נחלת יהושע קסז

וא"כ ודאי ר"א סובר כר' חייא רבה דבא עלי' נפטרה צרתה. ואפשר לומר דבהא פליגי אם ביאתה פוטרת את חבירתה. אפי' בחייבי לאוין ומשום דהוי ביאה פסולה. דבהא לא דחי עשה הל"ת דהא אפשר לקיים ע"י השני'. אע"ג דבחליצה ודאו פוטרת חבירתה וכמו שהבאתי לעיל מה שכתבו התוס' ביבמות (ד' יא) וכן בפ"ז דיבמות (ד' כו) דהא דחליצה פסולה אינה פוטרת היינו דווקא. במקום דנקלש הזיק'. כגון חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכן חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה דהורע הזיקה. וקלשה לה אבל בשאר דוכתי אע"ג דאסורה להתייבם, כיון שהזיקה שלימה פוטרת ואעפ"כ פליגי אם בא עלו'. דאין עשה דוחה ל"ת. דהא אפשר לקיים שניהם ע"י הצרה. וקאמר דפליגי אמוראי בזה ור"א סובר דאם בא עלי' נמי נפטרה צרתה כמו בחליצה וכן הביאו הרשב"א בחדושיו ליבמות (ד' כו) ראי' למה שכתבו התוס'. דאינו רק דוקא במקום דקלשא לה הזיקה מהתוספתא וז"ל שם ותני' בתוספתא הי' אחת מהן אסורה על האחין איסור ערוה וחלץ לה לא עשה ולא כלום ולא פטר צרתה אלא או היא או צרתה. מתייבמת לשאר אחין הי' איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה נפטר' צרתה. אלא דאינו מבואר דאפי' אם בא עלי'. ובהך תוספתא מבואר דאפי' אם בא עלי' נפטרה צרתה ג"כ. ומסיק הירושלמו דר' שמי מחליף שמועתא דר"א סובר דנפטרה צרתה אך באמת אין אנו צריכין לכל זה. וזהו הפלוגתא דפליגי ר"י ור""א בש"ס דילן (ד' כא) איתמר ביאת כה"ג באלמנה ר' יוחנן ור"א ח"א אינה פוטרת צרה וח"ד אמר פוטרת צרחה כו' כי פליגי באלמנה מן האירוסין מ"ד פוטרת אתי עשה ודחי את ל"ת. ומ"ד אינה פוטרת לא אתי עשה ודחי ל"ת. כיון דאפשר בחליצה כו' לימא תהוי תיובתא נמי דר"ל אמר לך ר"ל כו אמינא אנא היכי דמקיימי מצוה אבל הכא חליצה במקום יבום לא מצוה היא ועיין בק"ע]

אך איך שהוא מה שכתב הנ"ב לא נראה לי. דהא אמרינן בפ"ק דיבמות (דף יא) הי' אחת כשירה והאחת פסולה כו' אם הי' מייבם מייבם לכשירה. ונפטרת צרתה אע"ג דצרה אי אפשר לייבם ועוד דאיך שייך לומר שליחות ביבום וחליצה. הא אמרינן בכתובות (דף עד) דלכך לא מהני תנאי בחליצה. משום דאי איפשר לקיומי ע"י שליח והא דאמרינן איהו שליחותא דאחים קא עבדא איהי שליחותא דצרה קא עבדא אין זה מטעם שליחות רק כמו דאמרינן בירושלמי (ריש יבמות ה' א) ניחא הוא אינו חייב על החלוצה שכבר נראה לפטור בה וחייב על הצרה שלא נראה לפטור בה פי' כמו שביארתי בספרי (סי' כג) בפי' הירושלמי דקידושין דאמר ר' יוסי בר' בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך כו' דעל החלוצה אינו חייב כרת שכבר נראה לפטור בה פי' דהזיקה מגרע הכרת וע"כ כיון שנראית לו ואגלאי מילתא שהי' זקוקה. ע"כ נדחה הכרת של אשת אח דהא הי' זקוקה לו והתורה התירה אלא על הצרה שלא נראה לפטור בה דכיון דלא נחלצה א"כ אגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה א"כ יהא חייב כרת על הצרה וכמו שהארכתי שם בספרי ע"י ולעיל (סי' יח) דהירושלמי ס"ל כיון דלא עשה בסוף המעשה דחליצה או יבום אגלאי מילתא שלא הי' זקוקה והבאתי ראיו' לזה ע"ש. ולעיל (סי' יח) הארכתי בזה ע"ש

וע"ז קאמר שם בירושל' מיליהון דרבנן אמרין חליצ' פטור שמעון בר בא בעא קומי ר' יוחנן מה בין חולץ מה בין מגרש א"ל את סבור חליצ' קנין אין עליו פטור אין האחין חייבין עלי' משום אשתו של חולץ אבל חייבים משום אשתו של מת. וכתב הק"ע אגב גררא נקט הכא ועיקרא דמילתא בפ"ג כו' ע"ש ושגה בזה דהירושל' קאמר דמדשקלו וטרו הני רבנן אם חייבין על הצרה כרת משום דאגלאי מילתא שאינה עומדת להאחים לחליצ' וא"כ נשאר הכרת שהי' עלי' כמו אשת אח והיא בכרת או כיון שחלץ איהו שליחותא דאחים קא עבדי וע"כ אין עליו כרת אבל זהו לכ"ע דאינם חייבים משום חלוצת אחיו. אלמא דאין החליצ' קנין אלא פטור דאם הי' החליצה קנין א"כ הי' חייבים משום חלוצת אחיו דהוי כמו אשת אחיו וע"ז אמר מיליהון דרבנן אמרין חליצה פטור. ועיין לעיל (סי כה) ואדרבא הא דאיתא לקמן מיליהון דרבנן אמר חליצה פטור, הועתק מן הכא

והנה בכאן אבאר הא דשקלו וטרו בהא אם חליצה פטור או קנין דלכאורה חליצה הוא ודאי פטור ובהש"ס דילן ליתא לכל השקל' וטרי' אם חליצה פטור או קנין רק ביבמות(דף נב) אמרינן דר"ע הי' עושה חלוצה כערוה אבל כ"ע סברי דחליצה אינו אלא פטור. אך הענין הוא כמו שביארתי בספרי ע"י (סי' כג) ולעיל בתשובה (סי' יח) דלהירושלמי אימתי הוי זיקה אם בא לבסוף לידי מעשה חליצה או יבום אבל אם לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום לא הוי זיקה. וע"ש שהבאתי הרבה ראיות ע"ז ע"ש היטב. ולשיטת הש"ס דילן אפי' לא אתא לידי חליצ' או יבום נמי הוי זיקה וכמו דאמרינן ביבמות (דף יו) שומרת יבם שמתה אסור באמה. אלמא קסבר יש זיקה וזיקה בכדי לא פקעי וע"כ אליב' דש"ס דילן לא שייך לומר דחליצה קנין דמהיכי תיתי דחליצה ודאי פטור הוא כמו גט באשה רק להירושל' דס"ל דאימתי הוי זיקה היינו דוקא לאחר חליצ' וע"כ קאמר בירושל' דחליצה הוי קנין פי' כיון דחולץ אז נגמרה הזיקה אבל כל כמה דלא חלץ לא נגמרה הזיקה וע"ז גרסינן בירושלמי (פ"ג ה"א) רב אמר חליצ' קנין שמואל אמר חליצה פטר ר' זעירא אמר חליצה קנין ר' הילא אמר חליצ' פטור, שמעון בר בא בעי קומי ר' יוחנן כו א"ל את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור לוי אמר זיקה קנין וכל אחת ואחת צריכה חליצה משניהן פי' דלוי סובר כשיטת הש"ס דילן דזיקה קנין אפי' קודם החליצה כיון דשניהם מזוקקות לחליצה ע"כ הוי זיקה קנין וכל א' וא' צריכ' חליצה משניהן והטעם משום דהוי חליצה פסולי וצריכה לחזור על כל האחין וכמו דאיתא בש"ס דילן ביבמות (דף כו) אמר רבה בר הונא אמר רב ג' אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכ' חליצה משניהם משום דהוי חליצה פסולה ועיין רש"י ותוס' שם משום דאינו יכול ליבם לכל א' משום זיקה וזהו דוקא ללוי דס"ל דיש זיקה קודם החליצ' אבל לשיטת הירושלמי דקאמר (בפ"ב דיבמות ה"ח) הדא דאת אמר בשחלץ ואח"כ יבם אבל אם יבם בתחילה אסור שמא ימות אחיו ונמצא כבא על אחות יבמתו וכבר ביארתי לעיל (סי' יח) מ"ט לא קאמר משום אחות זקוקתו. כמו דאיתא בש"ס דילן ביבמות (דף כג) דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע באחות זקוקתו והטעם משום דאם יחלוץ הא' ואחיו השני יחלוץ לאחותה א"כ כיון דלא חלץ להשני' א"כ אגלאי מילתא דלא הוי אחות זקוקתו וע"כ קאמר שמא ימות אחיו ונמצא כבא על אחות יבמתו וכן בירושלמי (פ"ג ה"א) כנס הראשון ובעל אומרים לשני שיבעול לא בעל הראשון אסור לבעול שמא ימות כו' אבל לא קאמר מטעם אחות זקוקתו דהא כיון שהשני יחלוץ א"כ אגלאי מילתא לאפרע דהשני לא הי' עומדת לו לחליצ' וא"כ כיון דלא עבד בה מעשה לא הוי מזוקקת לו. אבל לשיטת הש"ס דילן אפי' לא עביד מעשה לבסוף אמרינן דיש זיקה וע"כ סבר לוי שהוא אזיל כשיטת הש"ס דילן דאפי' לא עביד בה כו' וע"כ סובר דכל א' מהאחיות צריכה חליצה משניהן דכל א' הוא אחות זקוקתו ואע"ג דאם יחלוץ הא' והשני יחלוץ להאחרת א"כ נמצא דלא הי' זקוקתו מעולם לשיטת הירושלמי. אבל לוי סובר כשיטת הש"ס דילן דאפי' לא עבד בה מעשה נמי הוי זיקה וכמו דאיתא בש"ס דילן ביבמות (דף כו) שלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין זה חולץ לא' וזה חולץ לא' ואמצעית צריכ' חליצה משניהן אמר רבה מדקאמרת אמצעית צריכה חליצ' משניהן קסברת יש זיקה וה"ל חליצה פסול' וחליצה פסול' צריכה לחזור על כל האחין אי הכי קמייתא נמי כו' וזהו לשיטת לוי אבל לשיטת רב ושמואל דשניהם סברי דזיקה אינה אלא אם בא לבסוף לידי מעשה דחליצ' או יבום אלא דפליגי אם חליצה קנין פי' כיון דעשה לבסוף חליצה או יבום ע"כ נגמרה הזיק' ואגלאי מילתא למפרע שהי' מזוקקת וע"כ אמרינן שם הי' חמשה אחין ג' מהם נשואין לשלש אחיות ומתו, רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן שמואל אמר זה חולץ