נחלת יהושע קעב

הרמב"ם וכן אם נגע במת ופירש וחזר ונגע כו' לוקה על כל אחת ואחת הי' נוגע ולא פי' או שהי' עומד בבה"ק ונגע במתים אחרים כו' אינו לוק' אלא אחת שהרי מחולל ועומד כל זמן שלא פירש ואפשר דלא דמי לשהי' דמבעי' לי' בשבועות (דף יז) דהתם ליכא אלא חד מלקות על אותה שהי' משא"כ ללקות על כל אחת אינו חייב כיון שכבר הוא מחולל ועדיין צ"ע. ואין כאן מקום להאריך בזה ובמ"א יתבאר בזה בארוכה

וא"כ מוכח מזה אע"פ דתחילת הכניס' הי' בהיתר אעפ"כ הוי לאו שיש בו מעשה וע"כ הסוגי' דמנחות מיירי כמו שכתבתי בספרי (שם) שנפסקה ברה"ר אבל בענין אחר ליכא נ"מ בין אי אמרינן דהוי ד' מצות או שאינם אלא מצוה אחת דמ"מ אסור ללבוש הבגד משום ביטול מצוה רביעית לר"י נמי כמו שהארכתי בספרי ע"י (סי' ב). אלמא אע"פ דאנוס שאין לו ציצית אעפ"כ כיון דאפשר בלא לבישה אסור לגרום שיבטל העשה אע"פ שהוא אנוס אח"כ וכמו שביארתי ודוק: (השמטה מהקדמה

) איתא בירושלמי (פ"ב דשבועות) א"ר יוחנן כל ספק רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות. והא תנינן כל ס' הטהור לתרומה טהור לחטאת א"ר זירא מתניתין בדבר שאינו מחמת הזבח מה דמר ר' יוחנן בדבר הבא מן הובח.. וע"ש בפ"מ שפירש מחמת הזבח קאי על מי חטאת ופי' בדוחק וכן הק"ע. ע"כ נראה לי שהוא טעות הדפוס וצ"ל מתנית' בדבר שאינו מחמת הוכח. מה דמר ר' יוחנן בדבר הבא מחמת הוכח פי' בשני שבילין. כמו דאמרינן פ"ק דנדה (דף ז) שלא תאמר בהוכחות שנינו. ופירש"י בספק טומאה מוכחת פי' דבס' טומאה מוכחת כיון שא' בודאי נטמא וע"כ אומר כל ס' רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות ומתנית' בדבר שאינו בא מחמת הוכח וע"כ הוא טהור לגמרי ומתירין לו לעשות. וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ג דעירובין) תמן תנינן ספיקו טהור ר' יוסי מטמא א"ר יונה לא טימא ר"י אלא משום הוכח וכן בירושל' (רפ"ח דשקלי') כל הכלים הנמצאים דרך ירידה לבית הטביל' טמאין וקאמר בגמר' לא כן א"ר אבהו בשם ר"י לא גזרו על הכלים שבירושלים ומשני מכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטביל' נעשו הוכיח פי' שיש הוכחה שטמאין. ועיין תוס' כתובות (דף כז) ובע"ג (דף לז) ועיין בשעה"מ פ"י מהל' מקואות

עוד בירושל' (פ"ק דכתובות) ר' אבדימי כו' משם ויתור מעונה ופירשו הגליון והק"ע והפ"מ ויתור מעונה שם חכם. ובאמת לא מן השם הוא זה. וב' התיבות אינו משם א' והאי ויתור פי' שמחלה על כתובתה. והאי מעונה הוא ט"ס וצ"ל מעתה. ופריך מעתה אשה שהי' כתובתה פחות ממאתים תטמין כתובתה כדי שתטול בשקל הקודש. וכן מצאתי אח"כ ברשב"א סוף כתובות שהעתיק שם הירושלמי

ובירושלמי (פ"ג דחלה) ר' הילא בשם ר' לעזר מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגלגולה פוטרה כהנא אמר דברי ר"ע אין מירוח פוטר במקום הקדש ועיין בפי' המפרש מהרא"פ שהוכחת ר"כ הוא ממתניתין דס"ל דהכל הולך אחר הקרימה בתנור ונעלם ממנו הסוגי' דמנחות (דף סו) ור"ע מחייב בחלה ובמעשרות. אמר ר"כ אומר הי' ר"ע מירוח הקדש אינו פוטר כו' אמר רבא פשיטא לי דמירוח הקדש פוטר ואפי' ר"ע לא מחייב התם אלא שלא ניתנו מעות אלא לצורך להם. אבל ר"כ ס"ל דע"כ מחייב ר"ע במעשרות משום דס"ל דמירוח הקדש אינו פוטר. וע"ז אמר בירושלמי כהנא אמר דברי ר"ע אין מירוח הקדש פוטר וע"ז אמר הדא דכהנא פליגא על דר' אליעזר פי' דר"א אמר מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגילגולה פוטרה מ"ד גילגול פוטר מירוח פוטר ומ"ד אין הגילגול פוטר אין מירוח פוטר כו' פי' שהיו סבורים דמירוח וגלגול שוים הם וא"כ כיון דכהנא אמר דברי ר"ע דמירוח הקדש אינו פוטר א"כ פליג על ר"א שאומר מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגילגולה פוטרה ואח"כ אומר אר"ח ברי' דר' הילל מן הדא דרבנן אנן ילפי דלית הדא דכהנא פליגא על דר"א כמה דרבנן אמרי גלגול פוטר כו' אין מירוח פוטר ברשות כו' כן ר"ע אומר גילגול פוטר ברשות הקדש ואין המירוח פוטר ברשות הקדש. כן נ"ל הגירסא בירושלמי וכן שקיל וטרי הש"ס במנחות (דף סו) אי דמי מירוח לגלגול או לא ורבא מסיק שם דגילגול דמי למירוח. והמפרש נעלם ממנו כל הסוגיא דמנחות. ועיין בירושלמי (פ"ק דחלה) ומותר העומר מתניתין דלא כר"ע דר"ע מחייב בחלה ובמעשרות וע"ז אמר כהנא אמר דברי ר"ע אין מירוח הקדש פוטר: