נחלת יהושע קסח

לאחת וזה חולץ לאחת והג' חולצת משניהם משום דסברי דאין זיקה אלא אם בא לבסוף לידי מעשה דחליצה או יבום וע"כ כיון שזה חולץ לאחת והשני יחלוץ להאחרת. א"כ אגלאי מילתא דלא הי' עומדת לזה לחליצה. וע"כ לא הוי חליצ' פסולה. והא דקאמר רב והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה. לכאור' הוא תמוה דהא רב סובר דחליצה קנין וא"כ איך תחלוץ משניהם ואין כאן מקום להאריך ועיין בק"ע ובמ"א יתבאר. ושמואל סובר דצריכה חליצ' משניהם משום דהוי חליצ' פסול' עכ"פ הא דרב סובר דחליצה קנין היינו משום דלאחר החליצ' אגלאי מילתא למפרע שהי' זקוקתו של זה אבל אם לא יחלוץ לא הי' זיקה כלל ושמואל סובר דקודם חליצה אין זיקה משום דילמא לא יחלוץ לה ולאחר החליצ' לא אמרינן דאגלאי מילתא דהוי זיקה

וא"כ ג' בדבר דלרב נגמרה הזיקה ע"י החליצ' וע"כ הוי חליצ' קנין דאל"ה לא הוי זיקה ושמואל סובר לשיטת הירושלמי דאין זיקה אפי' לאחר החליב', ולא אמרינן דהוי זיקה למפרע אבל לרב ע"י החליצ' נגמרה הזיק' וע"כ אומר שהחליצה קנין. ולוי סובר דיש זיקה ולא מטעם החליצ' שאח"כ אלא אפי' אם לא יבא לבסוף לידי חליצ' או יבום אפ"ה נמי הוי זיקה. והש"ס דילן סובר כשיטת לוי דהירושלמי. ולמ"ד יש זיקה היינו אפי' אם לא חלץ אח"כ וכמו דאמרינן דזיקה בכדי לא פקע ולא מחמת החליצ' שאח"כ וא"כ אין מקום לומר דחליצ' קנין הא החליצה אינה אלא פטור והא שסובר הירושלמי אליבא דרב דחליצ' קנין היינו מחמת שהזיקה נגמרת ע"י החליצ' ואם לא יחלוץ לא הוי זיק' וע"כ פריך הירושלמי דכה"ג איך חולץ לאלמנה הא ע"י חליצתו עושה זיקה. וע"ז פריך כמ"ד חליבה קנין אומרים לו עבור על ד"ת והיינו משום דס"ל דהחליצ' גומרת הזיק'. ושמואל סובר דחליצה פטור ואע"ג שע"י החליב' נגמרת הזיק' אעפ"כ לא הוי קנין אבל לשיטת הש"ס דילן דלא תלי' כלל בחליצ' א"כ אין מקום לומר דחליצ' הוי קנין. אלא דלמ"ד יש זיקה אפי' בלא חליצ' נמי אסור כמו דאמרינן ביבמות (דף יו) שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא אע"ג דלא עבד בה מעשה דחליצ' אפ"ה יש זיקה ולמ"ד אין זיק' אפי' חלץ לה נמי אין זיקה, משא"כ לשיטת הירושלמי דס"ל כשמואל דאין זיק' אלא אם בא לבסוף לידי חליצה אבל לא שהחליצ' פועלת הזיק' דא"כ הוי זיקה קנין אלא דהיא ממילא מזוקקת אך ה"מ אם בא אח"כ לידי חליצ' אבל אם לא בא אח"כ לידי חליצ' כגון שמת החלוץ או שמתה היא פקעה הזיקה למפרע. אבל כ"ז שלא נתבטלה החליצ' היא ממילא מזוקקת וע"כ סובר הירושלמי דהזיקה תלי' בהחליצה ואפ"ה חליצ' אינו אלא פטור ובהכי מתיישבים כל הסוגיות הירושלמי ודוק היטיב

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ג ה"ג) ג' אחין שנים מהן נשואים שתי אחיות כו' הרי אלו חולצות ולא מתיבמת ר"ש פוטר עולא בר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה ר"ש פוטר את השני' מן החליצה ומן היבום. אמר ר' יוחנן חבורה הי' מקשה שלא עלת על דעתו שיקנה אדם שתי אחיות כאחת כו' תמן אמרין דברי ר"ש אין זיקה נופלת למקום זיקה ר' בא בשם ר' לעזר והוא שעבר ובעל האיך עבידא קידש א' מן השוק את השני' על דעתי' דרבנן קידושין גמורין על דעתי' דר"א קידושין תלוין וכשיבעול את הראשונ' קידושין תופסין את השני'. בא על השני' על דעתי' דרבנן ביאת ערוה על דעתי' דר' לעזר אינה ביאת ערוה. מתה הראשונ' על דעתי' דרבנן מותר בשני'. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ לא הבינו הירושלמי הזה אבל לפי מה שביארתי א"ש דהזיק' תלוי' אם מייבם או חולץ לבסוף וע"ז אומר תמן אמרין דברי ר"ש אין זיקה נופלת למקום זיקה וע"כ פוטר בשני' משום דזיקת הראשונ' מדחה זיקת השני' וע"ז אמר ר' בא בשם ר' לעזר והוא שעבר ובעל פי' דוקא אם בעל אז נגמרה הזיקה למפרע (והא דקאמר אם עבר ובעל אפשר לומר דהטעם משום דנגמר הזיק' ע"י היבום וא"כ בתחילת הביאה הוי כאילו בועל אחות זקוקתו וע"ו אמר עבר ובעל הותר

וע"ז אמר איך עבידא קידש א' מן השוק השני' ע"ד דרבנן קידושין גמורין (פי' לדעת רבנן שאומרים דאין הזיק' תלוי' במעשה דלבסוף רק מיד הוי זיקה וע"כ השני' נפטרת מיד וע"כ תפסי בה קידושין מיד) ע"ד דר' לעזר קידושין תלוין לכשיבעול את הראשונ' קידושין תופסין את השני' (פי' לר"א שאומר דאין הזיקה נגמרת אלא ע"י מעשה דלבסוף דהיינו חליצה או יבום וע"כ הקידושין תלוין עד שיבעול את הראשונה לכשיבעול את הראשונ' קידושין תופסין את השני') בא על השני' ע"ד דרבנן ביאת ערוה (פי' לרבנן דאמרי דהזיק' אינה תלוי' במעשה דלבסוף וא"כ כיון שהראשונ' נפלה ליבום ע"כ השני' ביאת ערוה) על דעתי' דר' לעזר אינו ביאת ערוה (דהא לא עשה בה מעשה דלבסוף שייבם אותה או יחלוץ) מתה הראשונה על דעתי' דרבנן מותר בשני' (ואפשר דגרסינן על דעתי' דר' לעזר דכיון שמתה לא בא לידי מעשה דחליצה או יבום וע"כ בטלה הזיק' או דגרסינן מתה הראשונ' מותר בשני' וקאי לר"א. והא דקאמר בסמוך הי' לראשונ' צרה כונס צרה ומקיים אשתו ואסור בשני' נ"ל שהוא ט"ס ונשתבש בדפוס וצ"ל תחיל' על דעתי' דרבנן אסור בשני'. והמפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפירושיהם. וכן צ"ל הי' לראשונה צרה כונס צרה ומקיים את אשתו (פי' דאם מתה הראשונ' לר"א בטלה הזיק' וא"כ מותר בשני' ואם הי' מייבם לראשונ' הי' צרתה נפטרת ביבומה ואחותה הי' נפטרת משום דאין זיקה נופלת למקום זיקה וכיון שמתה הראשונה ע"כ הותר בשני' ולא הוי אחות זקוקתו כיון דלא בא לבסוף לידי מעשה דחליצה או יבום וע"כ כיון שמותר בשני' וכנס את השני' א"כ במה נפטרת הצרי של הראשונ' ע"ז אומר הי' לראשונ' צרה כונס צרה ומקיים אשתו פי' שמקיים השני' שכנסה וכונס הצרה ג"כ וע"ז אומר הדא היא מותר אדם באחות צרת חלוצתו וע"כ אע"ג שהשני' היא אחותה של צרת חלוצתו ובפרט דהא היא צרת כנוסתו ואפ"ה מותרת. ופריך ויהא אסור משום צרת קרובת חליצתו פי' שיהי' אסור לכנוס את הצרה דהא הצרה הוי כמו צרת קרובת חלוצתו כיון דכנס השני' נמצא שהצרה היא צרת אחותה של השני' והוי צרת קרובת חלוצתו. אמר ר' יודן אילו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס השני' שמא אינו מותר פי' כיון שאילו הי' רוצה הי' כונס הצרה קודם השני' בתחיל' הוא מותר ולבסוף אסור. אם אתה עושה כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מית' ודוחק. וזהו דוקא לר"א דס"ל דתלוי בביאה ואם מתה אח"כ הותר בשני' וכמו שביארתי דזיק' תלוי' במעשה דלבסוף [ואפשר דהא דקאמר עבר ובעל מיירי כשיש צרה וע"כ אם בעל האחת נפטרת השני' משום דאין זיקה נופלת למקום זיק' אבל אם יחלוץ או ייבם הצרה חייבת השני' ג"כ בחליצ' א"כ מבטל בזה מצות יבמין מהשני' ואע"ג דהירושל' אינו סובר הטעם דביטל מצות יבמין היינו משום שמא ימות אבל הכא מבטל מיד מצות יבמין וע"כ אומר עבר ובטל דמיירי בשיש צרה כדי להשמיענו הדין של הצרה אליבא דר' לעזר ודוק או דלאו דוקא נקט עבר וכמו שפי' הק"ע]

וע"כ קאמר בש"ס דילן בפ"ק דיבמות (דף י) דלא אמרי' כמו דאמר בירושלמי דעל החלוצ' אינו חייב כרת שכבר הי' זקוק' לו וע"כ נדחה הכרת אבל על הצרה שלא נראה לפטור בה דאגלאי מילתא למפרע דלא הוי קיימי לזיקה חייב כרת וע"ז קאמר ר' יוחנן דהא דנפטרה צרה אינו בדרך דאגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה כלל דהא אי בעי הוי מייבם לאידך. אלא איהי שליחותא דצרה קא עבדא פי' דנפטרה מכאן ואילך והוי כמו דעבדא שליחות' וע"כ ליכא כרת בשניהם וכן לגבי אחים לא נאמר דאגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה כלל וע"כ תהא לגבייהו בכרת ע"ז אומר דאיהו שליחות' דאחים קא עבדא אבל עד עתה הי' מזוקקת לשניהם וע"כ נדחה הכרת אפי' לגבי אחין נמי אבל לא מטעם שליחות כמו שכתב הדורש לציון

ועיין בספרי ע"י (סי' כג) במה שביארתי על הירושלמי (ריש יבמות ה"א) ר' יודן בעי כמאן דאמר הכל מודים בצרה שהוא חייב ע"ש שהכלל הוא למ"ד דלא אמרינן