מ"ת חצות גולמיות. פי' כמו דאמרינן בשבת (ד' עז) שנקרא גלימ' שנעשה כגולם שהכל בעונש סייף אבל במ"ת אמרינן שם במדרש שפירש להם עונשם ומתן שכרם שזהו בבחי' החיות להבין בפרטותיהם. וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' עא) בן סורר ומורה לא הי' ולא עתיד להיות זלמה נכתב אלא דרוש וקבל שכר וכן עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר אלמא שלא בלבד על שמירת העול נאמרה הדינים במ"ת אלא לעסוק בהם ולקבל שכר להבין דיקדוקיהם בפרטיות) וע"כ כיון שהוא בקום ועשה הוא בבחינת החיות וע"ז אומר מה בין אלו לאלו ע"ז אומר שעד מ"ת נאמר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם פי' שאפי' משפטים דהוי בבחינת קום ועשה עכ"ז העיקר הוא השמירה מן הנזק ומן העול בבחינת שב וא"ת משא"כ במ"ת כתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם על צד החיות בבחינת קום ועשה להעמיד סנהדרין בזמן הקודם ולעסוק בהם ועוד שנצטוו על מצות מעשיות כמו דכתיב אשר יעשה אותם ש האדם וחי בהם

ובזה יובן המדרש (פ' בחוקתי) תנא בשם ר' אליעזר הסייף והספר נתנו מכורכין מן השמים אמר להם הקב"ה אם שמרתם מה שכתוב כספר הרי אתם ניצולים מן הסייף כו' והיכן משמען של דברים שנאמר ויגרש את האדם לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ כו' חני בשם ר' שמעון בן יוחאי הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים ואמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות וצריך להבין מפני מה תחילה אמר הסייף והספר ואח"כ אמר הככר והמקל אך הענין הוא דמה דאמר ר' אליעזר הסייף והספר קאי על ז' מצות שנצטוה אדה"ר עד מ"ת וע"כ לא אמר הככר והמקל כיון שלא הי' רק ע"צ השמירה מן העול בשב וא"ת לתיקון העולם שיהי' נשמרים מן הגזל ומן העריות ולא על צד החיות ע"כ לא אמר רק הסייף והספר (שעד מ"ת הי' עונש רק בסייף כמו שביארתי) אבל הא דאמר רשב"י הככר והמקל הוא לאחר מ"ת שהוא בבחי' חיות ואמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול כו':