נחלת יהושע קעד

הקדמה לחלק שני

אמר המחבר, איתא במדרש פ' משפטים מגיד דבריו ליעקב כו' נתן לאדם ו' מצות הוסיף לנח אחת לאברהם ח' ליעקב ט' אבל לישראל נתן להם את הכל אמר ר' סימון בר' חנינא משל למלך שהי' לפניו שולחן ומיני תבשילין נכנס עבדו נתן לו חתיכה, שני נתן לו כו', שלישי נתן לו ירק וכן לכל א' וא', נכנס בנו נתן לפניו כל השולחן אמר לו לאלו נתתי מנה מנה אבל אתה הכל נתתי ברשותך כך הקב"ה נתן לבני נח מקצת מצות אבל כשעמדו ישראל אמר להם הרי כל התורה כולה לכם כו'

והענין יובן ע"פ מה שהביא בתשובות בר"א לענין הא דאמרינן בב"ב (דף קלו) מתנת שכ"מ מאימתי קנה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה שבחיות החי אין ממוצע בנתים מחמת שהוא במאמר העצם דהיינו בחיות ובחיות אינו שייך לומר חצי חי אלא או שהוא חי או שהוא אינו חי כיון שהוא במאמר העצם ולא בתואר וע"כ אינו שייך בזה לומר שנתגדל מעט מעט ע"ש שהאריך בזה **(כל הדברים בכאן לא הובאו רק בדרך דרוש לחזק היסוד שאין שייך בחיות החי למצוא ממוצע בין החיים והמות אבל לא למידן דינא בדיני ממונות שהולכין בזמן הזה רק ע"פ דינא דמלכותא ואם יתגלגלו הדברים באיזה מקום לדבר מדינים כאלה אינם רק כמאמרם ז"ל דרוש וקבל שכר הכלל הזה יהי' שמור בזכרון הקורא בכל דברי הספר הזה לבל יהי' מן הצורך להכפיל האזהרה)** והקשה דא"כ איך מתגדל האדם בתורה מעט מעט ודמי לפרציד' דתותי קלא וכיון דנבט נבט ותירץ דההצטרפות וההתחלקות אינו אלא מצד חומר המפסיק אבל התורה מצד עצמה אין שייך בזה התחלקות וכמו שאין בעצם הנפש והחיות התחלקות והצטרפות ה"נ בתורה עכת"ד. ואפשר לומר לפי דבריו שע"כ כתבו התוס' בברכות (דף נ) דהא דאמרינן ד' דברים נאמרו בכוס של ברכה הדחה ושטיפה חי כו' דהאי חי היינו שלם כמו דאיתא במכות (דף עו) ריסק ט' נמלים וא' חי כו' אלמא דבעינן שיהא הכוס שלם בלא שבירה וכן אמרינן בב"ק (דף נד) דשבירתן של כלים זו היא מיתתן ולמה נאמר שם חי על השלימות אך שהלשון הוא דכשם שאין לומר על החי חצי חי אלא לא נקרא חי אלא אם הוא בשלימות וכן כל דבר השלם נקרא חי. אך לכאורה קצת קשה דהא אמרינן בחולין (דף קכא) ומי אמר חזקי' הכי והא איתמר שחט בו שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת חזקי' אמר אינה לאברים מתה היא ר' יוחנן אמר ישנה לאברים כו' א"ל יצתה מכלל חי' ולכלל מתה לא באת אלמא דאמרינן שיצתה מכלל חי' ולכלל מתה לא באת אך דאמרינן התם אמר ר' אליעזר נקוט דר' יוחנן בידך דישנו לאברים אלמא חי הוי ועיין בגיטין (ד' ע) אמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ואמרינן התם דחי הוא כו' אלא דכחישותא הוא דאתחילה בי' ועיין תוס' חולין (ד' ב) ובפ"ב דחולין (ד' ל) וברמב"ם ובמ"ל (פ"ה מה' ערכין ה' יג) ובחולין (ד' עה)

[וכן נראה לי דבדבר השלימות אינו שייך לומר התחלקות והצטרפות וכמו דאמרינן בחולין (ד' קג) חלקו מבחוץ מהו א"ל פטור כו' והטעם דאבר מן החי אינו חייב רק מצד שהוא ברי' וע"כ אם חלקו אינו מצטרף דלא הוי שלימות וכמו דאמרינן במכות ריסק ט' נמלים וא' חי דעל השלם לוקה משום ברי' וע"כ בעינן שיהא חי פי' שלם אבל ודאי הוי מת דאי ר"ל חי ממש א"כ איך משלים לכזית נבילה וכמו דאמרינן בחולין (ד' קא) ציפור דטמאה בין בחי' בין במיתתה בכל שהוא ועיין בנזיר (ד' נא) נמלה שחסרה כו' עכ"פ באבר מן החי שההקפד הוא על השלימות ע"כ חלקו פטור ובזה יתיישב מה שכתב הטור באבר מן החי לפיכך אבר הפורש חן החי בין שיש בו בשר גידים ועצמות כו' וכתב ע"ז הב"י ומ"מ אינו יודע ומי הכניסו לרבינו לכתוב כן דה"ל למכתב אסור לאוכלו סתם ואנא ידענא דאפי' חצי שיעור אסור כו' וע"ש מה שתירצתי בספרי ע"י (ס' ו) ע"ז ועיין מה שהבאתי לעיל (ס' יא) מהא דאיתא בנדרים (ד' סח) דאיבעי להו בעל מיגז גייז או אקלושי מקליש כו' וע"ש שהארכתי בזה אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר כיון דבאבר מן החי הקפידה תורה דווקא על השלימות ובכל דבר של שלימות אין המחצה נקר' בשם חצי שיעור וכה"ג יש פוסקים שסוברים דבנשבע שלא לאכול כזית מותר בחצי שיעור דאין כוונתו רק על כזית ועיין בשבועות (ד' כב) מפרש כברי' דמי לענין כ"ש ועיין בספרי זה בתשובה (ס' ו) שהארכתי בזה וביותר ביאור יובן עפ"י מה שהבאתי לקמן על מה שהקשה הר"ן בסנהדרין (ד' עח) דרבנן סברי כל נפש עד דאיכא כל נפש. וריב"ב סבר כל נפש כל דהוא נפש וע"ש (דרוש ז) מה שהקשיתי על הר"ן ע"ש והתוס' הקשו בבכורות (ד' ג) על הא דקיי"ל כל דם ואפי' מקצת דם ולענין כל נפש קיי"ל כרבנן דלא אמרינן מקצת נפש ככל נפש אלא דקיי"ל כרבנן דכל דוקא כול'. ועוד קשה לי הא קיי"ל ביומא (ד' עד) דכל לרבות חצי שיעור וכן בפסחים (ד' מג) שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מניין ת"ל כל אלמא דהלשון כל הוא אפי' כל דהוא ע"כ נראה לי דכל דבר שיש בו התחלקות והצטרפות הוי הלשון כל אפי' כל דהוא. כמו דאמרינן גבי דם ואפי' מקצת דם דמקצת דם נמי הוי כל. דכל פרט ופרט נקרא בשם כל משא"כ בכל נפש דאמרינן כל כול' נפש. משום דמקצת לא מקרי נפש דנפש אין בו התחלקות והצטרפות. כמו שביארתי אבל גבי דם כל פרט ופרט נקרא בשם כל. דהא אפי' מקצת דם נמי קרוי דם. ע"כ אמרינן דכל אפי' כל דהוא ובמ"א ביארתי יותר, וכן בחלב כל מקצת נקרא בשם חלב ע"כ אפי' מקצת נמי קרוי בשם כל משא"כ בדבר השלימות לא נקרא המקצת בשם כל וע"כ חצי אבר לא מרבינן מכל. לרבות חצי שיעור ועיין בספרי ע"י (סי' י)

ובזה יתיישב מה שהקשו התוס' בסנהדרין (ד' ד) מניין לרביעית דם והקשו תימא למה לי קרא להכי מ"ש מב' חצאי זיתים מב' מתים שמטמא כו' ע"ש וביומא (ד' פא) בד"ה כל כו' שמעתי מקשה מאי אצטריך קרא לר"ע ב פ"ק דסנהדרין (ד' ד) לרביעית דם הבא מב' מתים כו' ומ"ט דרבנן דפליגי והא קיי"ל כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרף כו' ע"ש ולפי מה שביארתי אפשר לומר כיון דהא דמטמא ילפינן מעל כל נפשות מת לא יבוא וכן ילפינן בחולין (ד' עב) מן הנוגע במת בנפש איזהו נפש של אדם שמטמא הוי אומר זהו רביעית דם וכל שהוא מצד הנפש אין שייך בו הצטרפות שנפש אינו רק בשלימות ואין שייך לומר חצי חיות וכמו שכתב הרמב"ם בה' טומאת מת (פ"ד ה' ב) אבר חן החי מב' אנשים טהור ואפי' מאיש א' אם נחלק לשנים טהור דבעינן דוקא שלימות וע"כ אינו שייך בנפש נמי לומר הצטרפות ודו"ק (ועוד דמרבינן אבר מן החי מהא דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר כמו דאמרינן בחולין (ד' קב) לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי וכבר ביארתי דהנפש אינו נקרא אלא על שלימות הנפש וע"כ מרבינן אבר מן החי מהא דכתיב לא תאכל הנפש וכמו שפירש"י לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי דנקרא נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין שלא ישיב עוד כנפש הנטול' שאינה חוזרת כו' וע"כ הי' צריך הטור לכתוב דאסור משום ח"ש]

עכ"פ הרי נתבאר דבדבר שהוא על צד החיות או השלימות בזה לא שייך צירוף וכמו שביארתי לעיל דבחיות לא שייך צירוף אלא או שהוא חי או שהוא אינו חי וכן בדבר שהוא על צד השלימות גם הבאתי לעיל מה שהקשה הבר"א א"כ בתורה שהיא על צד החיות א"כ איך מתגדל האדם בתורה מעט מעט. ותירץ שזהו מצד חומר המפסיק ובזה ביארתי הא דאמרינן